קידושין 76a — התלמוד בעברית

ופוטרים את הנשואות

מן היבום ומן החליצה. שלא היו הכותים מייבמים את אלמנת האח מן הנשואין, אלא רק את אלמנתו מן האירוסין.

מאי

קרא

דרשי

, מהיכן הוציאו הכותים דין זה? - מהא דכתיב בפרשת יבום [דברים כה ה]: "

לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר

". ודרשו הכותים את הפסוק כך:

הך

אשת המת,

ד

היתה

יתבה חוצה

[יושבת חוץ לבית בעלה, שעדיין לא הכניסה אליו לביתו] דהיינו ארוסה -

היא

זאת ש

לא תהיה לאיש זר

כשימות בעלה, אלא תתייבם או תחלוץ.

אבל הך

, אשת המת מן הנישואין,

דלא יתבה חוצה

, אלא כבר נכנסה וישבה בבית בעלה המת,

תהיה לאיש זר

, אף בלא חליצה.

וכיון שפטרו את הנשואות מחליצה, והלכו ונישאו לשוק, עברו על לאו זה. ונמצאו מעורבים ביניהם בני חייבי לאוין, ולכן אסרו אותם לקהל.

ורבי עקיבא לטעמיה, דאמר: יש ממזר מחייבי לאוין

, ונמצא דכותים ספק ממזרים הם.

ג.

ויש אומרים

: אסורים הם לבא בקהל,

לפי שאין

הם

בקיאים בדקדוקי מצוות

, ושמא אירע ספק בקידושי אבותיהם, ומתוך שאינם בקיאים, סברו שאינה מקודשת, והלכה ונישאת לאחר, ונמצאו בניה ממזרים.

והוינן בה:

מאן

"

יש אומרים

"? -

אמר רב אידי בר אבין: רבי אליעזר היא

.

דתניא: מצת כותי מותרת

לאוכלה בפסח, ואין בה חשש חמץ, שנזהרים הם מחימוץ.

ו

אף

אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח

. ואף על פי שבלילה הראשון אכילת כזית מצה היא חובה, וצריך שיהיה בה שימור לשם מצה, בקיאים הכותים אף בשימור לשם מצת מצוה.

ורבי אליעזר

אוסר

לאכול מצה זו בכל ימות הפסח,

לפי שאין

הכותים

בקיאין בדקדוקי מצות

, ושמא החמיצוה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל מצוה שהחזיקו בה כותים, הרבה מדקדקים בה יותר מישראל

. ןכיון שהחזיקו במצות מצה, הם בקיאים בכל דקדוקיה, ונזהרים מחימוצה, ויכולים ישראל לאכול ממנה. ובמקום אחר נתבאר, מה איכא בין תנא קמא לרבן שמעון בן גמליאל.

וכן היא שיטת רבי אליעזר במשנתנו. ומשום כן אסר אף את הכותי לכותית. דחיישינן, שמא אחד מהם הוא כשר, לפי שהיו אבותיו בקיאין, ולא אירע פסול בנישואיהם. והשניה היא מזרע אותם שאינם בקיאים, וממזרת היא.

ומשיימת הגמרא:

ואלא הכי

, לגבי יוחסין,

מאי

שייך חשש "

אין בקיאין

"? -

לפי שאין בקיאין בתורת קידושין וגירושין

, לפיכך חשש ממזרות יש עליהם, כי שמא אבותיו של אחד מהם קידש אשה, ומחוסר ידיעה הם פסלו את הקידושין, ונישאת האשה לאחר וילדה ממזר.

אמר רב נחמן, אמר רבה בר אבוה: ממזר מאחותו, וממזר מאשת אח, נתערבו בהן

בכותים, ולכן הם אסורים בקהל.

והוינן בה:

מאי קא משמע לן

רב נחמן, ולמה לא די לו שיאמר: "ממזרים נתערבו בהן"!?

