גרסת טקסט של הדף: מקור ותרגום
קידושין 77b — התלמוד בעברית
הרי שלשת האלמנות הן גופין מוחלקים זה מזה, וקיימא לן שאם עובר אדם את אותה עבירה בשלשה גופים שונים, הרי אפילו אם כולם אסורים עליו מחמת אותו שם איסור, הוא חייב מלקות על כל גוף לחוד. ועוד: הרי שמות…
הטקסט המקורי — קידושין 77b
הרי
שלשת האלמנות הן
גופין מוחלקים
זה מזה, וקיימא לן שאם עובר אדם את אותה עבירה בשלשה גופים שונים, הרי אפילו אם כולם אסורים עליו מחמת אותו שם איסור, הוא חייב מלקות על כל גוף לחוד.
ועוד:
הרי שמות
האיסור של כל אחת מהן, גם הם
מוחלקים
הם זה מזה. שזו אסורה מחמת שם אלמנת ראובן, וזו אסורה מחמת שם אלמנת שמעון. ואם כן, יש לו ללקות על כל שם אלמנה לחוד.
ומשנינן:
אלא
בהכרח, מדובר בכגון
שבא על אלמנה אחת שלש ביאות
.
ואכתי תמהינן:
היכי דמי?
-
אי דלא אתרו ביה
, אם לא התרו בו העדים על כל ביאה וביאה, הרי
פשיטא דאינו חייב אלא אחת
, שהרי אי אפשר שילקה שלש פעמים על התראה אחת.
אלא
, בהכרח, מדובר בכגון
דאתרו ביה
העדים התראות חלוקות
אכל חדא וחדא
מהביאות.
אם כן, קשה לצד השני:
אמאי אינו חייב אלא
מלקות
אחת?
הלא יש לו ללקות על כל התראה והתראה.
שהרי
התנן: נזיר שהיה שותה יין כל היום כולו
, ולא התרו בו אלא פעם אחת,
אינו חייב אלא אחת
.
אבל, אם
אמרו לו
, התרוהו מספר פעמים, "
אל תשתה
", "
אל תשתה
",
והוא
עובר על התראותם ו
שותה
, הרי הוא
חייב על כל אחת ואחת
מההתראות.
ומשנינן:
לא צריכא
, לא מדובר כאן אלא בכגון
שבא
פעם אחת
על
אשה אחת שהיתה אלמנה משלשה בעלים, שהיתה
אלמנת ראובן
, ו
שהיתה אלמנת שמעון
, ו
שהיתה אלמנת לוי
.
והחידוש שלוקה רק מלקות אחת על ביאה אחת של איסור אחד, הוא:
מהו דתימא
, כי שמא תאמר,
הרי
שלשה
שמות
איסור
מוחלקים
יש בה באשה זו, לפי שהיא אלמנת ראובן, אלמנת שמעון, ואלמנת לוי, ועל אותו מעשה ביאה ילקה משום כל שם לחוד.
לכן
קא משמע לן
, ש
גופים מוחלקים בעינן
כדי לחייב שלש מלקיות,
ו
כאן הא
ליכא
, אין פה שלשה גופים, כי אם גוף אחד.
נחלקו התנאים, האם יכול לחול איסור כלשהו על אדם או על חפץ, כאשר כבר נאסר בו, קודם לכן, באיסור אחר.
יש אומרים: אין איסור חל על איסור.
ויש אומרים: איסור חל על איסור.
ויש מי שסובר כי רק אם אין האיסור השני מוסיף כלום על האיסור הראשון אז הוא אינו חל, אבל אם הוא מוסיף לאסור פרט נוסף שלא היה בכלל האיסור הראשון, הרי הוא חל אף על הפרטים שכבר נאסרו באיסור הראשון. שהיות והוא חל על הענין הנוסף, הוא חל לגמרי.
שנינו בברייתא: הבא על אשה שהיא
אלמנה וגרושה וחללה זונה
, בזמן שאיסורים אלו חלו עליה כסדר הזה, חייב על כל אחת ואחת.
