גרסת טקסט של הדף: מקור ותרגום
קידושין 71a — התלמוד בעברית
אמר רבי חמא בר חנינא: כשהקדוש ברוך הוא מטהר את ה שבטים ומייחסם, את שבטו של לוי הוא מטהר תחילה . שנאמר [מלאכי ג ב]: " וישב מצרף ומטהר כסף, וטיהר את בני לוי, וזיקק אותם כזהב וככסף . והיו לה' מגישי מנחה…
הטקסט המקורי — קידושין 71a
אמר רבי חמא בר חנינא: כשהקדוש ברוך הוא
מטהר
את ה
שבטים
ומייחסם, את
שבטו של לוי
הוא
מטהר תחילה
.
שנאמר
[מלאכי ג ב]: "
וישב מצרף ומטהר כסף, וטיהר את בני לוי, וזיקק אותם כזהב וככסף
.
והיו לה' מגישי מנחה בצדקה
". ומשמעות "מטהר", היינו שבורר את הכשרים ומבדילם מהפסולים.
אמר רבי יהושע בן לוי: כסף מטהר ממזרים!
שאותם פסולים שנטמעו בתוך ישראל מחמת עושרם, הקדוש ברוך הוא מטהרם, ומכשיר אותם כישראל. וטעמו של דבר, שהיות ומשפחות רבות התערבו בהם, לא יבדיל אותם הקב"ה לעתיד לבוא.
שנאמר
: "
וישב מצרף ומטהר כסף
".
וסובר רבי יהושע בן לוי, שמשמעות "מטהר" היא, שמכשיר את הפסולים עצמם, ולא כמבואר לעיל, שמברר את הכשרים מתוך הפסולים.
והוינן בה: בשלמא אם נאמר שמשמעות הפסוק היא שיתבררו בני לוי, הכהנים הכשרים, מתוך הפסולים, שפיר ממשיך הכתוב ואומר, שיהיו בני לוי, הכהנים הכשרים, "מגישי מנחה, בצדקה". שתתברר צדקתם [כשרותם] של הלויים הללו. אבל לדברי רבי יהושע בן לוי, המבאר את הפסוק שגם הפסולים עתידים להטהר,
מאי
, מהי משמעות ה"צדקה" בסיפא דקרא, "והיו לה'
מגישי מנחה בצדקה
"?
אמר רבי יצחק: צדקה עשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל, שמשפחה שנטמעה, נטמעה!
והיינו, שצידקתו של הקדוש ברוך הוא היא, שמשפחה שנתערבו בה פסולים, הוא מכשירה.
גופא: אמר רב יהודה אמר שמואל: כל
ה
ארצות
הן בבחינת "
עיסה
"
לארץ ישראל, וארץ ישראל
היא בבחינת "
עיסה
"
לבבל
. ו"עיסה" היינו תערובת פסולים בכשרים.
שכל הארצות הן בחזקת עיסה, שצריכות בדיקה אחר יחוסן, ואילו משפחות ארץ ישראל הן יותר מיוחסות, ואינן חשודות כל כך שנתערבו בהם פסולים. משום שבית דין של לשכת הגזית בודק אחר יחוסן.
ובבל היא המיוחסת בכולן, משום שלא הותיר בה עזרא אלא סולת נקיה בלבד.
בימי רבי, בקשו לעשות
את
בבל
כ
עיסה
ביחס
לארץ ישראל
. שרצו להפוך את מה שהיה מקובל מקודם לכן, ולהחזיק את משפחות ארץ ישראל למיוחסות, ולהצריך את משפחות בבל בדיקה.
אמר להן
רבי:
קוצים אתם משימים לי בין עיני!
אתם מטילים בי דופי. לפי שרבי היה ממשפחות בבל, מבני בניו של הלל שעלה מבבל, וקיבל את הנשיאות מידי בני בתירא.
אם
רצונכם
בכך,
יטפל עמכם רבי חנינא בר חמא
, להשיבכם דבר, ויוכיח לכם שטועים אתם!
נטפל עמהם רבי חנינא בר חמא, ואמר להם: כך מקובלני מרבי ישמעאל בר יוסי, שאמר משום אביו: כל ארצות עיסה לארץ ישראל, וארץ ישראל עיסה לבבל
.
בימי רבי פנחס, בקשו לעשות בבל עיסה לארץ ישראל
.
אמר להם
רבי פנחס
לעבדיו: כשאני אומר שני דברים בבית המדרש
, מיד לאחר מכן
טלוני בעריסה, ורוצו
משם, והרחיקוני מבית המדרש.
משום שעתיד היה לומר [באחד משני הדברים] שארץ ישראל היא עיסה לבבל, ולא רצה שיתווכחו עמו על כך בבית המדרש, כדי שלא יאלץ לגלות להם אלו משפחות פסולות הן.
ומשום שהיה זקן, לא היה בו כח לרוץ בעצמו, ולכן ביקש שישאוהו משם במרוצה.
