מגילה 13a — התלמוד בעברית

ומשפחת בנימין אמרה: מינאי קאתי מרדכי,

שהרי משבט בנימין היה.

רבא אמר: כנסת ישראל אמרה לאידך גיסא,

לצעקה ולא לשבח.

ראו מה עשה לי יהודי, ומה שילם לי ימיני.

מה עשה לי יהודי

-

דלא קטליה דוד לשמעי, דאתיליד מיניה מרדכי, דמיקני ביה

[שנתקנא בו]

המן.

ומה שילם לי ימיני

-

דלא קטליה שאול לאגג, דאתיליד מיניה המן, דמצער

להו

לישראל.

רבי יוחנן אמר: לעולם

-

מבנימן קאתי

מרדכי.

ואמאי קרי ליה יהודי, על שום שכפר בעבודה זרה

.

שכל הכופר בעבודה זרה

-

נקרא יהודי

,

כדכתיב: "איתי

[באו]

גוברין יהודאין וגו'

לאלהך לא פלחין", שלא היו עובדים עבודה זרה .

רבי שמעון בן פזי, כי הוה פתח

לדרוש

בדברי הימים, אמר הכי: כל דבריך,

דברי ספר דברי הימים, שמזכיר שמות הרבה - כנגד אדם

אחד הם

נאמרו.

ו

אף על פי שהספר סתם דבריו -

אנו יודעין לדורשן.

דכתיב:

"ואשתו היהודיה ילדה את ירד אבי גדור ואת חבר אבי שוכו ואת יקותיאל אבי זנוח ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד".

ואיכא למתמה:

אמאי קרי לה

קרא

יהודיה,

והלא בתיה שמה , כדכתיב בסיפיה דקרא?

אלא,

על שום שכפרה בעבודה זרה

נקראת יהודיה.

דכתיב: "ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור", ואמר רבי יוחנן: שירדה לרחוץ מגילולי בית אביה

.

ועוד איכא למתמה בהך קרא: וכי בתיה

ילדה

את ירד [שהוא משה, כדלקמן]?

והא רבויי רביתיה

[גידלתו]!?

אלא, לומר לך, שכל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו

-

מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו

.

"ירד"

-

זה משה. ולמה נקרא שמו ירד?

לפי

שירד להם לישראל מן בימיו

.

וקרי ליה קרא נמי

"גדור"

על שם

שגדר פרצותיהן של ישראל.

"חבר"

על שם

שחיבר את ישראל לאביהן שבשמים.

"סוכו"

-

שנעשה להם לישראל כסוכה

.

"יקותיאל"

-

שקוו ישראל לא

-

ל בימיו

.

"זנוח"

-

שהזניח עונותיהן של ישראל

.

ומהאי דכתיב בהאי קרא ג' פעמים "אבי" :

"אבי

גדור,

אבי

שוכו,

אבי

זנוח", דרשינן: שהיה

אב בתורה, אב בחכמה,

ו

אב בנביאות.

כתיב בההוא קרא:

"ואלה בני בתיה אשר לקח מרד".

ותמהינן:

וכי מרד שמו? והלא כלב שמו,

דהא בכלב משתעי קרא!?

אלא,

אמר הקדוש ברוך הוא: יבא כלב, שמרד בעצת מרגלים, וישא את בת פרעה

-

שמרדה בגלולי בית אביה.

כתיב: "אשר הגלה מירושלם

עם הגולה אשר הגלתה וגו'".

אמר רבא

: מדלא כתיב "אשר היה עם הגולה שהגלתה" , משמע שלא היה כשאר ישראל שגלו על כרחן, אלא

שגלה מעצמו

ומרצונו. כמו שעשה ירמיה, שגלה מרצונו עם ישראל, עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא לחזור.

כתיב:

"ויהי אומן

את הדסה

היא אסתר בת דדו וגו'".

ותמהינן:

קרי לה הדסה, וקרי לה אסתר!?

תניא, רבי מאיר אומר

: באמת

אסתר שמה. ולמה נקרא שמה הדסה? על שם הצדיקים שנקראו הדסים.

וכן הוא אומר

בנבואת זכריה:

"והוא עומד

בין ההדסים"

.

והיינו צדיקים

[עיין ברד"ק שם, פרק א' פסוק ח'].

רבי יהודה אומר

: באמת

הדסה שמה. ולמה נקראת שמה אסתר? על שם שהיתה מסתרת דבריה

.

שנאמר: "אין אסתר מגדת את עמה וגו'".

רבי נחמיה אומר: הדסה שמה. ולמה נקראת אסתר? שהיו אומות העולם קורין אותה על

שום אסתהר

[לבנה, שתרגום של לבנה - סיהרא] . כלומר, יפה היא - כלבנה .

בן עזאי אומר: אסתר לא ארוכה

היתה

ולא קצרה היתה

-

אלא בינונית

-

כהדסה.

