מגילה 17a — התלמוד בעברית

דאמר מר

:

למה נמנו

בתורה

שנותיו של ישמעאל?

מה לנו למנות שנותיהם של רשעים ? אלא,

כדי ליחס בהן שנותיו של יעקב.

שעל ידי מנין שנות ישמעאל, אנו למדים באיזה פרק משנות יעקב, עברו עליו כל הקורות והמוצאות אותו. וכדלהלן:

דכתיב: "ואלה שני חיי ישמעאל מאת שנה ושלשים שנה ושבע שנים".

ו

כמה קשיש ישמעאל מיצחק? ארביסר שנין. דכתיב: "ואברם בן שמונים שנה ושש שנים בלדת הגר את ישמעאל לאברם", ו

עוד

כתיב: "ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו".

חזינן דיצחק נולד י"ד שנה אחרי ישמעאל.

וכתיב: "ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם"

[את יעקב ועשיו].

בר כמה הוה ישמעאל כדאתיליד יעקב? בר שבעים וארבעה.

שהרי הוא היה קשיש מיצחק י"ד שנה, כדאמרן.

כמה פיישן

[נותרו]

משניה

דישמעאל עד מותו?

שתין ותלת,

שהרי בן מאה שלושים ושבע מת.

ותניא

: בן כמה

היה יעקב אבינו בשעה שנתברך מאביו

-

בן ששים ושלש שנה. ובו בפרק

[באותו הזמן]

מת ישמעאל.

דכתיב: "וירא עשו כי ברך

יצחק את יעקב

וגו' וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל אחות נביות".

ממשמע שנאמר: "בת ישמעאל", איני יודע שהיא אחות נביות?!

אלא,

מלמד שקידשה ישמעאל

אביה לעשיו,

ומת,

ולא הספיק להשיאה לו,

והשיאה נביות אחיה.

חזינן, דבזמן שנתברך יעקב - מת ישמעאל.

שתין ותלת

שהיה כשמת ישמעאל,

ו

עוד

ארביסר עד דמתיליד יוסף,

שהרי עבד יעקב את לבן י"ד שנים בשתי בנותיו, וכתיב: "ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי". חזינן דכשנולד יוסף, מלאו י"ד שנים -

הא שבעין ושבעה.

וכתיב: "ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה", הא מאה ושבע

שנים ליעקב.

ועוד

שב

[שבע] שנין

דשבעא

[של השבע],

ותרתי דכפנא

[של הרעב] -

הא מאה ושיתסר.

וכתיב: "ויאמר פרעה אל יעקב כמה ימי שני חייך, ויאמר יעקב אל פרעה ימי מגורי שלשים ומאת שנה".

וכי בן מאה ושלושים היה? והלא

מאה ושיתסר

שנין

הווין

כדמנינן לעיל?!

אלא, שמע מינה,

דאותן

ארבע עשרה שנין דהוה

יעקב

בבית עבר

-

לא חשיב להו.

ותניא

נמי הכי:

היה יעקב אבינו בבית עבר מוטמן

ומשמש ארבע עשרה שנה. לאחר שירד יעקב אבינו לארם נהרים שתי שנים

-

מת עבר

.

יצא משם, ובא לו לארם נהרים.

נמצא,

ש

כשעמד על הבאר

-

בן שבעים ושבע שנה

היה, שהרי כשיצא מבאר שבע היה בן ששים ושלש.

ומנלן דלא מיענש

יעקב על אותן י"ד שנה שלא שימש את אביו?

דתניא: נמצא יוסף שפירש מאביו עשרים ושתים שנה,

שהרי כשפירש מאביו היה בן י"ז, וכשמלך על מצרים היה בן שלשים, ועוד ז' דשבעא ותרתי דכפנא - הרי שעברו כ"ב שנים עד שראה את אביו. והוו השנים שפירש מאביו -

כשם שפירש יעקב אבינו מאביו,

אותו מנין שנים.

והלא שנין

דיעקב

שלא כיבד את אביו

תלתין ושיתא הויין?!

אלא,

שמע מינה ד

ארביסר

שנין

דהוה

יעקב

בבית עבר

-

לא חשיב להו.

ותמהינן:

סוף סוף,

שנין

ד

הוה יעקב ב

בית לבן

-

עשרין שנין הויין,

ואם כן צריך היה להענש רק על עשרים שנה?!

ומתרצינן:

אלא,

הני תרתי שנין דאיענש,

משום דאשתהי באורחא

כשיצא מבית לבן לחזור לארץ כנען -

תרתין שנין.