כי עייל
[נכנס] לבית המדרש,
אמר להם
שני דברים:
א.
אין שחיטה לעוף מן התורה!
שאין טעונים שחיטה מן התורה אלא בהמה וחיה, ואילו שחיטת עוף אינה אלא מדרבנן. ולא גילה להם טעמו של דבר, אלא אמר להם דבר תמוה בעיניהם, משום שרצה שיהיו טרודים בענין זה ויחפשו אחר סברתו, כדי שיספיק להסתלק משם לפני שיחקרוהו על טעם הדבר השני שעתיד לומר להם.
[וטעמא דמילתא הוא, משום דכתיב בעוף "ושפך את דמו", ומשמע שדי לו מן התורה בשפיכת דמו בעלמא].
אדיתבי וקמעייני
[תוך כדי שישבו ועיינו]
בה
בני בית המדרש בשמועה זו,
אמר להו
את דינו השני:
ב.
כל ארצות עיסה לארץ ישראל, וארץ ישראל עיסה לבבל!
מיד
נטלוהו
עבדיו
בעריסה, ורצו
, כמו שביקשם.
רצו אחריו
בני בית המדרש כדי לעמוד על דבריו האחרונים,
ולא הגיעוהו
.
ישבו
הם בעצמם
ובדקו
במשפחות ארץ ישראל, כדי לברר את דבריו של רבי פנחס שאמר שהם בחזקת עיסה,
עד שהגיעו לסכנה
, שהתחילו לגלות פסול משפחות של אנשי זרוע, והיתה להם סכנה שיהרגום.
כיון שהגיעו לסכנה,
פירשו
מהבדיקה, ולא הוסיפו לבדוק עוד.
אמר רבי יוחנן
, ונשבע:
היכלא
[לשון שבועה היא, שנשבע בהיכלו של מקום],
בידינו היא
לגלות את כל משפחות הפסולים שבארץ ישראל.
אבל מה אעשה, שהרי גדולי הדור
כבר
נטמעו בה
[במשפחות הפסולות], לפיכך איני יכול לגלותן.
ומפרשינן:
סבר לה
רבי יוחנן
כרבי יצחק
.
דאמר רבי יצחק: משפחה שנטמעה, נטמעה!
והיינו, שאין לנו לחקור במשפחות הללו מי הוא הפסול, ולהפרישו. אלא נניח אותם בספק, ולעתיד לבוא מכשירה הקדוש ברוך הוא לקהל.
אמר אביי: אף אנן נמי תנינא
במסכת עדיות שמשפחה שנטמעה אין להפרישה ולהרחיקה, ולא לברר מתוכה מי פסול ומי כשר. אלא יש להניחה בספק, ולעתיד לבא הקדוש ברוך הוא יכשירנה מפסולה.
דתנן שם:
משפחת בית הצריפה
[שם משפחה]
היתה בעבר הירדן, וריחקה בן ציון
[אדם חשוב שהיה בעל זרוע]
בזרוע
, שבכח הכריז עליה שהיא פסולה, למרות שהיא כשירה.
עוד משפחה אחרת
היתה שם,
וקירבה בן ציון בזרוע
, שבכח הכריז עליה שהיא כשירה.
ב
כגון
מקרים
אלו
, שנטהרו או נפסלו משפחות בכח, שלא כדין, הרי לעתיד לבוא
אליהו
הנביא
בא
-
לטמא
את המשפחות הפסולות שבכח הזרוע הוכשרו,
ולטהר
את המשפחות שנפסלו בכח.
לרחק
מלבוא בקהל,
ולקרב
[להכשיר] לבוא בקהל. ומדייק מכאן אביי: דוקא ב
כגון אלו, דידעין
[שיודעים אנו] במשפחה זו שפסולה היתה, אלא שהכשירם בן ציון בזרוע, לבסוף יבא אליהו, ויפסלנה.
אבל משפחה
שנתערבה מחמת שלא נודע פסולה, כיון
שנטמעה, נטמעה!
ואף לעתיד לבא היא תשאר בכשרותה.
תאנא
, שנינו בברייתא:
עוד
משפחה
אחרת היתה
פסולה, מלבד אותה משפחה שקירבה בן ציון,
ולא רצו חכמים לגלותה
.
אבל חכמים מוסרים אותו לבניהם ולתלמידיהן פעם אחת בשבוע
[אחת לשבע שנים],
ואמרי לה
, ויש אומרים:
פעמיים בשבוע!
אמר רב נחמן בר יצחק: מסתברא, כמאן דאמר
"
פעם אחת בשבוע
", ולא פעמיים בשבוע, שהרי יש להמנע כמה שאפשר מלגלות פסול משפחה.
כדתניא
: האומר "
הריני נזיר, אם לא אגלה
פסול
משפחות
הידוע לי" - מוטב ש
יהיה נזיר
,
ולא יגלה
את פסול ה
משפחות!
ואף שאם יגלה לא תחול עליו נזירות, עדיף שתחול נזירותו, ובלבד שלא יגלה פסול משפחות.
