מגילה 19b — התלמוד בעברית

לוי בר שמואל, הוה קא קרי קמיה דרב יהודה, במגילה

הכתובה בין הכתובים.

אמר ליה

רב יהודה:

הרי אמרו: הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים

-

לא יצא!

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: הקורא במגילה הכתובה בין הכתובים

-

לא יצא.

ומחו לה אמוחא,

כלומר, לאחר שאמר שמועתו - הכה על קדקדה, שסתר מקצתה ואמר: דווקא

בצבור שנו

,

אבל ביחיד - יצא.

ו

עוד

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן

: דין

שיור התפר,

דהיינו, שכשתופר ספר תורה , לא יתחיל התפר מיד בראש היריעה, אלא צריך לשייר מעט למעלה ולמטה, ואחר כך להתחיל לתפור -

הלכה למשה מסיני

הוא.

ומחו לה אמוחא,

כלומר, לאחר שאמר הלכה זו - חזר וסתר דבריו. דלא מהלכה למשה מסיני היא,

ולא אמרו

לדין זה -

אלא כדי שלא יקרע

הספר .

והיינו, שאם אינו משייר, אם מהדק יותר מדי כשגולל את הספר, עלול להקרע מקום התפר לגמרי. אבל עתה, שמשייר מעט, אם יראה שמתחיל להקרע כשמהדק - ימנע מלהדק יותר.

ו

עוד

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אלמלי נשתייר במערה שעמד בה משה ואליהו

כשעבר ה' לפניהם [דכתיב במשה: ושמתיך בנקרת הצור", ובאליהו כתיב: "ויבא שם אל המערה וגו' ויאמר צא ועמדת בהר וגו' והנה ה' עובר וגו'"] פתח

כמלא נקב מחט סדקית

[מחט דקה, ונקראת "סדקית" לפי שתופרין בה סדקי בגדים] -

לא היו יכולין לעמוד מפני האורה. שנאמר: "כי לא יראני האדם וחי".

אלא ששך הקדוש ברוך הוא בעדם, כדכתיב במשה: "ושכותי כפי עליך עד עברי" .

ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מאי

האי

דכתיב: "ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה' עמכם בהר"?

מלמד, שהראהו הקדוש ברוך הוא למשה דקדוקי תורה,

דהיינו, ריבויין - דילפינן להו מהיכא דכתיב "את" ו"גם", ומיעוטין - דילפינן להו מהיכא דכתיב "אך" ו"רק".

ודקדוקי סופרים,

דהיינו מה שדקדקו האחרונים בלשון משנת הראשונים .

ומה שהסופרים עתידין לחדש.

והאי "מה שהסופרים עתידין לחדש" -

מאי ניהו?

מקרא מגילה

.

משנה:

הכל כשרין לקרות את המגילה, חוץ מחרש

,

ו

שוטה, וקטן

.

רבי יהודה מכשיר בקטן

.

גמרא:

והוינן בה:

מאן

האי

תנא

דסבר ד

חרש

ב

דיעבד נמי לא

יקרא את המגילה?

אמר רב מתנה: רבי יוסי היא.

דתנן: הקורא את שמע, ולא השמיע לאזנו

-

יצא.

רבי יוסי אומר: לא יצא.

חזינן דסבירא ליה לרבי יוסי, דאפילו בדיעבד לא יקרא, אם אינו יכול להשמיע לאזנו .

ומקשינן:

וממאי ד

האי דקתני במתניתין "חוץ מחרש" -

רבי יוסי היא, ודיעבד נמי לא

יצא?

דלמא רבי יהודה

[תנא קמא דההיא מתניתין]

היא, ו

קאמרה מתניתין ד

לכתחלה הוא ד

חרש

לא

יקרא,

הא דיעבד

-

שפיר דמי,

ויצא!?

ומתרצינן:

לא סלקא דעתך

למימר הכי.

ד

הא

קתני

במתניתין

חרש

-

דומיא דשוטה וקטן. מה שוטה וקטן

ב

דיעבד נמי לא

יקראו,

אף חרש

-

דיעבד נמי לא.

ו

תמהינן: ממאי?

דלמא הא

שוטה וקטן -

כדאיתא,

דאפילו דיעבד לא,

והא

חרש -

כדאיתא,

דלכתחילה הוא דלא יקרא, הא דיעבד - שפיר דמי!?

ומתרצינן:

מדקתני

ב

סיפא: רבי יהודה מכשיר בקטן, מכלל דרישא

-

לאו רבי יהודה היא.

ומקשינן:

ודלמא כולה רבי יהודה היא

[

מי דמי רישא לפסולה וסיפא לכשירה ודלמא

כולה רבי יהודה היא

],

ותרי גווני

[שני סוגי]

קטן קתני לה, ו

מתניתין

חסורי מיחסרא

,

והכי קתני

:

הכל כשרין לקרות את המגילה

-

חוץ מחרש שוטה וקטן.

במה דברים אמורים

דקטן אינו קורא,

בקטן שלא הגיע ל

זמן

חינוך

למצוות.

אבל בקטן שהגיע לחינוך,

דהיינו כבן תשע ובן עשר

\-

אפילו לכתחלה

יקרא,

ש

הרי

רבי יהודה מכשיר בקטן.

ומקשינן:

במאי אוקימתא

למתניתין -

כרבי יהודה, ו

אשמעת לן, דהא דאמר רבי יהודה: הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא - ב

דיעבד

קאמר, אבל לכתחילה לא יקרא, דאם לא כן, תקשי הך דקתני במתניתין דידן דחרש לא יקרא, ועל כרחך, דמתניתין - לכתחילה קאמר דלא יקרא, ובדיעבד - יצא!?

אלא

מעתה, תקשי

הא דתני יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי: חרש המדבר ואינו

שומע

-

תורם

תרומה

לכתחלה,

ואף על פי שהוא צריך לברך, ואין אזניו שומעות את הברכה שמוציא מפיו,

מני?

אי רבי יהודה

היא, הא סבירא ליה

דיעבד

-

אין,

אבל

לכתחלה

-

לא,

דלכתחלה צריך להשמיע לאזניו!

ו

אי רבי יוסי

היא, הא סבירא ליה דאפילו ב

דיעבד נמי לא

יצא!

אם כן, מאן תנא דסבירא ליה דאפילו לכתחילה תורם?

ותמהינן:

ואלא מאי

בעית למימר, דההיא דרבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי - כ

רבי יהודה

היא,

ו

סבירא ליה לרבי יהודה דאפילו לכתחילה יקרא את שמע - אף על פי שאינו משמיע לאזנו, ולכן בתרומה -

אפילו לכתחלה

תורם, וכן קורא את המגילה אפילו לכתחילה, ומתניתין דידן - רק אליבא דרבי יוסי היא ?

אם כן,

אלא הא דתניא: לא יברך אדם ברכת המזון בלבו

,

ואם בירך

-

יצא

בדיעבד,

מני?

הא ליכא לאוקמה

לא

כ

רבי יהודה ולא

כ

רבי יוסי!

ד

אי

כ

רבי יהודה,

הא סבירא ליה ד

אפילו לכתחלה

יקרא!

אי רבי יוסי,

הא סבירא ליה ד

אפילו דיעבד נמי לא!?