גרסת טקסט של הדף: מקור ותרגום
קידושין 27b — התלמוד בעברית
וממשיכה הברייתא ואומרת: מה שאמרנו בחזקה, שאם החזיק בשדה אחת קנה גם שדה אחרת, ואפילו שדה שאינה סמוכה לה, במה דברים אמורים? דוקא כ שנתן לו את דמי כולן . אבל אם לא נתן לו את דמי כולן, לא קנה אלא כנגד…
הטקסט המקורי — קידושין 27b
וממשיכה הברייתא ואומרת: מה שאמרנו בחזקה, שאם החזיק בשדה אחת קנה גם שדה אחרת, ואפילו שדה שאינה סמוכה לה,
במה דברים אמורים?
דוקא כ
שנתן לו
את
דמי כולן
. אבל אם
לא נתן לו
את דמי
כולן, לא קנה אלא כנגד מעותיו.
עד כאן דברי הברייתא.
ומאחר ששנינו בברייתא שהמחזיק בשדה אחת לא קנה שדה אחרת שאינה סמוכה לה אלא אם כן נתן לו דמי כולן, יש ללמוד מכאן לענין קנין אגב, שהרי המטלטלין כקרקע שאינה סמוכה לשדה הם, ולפיכך אי אפשר לקנותם אגב קרקע אלא אם כן נתן למוכר את דמי כולם, וכדברי רבא לעיל.
וכיון שהביאה הגמרא את הברייתא כדי להוכיח ממנה כדברי רבא, היא מוסיפה שיש להוכיח מהברייתא הזאת כדברי שמואל, דלהלן:
ואמרינן: מה ששנינו בברייתא,
מסייע ליה לשמואל
.
דאמר שמואל: מכר לו עשר שדות בעשר מדינות, כיון שהחזיק
הקונה
באחת מהן, קנה את כולן.
אמר רב אחא בריה דרב איקא
על דברי שמואל:
תדע
, שדברי שמואל נכונים הם,
ש
הרי
אילו מסר לו
אדם לחבירו
עשר בהמות
האגודות יחד
ב
אמצעות
אפסר אחד, ואמר ליה
המוכר לקונה
"קני
את כל הבהמות הללו",
מי לא קני!?
וכי יתכן שלא קנאם כיון שלא החזיק בכל אחת מהן?! בודאי שלא! אלא מאחר שכולן אגודים באפסר אחד נקנו כולן כאחד, וכיוצא בזה. בעשר שדות מאחר שכולן מחוברות זו לזו על ידי הקרקע שביניהם, אם החזיק באחת מהן קנה את כולן.
ודחינן:
אמרו ליה
:
מי דמי?
וכי אפשר לדמות זאת לעשר שדות?! והרי,
התם
, בעשר בהמות,
איגודו בידו
. אבל
הכא
, בקנין שדה,
אין איגודו בידו!
שהרי המחזיק עשר בהמות באפסר אחד, כולן אגודות יחד באפסר זה שבידו. מה שאין כן בשדות, הרי הן מפוזרות ואינן נחשבות כאגודות יחד. לפיכך יתכן שהמחזיק בשדה אחת לא קנה אלא אותה בלבד.
איכא דאמרי,
יש אומרים, שלהיפך
אמר רב אחא בריה דרב איקא
:
תדע ד
דברי שמואל אינם נכונים, והמחזיק בשדה אחת
לא קני
בכך גם שדה אחרת, שהרי
אילו מסר לו עשר בהמות
האגודות
באפסר אחד, ואמר לו
"בהמה
זו קני", מי קני?
וכי הוא קנה את שאר הבהמות האגודות עמה באפסר?! הרי ודאי שלא!
ואם כן, כיוצא בזה, המחזיק בשדה אחת ואין שאר השדות ניכרות עמה, הרי זה כאומר "שדה זו קני", ולכן לא קנה אלא אותה לבדה.
ודחינן:
מי דמי,
וכי אפשר לדמות זאת לדברי שמואל?! והרי
התם,
המוסר לחברו עשר בהמות באפסר אחד, ה
גופים מחולקים,
וכאשר אמר לו "זו קני" התכוין לומר שיקנה דוקא אותה ולא את השאר. אבל
הכא
, במוכר עשר שדות לחברו, הרי
סדנא דארעא חד הוא,
כל השדות מחוברות לגוף קרקע העולם, וכולן נחשבות לגוף אחד, אף כי הן חלוקות במיקומן בגוף. ולפיכך כשהמוכר אומר לקונה להחזיק בקרקע אחת, אין זה כאומר לו "זו קני", אלא דעתו להקנות לו את כולן.
שנינו במשנה:
וזוקקים
[המטלטלין]
את הנכסים
שיש להם אחריות לישבע עליהן.
שבועה זו נקראת "גלגול שבועה". כלומר, מאחר שהאדם כבר חייב להשבע על המטלטלין, מגלגלים עליו בית דין חיוב להשבע אף על הקרקעות.