אם בא לומר, ש

יש ממזר

אף

מחייבי כריתות

, ולאפוקי ממאן דאמר שאין ממזר אלא מחייבי לאוין -

אם כן,

ניתני חדא

בלבד, "ממזר מאחותו" או "ממזר מאשת אח", ולמה הזכיר את שניהם?

ומשנינן: נקט כן, משום ד

מעשה שהיה, כך היה

. ולאו משום חידוש שיש בזה.

ו

רבא אמר

: אסרו את הכותים מפני ש

עבד ושפחה נתערבו בהן

.

ותמהינן:

איסורא

דכותים

משום מאי

הוא? - הלא בהכרח

משום

ה

שפחה

שנתערבה בהן, ולא משום העבד שנתערב. שהרי "עבד הבא על בת ישראל הולד כשר".

אם כן,

ניתני חדא

, "שפחה נתערבה בהם", ולמה נקט רבא גם עבד?

ומשנינן: אין הכי נמי, סיבת האיסור אינה אלא מפני שפחה. אלא נקט שאף עבד נתערב, משום ש

מעשה שהיה, כך היה

.

מתניתין:

משנתנו עוסקת בחיוב הבדיקה המוטל על אדם שבא לישא אשה, לבדוק את כשרות יחוסה של אשתו.

הנושא אשה

, אם היתה האשה

כהנת

, שהיתה בת כהן, והכהנים נזהרים יותר על יחוסם,

צריך לבדוק אחריה

רק

ארבע אמהות

ממשפחתה [שלא היו בהן ממזרות או פסולות קהל, או פסול חללות], שתי אמהות מצד אביה, ושתים מצד אמה.

ובדיקת האמהות נעשית על ידי שבודק את האמה עצמה ואת אם אמה. ונמצא שחובת בדיקת "ארבע האמהות" האלו, היא למעשה, בדיקת ארבע זוגות של אמהות, כל אם יחד עם אמה,

שהן

, בסך הכל,

שמונה

אמהות.

ואלו הן שתי האמהות [שהן ארבע] מצד אמה:

א.

אמה, ואם אמה

, הרי שתים.

ב.

ואם אבי אמה, ואמה

[אם אם אבי אמה], הרי ארבע.

ו

אלו הן שתים שהן ארבע מצד אביה:

ג.

אם אביה, ואמה

[אם אם אביה], הרי שש.

ד.

ואם אבי אביה, ואמה

[אם אם אבי אביה], הרי שמונה.

אבל אם הוא נושא אשה שהיא

לויה

או

ישראלית

, שאין הם מקפידים על יחוסם כמו הכהנים,

מוסיפין עליהן

בבדיקה

עוד

אם

אחת

בכל זוג מארבעת הזוגות הנבדקות.

כגון, בזוג הראשון: אמה, ואם אמה, ואם אם אמה. ובזוג השני: אם אבי אמה, ואם אם אבי אמה, ואם אם אם אבי אמה. וכן הלאה. נמצאו נבדקות שתים עשרה אמהות.

והחמירו יותר בלויה וישראלית, משום שיותר שכיח בהם החשש של תערובת פסולים מאשר במשפחות הכהונה.

אין בודקין

באשה שהיא בת כהן,

לא מן

המזבח ולמעלה

. שאם התחיל לבדוק באמהות, ומצא שאבי אביה שימש בעבודת המזבח, בידוע שהוא מיוחס וכשר, ואין צריך לבדוק אחר אמו.

ו

כן לא בודקין בלויה,

מן הדוכן ולמעלה

, שאם העידו על אחד מאבותיה שעמד עם הלויים על הדוכן לשורר, אין צריך לבדוק אחר אמו. שבידוע שהוא כשר.

ו

כן

לא

בודקין בכולן

מן הסנהדרין ולמעלה

. שאם נמנה אחד מאבותיה על הסנהדרין, אין צורך לבדוק אחר אמו. שבידוע שהוא כשר.