דתניא: יצא

יעקב

מארם נהרים, ובא לו לסכות, ועשה שם שמונה עשר חודש. שנאמר: "ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית

[לימות החורף],

ולמקנהו עשה סכות".

משמע שעשה ב' פעמים סוכה למקנהו, אם כן, עברו עליו פעמיים ימות הקיץ, הרי י"ח חדש.

ובבית אל עשה ששה חדשים והקריב זבחים

אחר שיצא משכם.

הדרן עלך פרק מגילה נקראת

--- title: "חברותא - מגילה — פרק שני - הקורא למפרע" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02347.html#HtmpReportNum0001L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0001L5" --- פרק שני - הקורא למפרע

Оригинал главы פרק שני - הקורא למפרע

משנה:

הקורא את המגילה למפרע,

שהקדים לקרוא את המאוחר -

לא יצא

ידי חובת קריאה.

קראה על פה,

שלא מתוך הכתב, או ש

קראה תרגום

[בגמרא מוקי לה, שקראה ממגילה הכתובה תרגום], או שקראה

בכל לשון

-

לא יצא.

אבל, קורין אותה ללועזות,

דהיינו, המכירין לשון לעז -

ב

מגילה הכתובה בלשון

לעז

[כל לשון שאינו לשון הקודש נקרא "לעז" . ובגמרא פריך, הא אמרת: קראה בכל לשון - לא יצא?!].

והלועז ששמע אשורית

[לשון הקדש] -

יצא,

אף על פי שאינו מבין את הקריאה.

קראה סירוגין,

דהיינו שקורא מעט - ופוסק, וחוזר וקורא מעט - ופוסק,

ו

כן הקוראה

מתנמנם

[בגמרא מבואר מהו מתנמנם] -

יצא

.

היה כותבה

,

או שהיה

דורשה, ומגיהה

[או מגיהה], ומתוך שהיה עושה דברים אלו - קראה,

אם כוון לבו

לצאת ידי חובת קריאה

\-

יצא

,

ואם לאו

-

לא יצא.

היתה כתובה בסם, ובסיקרא, ובקומוס,

ובקנקנתום,

או שהיתה כתובה

על הנייר ועל הדפתרא

[בגמרא מפרש מאי ניהו] -

לא יצא, עד שתהא כתובה אשורית

,

על הספר

[קלף],

ובדיו.

גמרא:

מנא הני מילי

דקראה למפרע - לא יצא?

אמר רבא, דאמר קרא

: "להיות עושים את שני הימים האלה

ככתבם וכזמנם". מה זמנם

-

למפרע לא,

שהרי אי אפשר שיהא ט"ו קודם לי"ד ,

אף כתבם

-

למפרע לא

קרינן.

ותמהינן:

מידי קריאה כתיבה

[כתובה]

הכא?

הא

עשייה

דימי הפורים

כתיבה

הכא!

ד

הא

כתיב

ברישא דקרא:

"להיות עושים את שני הימים"?!

אלא, מהכא

ילפינן לה.

דכתיב: "והימים האלה נזכרים ונעשים". איתקש זכירה

-

לעשייה.

וילפינן הכי:

מה עשייה

של מצוות הפורים -

למפרע לא

, שהרי לעולם לא יקדם יום י"ד - לט"ו ,

אף זכירה

-

למפרע לא.

תנא: וכן בהלל, וכן בקריאת שמע

,

ו

כן

בתפלה,

אם אמרם למפרע - לא יצא .

הלל

-

מנלן?

רבה אמר, דכתיב: "ממזרח שמש עד מבואו

מהולל שם ה'". ודרשינן: כשם ששקיעת וזריחת החמה לא יהפכו - כך מהולל שם ה' כסדרו דווקא, ולא למפרע.

רב יוסף אמר

מהכא ילפינן לה, דכתיב בהלל:

"זה היום עשה ה'".

שכשם שסדר היום אינו משתנה בשעותיו, כך הלל אינו נאמר למפרע.

רב אויא אמר: "יהי שם ה' מבורך

וגו' מהולל שם ה'". ודרשינן מלשון "יהי": כהוויתו יהא - הילול ה' וברכתו. והיינו כסדרו - ולא להיפך.

ורב נחמן בר יצחק ואיתימא רב אחא בר יעקב אמר מהכא

: "יהי שם ה' מבורך

מעתה ועד עולם".

דהיינו, כסדרו של עולם - שאינו מתהפך, ולא למפרע.

קריאת שמע

מנלן דאינה נאמרת למפרע?

דתניא: קריאת שמע

נקראת

ככתבה,

דהיינו דווקא בלשון הקודש,

דברי רבי.

וחכמים אומרים

נקראת

בכל לשון

.

מאי טעמא דרבי?