והוינן בה:
האי תנא, מאי קסבר?
אי קסבר איסור חל על איסור, איפכא נמי
יתחייב על כל אחת ואחת, אף אם חלו איסורים אלו בסדר הפוך.
ואי קסבר אין איסור חל על איסור, אפילו כסדר הזה, נמי לא
יתחייב מלקות על כל האיסורים, אלא רק על האיסור שחל בה תחילה.
אמר רבא: האי תנא, איסור חל על איסור לית ליה
. אך "
איסור מוסיף
"
אית ליה
. סובר הוא שאם השני מוסיף על הראשון, אף השני חל.
ולכן רק שחלו ארבעה איסורים אלו כסדר הזה, נמצא שכל אחד מהם מוסיף על חבירו, ולכן לוקה על כולם -
כי מתחילה, כשחל בה איסור
אלמנה
, היא היתה
אסורה לכהן גדול
בלבד,
ו
עדיין
שריא
, מותרת היא
לכהן הדיוט
, שהרי כהן הדיוט לא נאסר באלמנה.
וכשנוסף עליה איסור גרושה, נאסרה מחמתו אף בכהן הדיוט. הלכך
הויא לה
איסור
גרושה
"איסור מוסיף", ולכן,
מיגו דאיתוסף
, כיון שנוסף
לה איסורא לגבי כהן הדיוט, איתוסף לה איסורא
של גרושה אף
לגבי כהן גדול
.
ועדיין שריא
מותרת היא
לאכול בתרומה
, אם בת כהן היא, כי בת כהן גרושה מותרת באכילת תרומה.
וכשנוסף בה איסור חללה, נאסרה אף באכילת תרומה. הלכך
הויא לה
איסור
חללה
"איסור מוסיף", ולכן,
מיגו דאיתוסף איסורא למיכל בתרומה, איתוסף איסורא
של חללה אף
לגבי כהן גדול
, ולוקה על כך.
ובזה נתבאר מדוע חלו שלשת האיסורים הראשונים זה על זה.
אלא
, שעדיין לא נתבאר מדוע חל עליהם אף איסור זונה שהגיע בסוף. שהרי
זונה, מאי איסור מוסיף אית בה
על חללה?
אמר רב חנא בר רב קטינא
: אף איסור זונה נחשב למוסיף על איסור חללה,
הואיל ו
"
שם זנות
"
פוסל בישראל
. שאמנם פסול חללות אינו נוהג אלא בכהנים, אבל פסול "זנות" נוהג לעתים אף בישראל, וכגון אשת ישראל שזינתה תחת בעלה, שהיא נאסרת עליו.
ואף שלא מזנות של אשת איש מדובר כאן, אלא מזנות של בעילתה על ידי חייבי לאוין, ופסול זה אינו נוהג בישראל, מכל מקום, כיון ששם זנות כללי שייך אף בישראל, נחשב איסור זונה הכללי לאיסור מוסיף על חללה שהוא איסור כהונה בלבד.
תני תנא קמיה דרב ששת
: נאמר בכהן גדול [ויקרא כא יג] "והוא אשה בבתוליה יקח", וסמוך לזה אמר הכתוב "אלמנה וגרושה וחללה זונה, את אלה לא יקח".
וסמיכות הכתובים הללו, מלמדת שגם כאן קיים הכלל ש"אין איסור חל על איסור", וכך הכתוב הזה נדרש:
כל
אשה,
שהוא
, הכהן הגדול, מקיים
ב
לקיחתה את מצות "והוא אשה בבתוליה
יקח
",
הרי
כשהיא אלמנה,
הוא
עובר עליה
ב
"אלמנה
לא יקח
".
אבל
כל
אשה, שאף בהיותה בתולה היתה אסורה עליו,
שאינו
מקיים הכהן הגדול
ב
לקיחתה את מצות "והוא אשה בבתוליה
יקח
", אף
אינו
עובר עליה כשלוקחה אלמנה
ב
"אלמנה
לא יקח
".