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: שם
"הויה"
בן ארבע אותיות, חכמים מוסרין אותו
[את קריאתו וכתיבתו ופירושו ]
לתלמידיהן פעם אחת בשבוע
בלבד,
ואמרי לה: פעמיים בשבוע!
אמר רב נחמן בר יצחק: מסתברא כמאן דאמר
"
פעם אחת בשבוע
" בלבד. משום
דכתיב
[שמות ג טו] "
זה שמי לעלם
", ואף דקרינן "לעולם", מכל מקום "
לעלם
"
כתיב
, שהוא לשון העלמה. ומכאן שיש להעלימו כמה שיותר, הלכך אין לגלותו יותר מפעם אחת משבוע.
רבא סבר למידרשיה
את פירושו של שם הויה
בפירקא
[בדרשתו לרבים].
אמר ליה ההוא סבא
: והרי "
לעלם
"
כתיב
, ואין לגלותו ברבים!
רבי אבינא רמי
[הקשה]:
כתיב
[שמות ג טו] "
זה שמי
לעלם",
ו
בהמשך הפסוק
כתיב
"ו
זה זכרי
לדור ודור". ומכך שלא אמר הכתוב "זה שמי וזכרי", אלא הפסיק ביניהם, משמע שבשני שמות הכתוב מדבר. ומה הם? -
אלא, כך
אמר הקדוש ברוך הוא: לא כשם שאני נכתב, אני נקרא
:
נכתב אני ביו"ד ה"י
, שהוא שמי המיוחד, והיינו דכתיב "זה שמי לעולם".
ו
אולם,
נקרא
אני
באל"ף למ"ד
. והיינו דכתיב "זה זכרי לדור ודור", שבשם זה אני נזכר באמירה בפה.
תנו רבנן: בראשונה, שם בן שתים עשרה אותיות, היו מוסרין אותו לכל אדם
.
משרבו הפריצים
והחלו משתמשים בו, כבר לא מסרוהו לכל, אלא
היו מוסרים אותו לצנועים שבכהונה
בלבד.
והצנועים שבכהונה
היו
מבליעים אותו
בשעת ברכת הכהנים במקדש,
ב
תוך
נעימת אחיהם הכהנים
.
בזמן ששאר הכהנים היו מושכים את קולם בנעימה בהזכירם שם בן ד' אותיות, היו הצנועים ממהרים להבליע שם בן י"ב אותיות, כדי שיכסה קול הנעימה את קולם, ולא ישמע לרבים.
[שם זה לא נתפרש לנו, וכן לא נתפרש לנו שם בן מ"ב אותיות המוזכר להלן].
תניא: אמר רבי טרפון: פעם אחת עליתי אחר אחי אמי לדוכן
, לברך ברכת כהנים,
והטיתי אזני אצל כהן גדול, ושמעתי שהבליע שם
בן י"ב אותיות
בנעימת אחיו הכהנים!
שאף רבי טרפון היה כהן, ועלה לדוכן יחד עם דודו הכהן.
אמר רב יהודה אמר רב: שם בן ארבעים ושתים אותיות, אין מוסרין אותו, אלא למי שצנוע ועניו, ועומד בחצי ימיו
[שכבר הגיע לחצי שנותיו, דהיינו ל"ה שנים],
ואינו כועס, ואינו משתכר, ואינו מעמיד על מדותיו
לנטור איבה לחבירו. שאם לא כן, חיישינן שמא ישתמש בו להנקם באחרים.
וכל היודעו
לשם זה,
והזהיר בו, והמשמרו בטהרה
-
אהוב למעלה ונחמד למטה; ואימתו מוטלת על הבריות; ונוחל שני עולמים, העולם הזה והעולם הבא
.
אמר שמואל משמיה דסבא
: כל משפחה שב
בבל בחזקת כשרה עומדת, עד ש
תבדקנה, ו
יודע לך במה נפסלה
, וכדקיימא לן שלא עלה עזרא מבבל, עד שעשאה סולת נקיה.
שאר ארצות
כל המשפחות שבהן,
בחזקת פסול הן עומדות, עד שיודע לך במה נכשרה
. שאין מכשירים אותן להנשא בלא בדיקה.
ארץ ישראל
כל ה
מוחזק
בה
לפסול
, הרי הוא
פסול;
וכל ה
מוחזק
בה
לכשר
, הרי הוא
כשר
.
ותמהינן:
הא גופא
, דברי שמואל,
קשיא
מיניה וביה.
כי מצד אחד
אמרת
"
מוחזק לפסול, פסול
". ומשמע מזה,
הא סתמא
, כל שאינו ידוע עליו אם הוא כשר או פסול, הרי הוא בחזקת
כשר
.
והדר תני
, "
מוחזק לכשר, כשר
". ומשמע מזה,
הא סתמא
, שאינו מוחזק לא לכאן ולא לכאן, הרי הוא
פסול
. ותרתי דסתרי הן.