רבי יהושע בן קרחה אמר

: באמת

אסתר ירקרוקת

כהדסה

היתה

,

וחוט של חסד

היה

משוך עליה

מאת הקדוש ברוך הוא , ולכך נראית יפה לאומות ולאחשורוש.

כתיב: "כי אין לה אב ואם, ובמות אביה ואמה

לקחה מרדכי לו לבת".

ותמהינן: האי "ובמות אביה ואמה"

למה לי

, הא קאמר כבר קרא: "כי אין לה אב ואם"?!

אמר רב אחא

: סיפא דקרא אתא למימר, דלא היו לה אב ואם אפילו יום אחד. דכי

עיברתה

אמה -

מת אביה. ילדתה

-

מתה אמה

.

"ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת".

תנא משום רבי מאיר: אל תקרי "לבת" אלא "לבית"

,

דהיינו - שהיתה אשתו .

וכן הוא אומר

במעשה דוד ובת שבע:

"ולרש אין כל, כי אם כבשה אחת קטנה, אשר קנה ויחיה. ותגדל עמו ועם בניו יחדו, מפתו תאכל, ומכוסו תשתה, ובחיקו תשכב, ותהי לו כבת".

וכי

משום דבחיקו תשכב

-

הוות ליה כבת?! אלא

שהיתה לו

כבית,

שהיתה חביבה לו כאשה.

הכי נמי

-

לבית.

כתיב: "ותיטב הנערה בעיניו וגו' ויבהל את תמרוקיה ואת מנותה לתת לה,

ואת שבע הנערות וגו'"

.

אמר רבא: שהיתה מונה בהן,

באותן שבע הנערות, את

ימי

ה

שבת

.

דהיינו, שהיתה לה שפחה מיוחדת לכל יום , וכשהגיעה השפחה המיוחדת לשבת - ידעה ששבת היא .

"וישנה ואת נערותיה וגו'", אמר רב: שהאכילה מאכל יהודי

.

ושמואל אמר: שהאכילה קדלי דחזירי

.

ורבי יוחנן אמר: זרעונים

האכילה .

וכן הוא אומר

בדניאל חנניה מישאל ועזריה:

"ויהי המלצר נושא את פתבגם

ונותן להם זרעונים"

,

וכתיב בההוא ענינא: "ולמקצת ימים עשרה נראה מראיהם טוב ובריאי בשר", חזינן דזרעונים מאכל טוב הוא לצדיקים.

כתיב:

"ששה חדשים בשמן המור".

מאי שמן המור?

רבי חייא בר אבא אמר: סטכת

[שמן מבושם] .

רב הונא אמר: שמן זית שלא הביא שליש

.

תניא, רבי יהודה אומר: אנפקינון

-

שמן זית שלא הביא שליש

הוא.

ולמה סכין אותו?

לפי

שמשיר את השיער, ומעדן את הבשר.

כתיב:

"בערב היא באה ובבקר היא שבה".

אמר רבי יוחנן: מגנותו של אותו רשע,

שהיה בועל כל הנשים ואחר כך משלחן -

למדנו שבחו, שלא היה משמש מטתו ביום

.

"ותהי אסתר נשאת חן"

-

אמר רבי אלעזר: מלמד שלכל אחד ואחד

-

נדמתה לו כאומתו,

ולכן נשאה חן בעיני הכל .

"ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו בחדש העשירי הוא חדש טבת"

שהוא

ירח שנהנה גוף מן הגוף

מפני הצינה, שהיו מכוונין מן השמים לחבבה על אחשורוש.

כתיב:

"ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות".

מאי האי דכתיב "מכל הנשים" ו"מכל הבתולות"?

אמר רב: ביקש לטעום טעם בתולה

-

טעם

,

ביקש לטעום

טעם בעולה

-

טעם.

"ויעש המלך משתה גדול

וגו'", שעשה המלך כמה ענינים כדי שתגלה לו מולדתה - ולא גלתה :

עבד משתיא

-

ולא גליא ליה.

דלי כרגא,

שאמר אחשורוש לעמים: בשביל אסתר אני מניח מכסי גולגלתכם, דכתיב: "והנחה למדינות עשה " -

ולא גליא ליה.

שדר פרדישני,

ששלח דורונות לשרים בשמה, והיינו דכתיב: "ויתן משאת כיד המלך" -

ולא גליא ליה

.

ומאי האי דכתיב:

"ובהקבץ בתולות שנית וגו'"?

ד

אזיל

אחשורוש, ו

שקל עצה ממרדכי

,

מה יעשה כדי שתגלה לו אסתר את עמה ומולדתה.

אמר

ליה מרדכי:

אין אשה מתקנאה

-

אלא בירך חבירתה.

ויעץ לו שיקבץ שוב בתולות, כדי שתתקנא בהן, ותחשוש שמא יקח אחשורוש אחרת תחתיה, ומשום כך תגלה לו .

ואפילו הכי

-

לא גליא ליה. דכתיב: "אין אסתר מגדת מולדתה וגו'".