ואומר הכלל הזה:
פרט לכהן גדול שבא על אחותו אלמנה
, שגם אם היא בתולה, היא אסורה עליו מצד אחותו, הלכך לא חל עליה איסור אלמנה, כי אין איסור חל על איסור.
אמר ליה
רב ששת למי ששנה ברייתא זו לפניו:
דאמר לך
[הברייתא שאתה שונה],
מני
, בשיטת מי היא? - הלא אליבא ד
רבי שמעון היא, דאמר: אין איסור חל על איסור
. ומשום כך, אין איסור אלמנה חל על איסור אחותו.
דתניא: רבי שמעון אומר: האוכל נבילה ביום הכפורים, פטור
מעונש כרת של יום כפור, משום שאיסור נבילה [או איסור אבר מן החי] קדם לאיסור אכילה ביום הכיפורים, ואין איסור חל על איסור.
דאי
כ
רבנן, הא
פליגי על רבי שמעון, ו
אמרי
"
איסור חל על איסור
", וחייב אף משום איסור אכילה ביום כפור.
ולשיטתם, כהן גדול הבא על אחותו אלמנה, חייב אף משום אלמנה, ולא כמו ששנית בברייתא שהבאת.
אך דוחה הגמרא את דבריו:
אפילו תימא
, תאמר שהברייתא קיימא בשיטת
רבנן
, נמי לא קשיא. משום ד
כי אמרי רבנן
"
איסור חל על איסור
",
הני מילי
ב
איסור חמור
שחל
על איסור קל
, וכגון איסור אכילה ביום כפור, שהוא איסור חמור, לפי שעונשו הוא כרת, ובכוחו לחול על איסור נבילה [או איסור אבר מן החי] הקל, שהוא איסור שעונשו מלקות, ויום הכיפורים חמור ממנו.
אבל
אף הם מודים, ש
איסור קל על איסור חמור, לא חייל
. לפיכך לא חל איסור אלמנה הקל [שאינו אלא בלאו, ולא בכרת], על איסור אחותו החמור, שהוא בכרת.
איכא דאמרי
, כך אמר ליה רב ששת:
הא
ברייתא,
מני?
בשיטת
רבנן היא, דאמרי: איסור חל על איסור
.
וכי אמרי רבנן
"
איסור חל על איסור
",
הני מילי איסור חמור על איסור קל
.
אבל איסור קל על איסור חמור לא חייל
. הלכך אף לשיטתם, אין איסור אלמנה חל על איסור אחותו.
ודוקא אליבא דחכמים היא.
דאי
, כי תאמר, שאליבא ד
רבי שמעון
היא, למה הוצרך כלל לשנותה, ולדרוש זאת מהסמיכות של הפסוקים?
הרי
השתא
קסבר רבי שמעון, שאפילו
איסור חמור על איסור קל לא חייל
, אם כן, זה ש
איסור קל על איסור חמור
לא חייל,
מיבעיא
ליה למימר ולדרוש זאת מהפסוק?!
ודחינן: אף שכבר אמר רבי שמעון אין איסור חל על איסור, הוצרך בעניינינו לשנותה שוב ולדרוש זאת מסמיכות הפסוקים.
כי
מהו דתימא
, שמא תאמר ש
איסור כהונה שאני
, ושפיר חל אף על איסורים החמורים ממנו, לפי שריבה הכתוב בכהנים מצוות יתירות.
קא משמע לן
התנא בברייתא, שאף איסור כהונה לא חל על איסור.
אמר ליה רב פפא לאביי: ישראל הבא על אחותו, זונה
הוא ודאי
משוי לה
[עושה אותה] לפוסלה מכהונה, שהרי נעשית "זונה" מכל ביאת ערוה.
אבל פסול
חללה
האם הוא
משוי לה
[עושה אותה],
או לא משוי לה?
מי אמרינן
: הלא
קל וחומר
הוא: אם מצינו ש
מ
ביאת
חייבי לאוין הויא חללה
[שהרי כהן גדול הבא על אלמנה עשאה חללה, כדאיתא לעיל], מביאת
חייבי כריתות, לא כל שכן
שתיעשה חללה?!