ו

כן

כל שהוחזקו אבותיו משוטרי הרבים

[ויבואר בגמרא מי הם], או מ

גבאי צדקה

, הרי הם

משיאין

את בנותיהם

לכהונה, ואין צריך לבדוק אחריהן

, שאף הם בחזקת כשרים.

רבי יוסי אומר: אף מי שהיה חתום

בתורת

עד בערכי הישנה של ציפורי

[בית דין של עיר ושמה "ישנה", והיא על יד ציפורי], אין צריך בדיקה אחר יחוסו, לפי שלא העידו שם אלא עדים מיוחסים.

רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: אף מי שהיה מוכתב באסטרטיא של מלך

, אין בודקים אחריו. ובגמרא יבואר.

גמרא:

שנינו במשנה: הנושא אשה כהנת צריך לבדוק אחריה ארבע אמהות.

ומשמע שהבעל צריך לבדוק את יחוס הנשים שהן אמותיה של האשה, אך אין הוא צריך לבדוק את יחוס הגברים שהם אבותיה של האשה.

והוינן בה:

מאי שנא

, מדוע

בנשי

[נשים]

בדקינן, ומאי שנא

, מדוע

בגברי לא בדקו?!

ולמה לא נבדוק אף בארבעה אבותיו, כגון, אביה ואבי אביה וכדומה, שמא פסול ממזרות יש בהם? ומשנינן: דרכן של

נשי

ם,

דכי מינצו בהדי הדדי

[כשמתקוטטות ביניהן],

ב

עיסקי

עריות הוא דמינצו

, מגנות הן אחת את רעותה בעניני זנות. אבל לא מגנות זו את זו בעסקי משפחה, לומר אחת על רעותה שהיא ממזרת או פסולה.

ו

לפיכך,

אם איתא

, גם אם אכן היה,

דאיכא מילתא

[שהיה דבר פסול] באשה,

לא אית ליה קלא

[לא היה יוצא הקול] לפסול זה, ולכן הנשים צריכות בדיקה.

אבל דרכן של

גברי, דכי מינצו בהדי הדדי, ביוחסין הוא דמינצו

, וקוראין זה לזה "ממזר" או "פסול".

לפיכך,

אם איתא דאיכא מילתא

של פסול יוחסין באחד מהם,

אית ליה קלא

לפסול זה. ולכן, כל אדם שלא יצא עליו קול פסול, הרי הוא בחזקת כשרות, ואינו צריך בדיקה.

ומשמע מן המשנה שרק הבעל צריך לבדוק את יחוס האשה, אבל האשה אינה צריכה לבדוק את יחוסו של הבעל.

והוינן בה:

ואיהי נמי תבדוק ביה בדידיה

[האשה בבעל] באמותיו, אם כשר הוא או לא?

ומשנינן:

מסייע ליה

התנא במשנה

ל

דברי

רב

.

דאמר רב יהודה אמר רב: לא הוזהרו

כהנות

כשרות לינשא לפסולים

לכהונה. כגון חללים וגרים ועבדים משוחררים. לפי שלא אסרה התורה פסולים אלו, אלא לכהנים זכרים.

ואף שאסורות הן בממזרים - כיון שלא הקפידה תורה ביחוסי כהונה לנקבות, אף חכמים לא עשו בהם מעלה ליוחסין, להצריכן בדיקה משום פסולי קהל.

רב אדא בר אהבה תני

בברייתא:

ד'

זוגות

אמהות, שהם שתים עשרה

נשים. שבכל זוג ישנן שלש אמהות. וכל אם הצריכה בדיקה, נבדקת עמה אף אמה, ואם אמה.

במתניתא תנא: ד'

זוגות

אמהות, שהם שש עשרה

נשים. שעל כל זוג שבמשנה, הוא מוסיף עוד שני דורות למעלה. וכל אם הנבדקת, נבדקת עמה אף אמה, ואם אמה, ואם אם אמה.

והוינן בה:

בשלמא לרב אדא בר אהבה

,