או דילמא: אין
האשה נעשית
חללה, אלא מ
ביאה האסורה ב
איסור כהונה
, ולא מביאה שאיסורה שוה בכל.
אמר ליה
אביי:
אין
[
איסור
]
חללה
נהיה,
אלא מ
ביאת
איסור כהונה בלבד
.
אמר רבא: מנא הא מילתא דאמור רבנן: אין חללה אלא מאיסור כהונה!?
דתניא
: כתיב בכהן גדול "אלמנה וגרושה וחללה זונה, את אלה לא יקח"!
וכתיב בכהן הדיוט: "אשה זונה וחללה לא יקחו, ואשה גרושה מאישה לא יקחו".
ומכאן יש לדון:
לא יאמר
הכתוב איסור "
גרושה
"
בכהן גדול, ותיתי
ותלמד זאת
בקל וחומר מ
גרושה האמורה ב
כהן הדיוט
.
ואנא אמינא
[ואני אומר ואדרוש] בעצמי, מקל וחומר:
השתא, לכהן הדיוט אסורה
הגרושה,
לכהן גדול, מיבעיא
לו לכתוב לומר שהיא אסורה, והרי היא אסורה לו מכח כהונתו כהדיוט?!
ואם כן,
למה נאמרה
"גרושה" בכהן גדול?
כדי ללמדנו:
כשם שחלוקה גרושה מזונה וחללה בכהן הדיוט
, שיש לה לאו לעצמה,
כך חלוקה
הגרושה מהן
בכהן גדול
. שאם היא גם זונה וחללה וגם גרושה, לוקים עליה אף משום גרושה. ואף שבכהן גדול כולן נאמרו בו בלאו אחד ["את אלה לא יקח"], ולא נתחלקו לשני לאוין כמו בכהן הדיוט, למדים מזה על זה, על ידי ייתור "גרושה" שנכתב בו.
ומקשינן: והלא אף זה
פשיטא
הוא. וכי משום שנתמנה הכהן לכהן גדול,
מיגרע גרעה
קדושתו, ולא יתחייב בכל מה שמחוייב בו כהן הדיוט? והרי מתחייב הוא שתיים מכח קדושת ההדיוט שלו [שלא פוסקת כאשר נוספת לו קדושת כהן גדול]!
אלא
, למה נאמרה "גרושה"? - לומר לנו,
כשם שחלוקה גרושה מזונה וחללה בכהן הדיוט
, ולוקים עליה לחוד,
כך אלמנה, חלוקה
היא
מגרושה וחללה זונה בכהן גדול
, שאם בא על אשה שיש בה מכל השמות הללו, לוקה אף משום אלמנה.
"
חללה
"
למה נאמרה
גם בכהן גדול? והלא כבר אסור בה מדין כהן הדיוט שבו -
אלא מכך שחזר הכתוב וכתב "חללה" בכהן גדול, וכתב דוקא את הסדר הזה, "אלמנה וגרושה, וחללה זונה", הרי שהציב הכתוב את "חללה" לאחר אלמנה וגרושה, שהם איסורי כהונה, ולא הציב את חללה לאחר איסור "זונה" שנוהג גם בישראל [באשת איש שזינתה] כדי ללמדנו:
אין חללה אלא מאיסור כהונה
.
ומכאן הביא רבא את מקור הדין שאין חללה אלא מאיסורי כהונה.
וממשיכה הברייתא ואומרת:
"
זונה
",
למה נאמרה
בכהן גדול? - לגזירה שוה:
נאמר כאן
בכהן גדול "
זונה
",
ונאמר להלן
בכהן הדיוט "
זונה
". ללמדנו,
מה כאן
בכהן גדול,
זרעו
, שנולד מביאה באלמנה, הוא
חולין
[מתחלל מכהונה], כדכתיב "לא יחלל זרעו",
אף להלן
, בכהן הדיוט הבא על אשה שאסורה לו מחמת כהונה,
זרעו
ממנה הרי הוא
חולין
.