ומביאה הגמרא מקור מן התורה לדין "גלגול שבועה":
אמר עולא: מנין לגלגול שבועה מן התורה?
דבר זה נלמד ממה
שנאמר
בענין סוטה:
אשת איש שנבעלה בודאי לאדם אחר אסורה לבעלה מדין "זונה".
אך אם אין ודאות שהיא זינתה תחת בעלה, כי אין עדים שראו את הבעילה, אלא שהאשה חשודה בכך, בתנאים שיתבארו להלן, הרי היא אסורה על בעלה באיסור "סוטה".
אין האשה אסורה באיסור סוטה אלא על ידי "קינוי" ו"סתירה", שאם הבעל קינא לה [התרה בה] בפני עדים שלא תסתתר עם איש פלוני, ובכל זאת הסתתרה עמו בפני עדים [כשיעור זמן הראוי לזנות], הרי היא אסורה לבעלה.
הבעל שקינא לאשתו, ונסתרה, יכול להביאה לכהן לבדקה אם נטמאה או לאו. וזה סדר בדיקתה:
הבעל מביא עבורה מנחת סוטה, והכהן משקה אותה במי המרים, ומשביע אותה לפני השקאתה בנוסח הזה: "אם לא שכב איש אותך, ואם לא שטית טומאה תחת אישך, הנקי ממי המרים המאררים האלה".
"ואת כי שטית, יתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך, בתת ה' את ירכך נופלת ואת בטנך צבה". והאשה עונה "אמן, אמן".
ואז, אם האשה אכן זינתה, בטנה מתנפחת וירכה נופלת, ותמות. ואם טהורה היא, אזי יוצאת היא מנוקה מהחשד, והולכת לה, ומותרת לבעלה.
אך אם האשה אינה רוצה לשתות, אינה שותה, אלא הרי היא אסורה עליו ויוצאת בלא כתובה. ומביאה הגמרא את הפסוק בענין סוטה, לאחר שהכהן משביע אותה בשבועת האלה [במדבר ה כב]:
"ואמרה האשה: אמן, אמן"
.
ותנן,
ושנינו במסכת סוטה [יח א]:
על מה היא אומרת "אמן" "אמן"
פעמיים? ומדוע לא די שתאמר אמן פעם אחת?
ומפרשת המשנה את כפל ה"אמן" בכמה דרכים:
א.
"אמן"
אחד
על השבועה,
על מה שהשביעה הכהן שלא סטתה, ו
אמן
שני
על האלה
, הקללה שקיללה הכהן, שאם סטתה יתן ה' את ירכה נופלת ואת בטנה צבה.
ב.
אמן
אחד:
אם
נטמאתי
מאיש זה
שיש עדים שנסתרתי עמו. ו
אמן
שני:
אם
נטמאתי
מאיש אחר.
ג.
אמן
אחד:
שלא סטיתי ארוסה
.
ו
אמן שני: שלא סטיתי
נשואה.
ו
כן, אם האשה היתה יבמה שנשאת ליבם אומרת: אמן שלא סטיתי בעודי
שומרת יבם
,
ו
אמן שלא סטיתי
כנוסה
[לאחר שהתייבמתי ליבם]. , עד כאן דברי המשנה במסכת סוטה.
ומוכיח עולא מכך שנשבעת "אמן שלא סטיתי ארוסה ונשואה", שכאן התחדש דין גלגול שבועה:
כי
האי
, אמן זה, על השבועה שמשביעה הכהן שלא שטיתי בהיותי "
ארוסה
",
היכי דמי?
איך מדובר במה ששנינו שהאשה נשבעת שלא סטתה ארוסה? שמא תאמר, שבועה זאת היא מעיקר הדין, ולא התחדש כאן דין "גלגול שבועה", אי אפשר לומר כך.
כי לפי זה, בהכרח אמר הכתוב, כי כמו שנאמר דין שבועת סוטה בנשואה, כך נאמר דין שבועת סוטה גם בארוסה.
ולפי זה נצטרך לומר, שהבעל קינא לאשה בהיותה ארוסה, והיא אף נסתרה בעודה ארוסה [כשם ששבועת סוטה בנשואה היא רק באופן שהיה בה קינוי וסתירה].
ואם כן, יש להקשות, כיצד תיתכן שבועת סוטה בארוסה בקינוי וסתירה?
אילימא,
אם נאמר שמדובר בכגון
דקני לה
, שקינא לה ונסתרה
כשהיא ארוסה, ו
אף
קא משקי
[משקה]
לה בעודה ארוסה,
והבעל משביע אותה על כך שלא זינתה בעודה ארוסה. זה לא יתכן, כי:
והתנן: ארוסה ושומרת יבם
, שהארוס או היבם קינו להן, ונסתרו,
לא שותות
מי סוטה, אלא הרי הן יוצאות מתחת בעליהן,
ולא נוטלות כתובה
.
ומבארת הגמרא:
מאי טעמא?
מדוע הן לא שותות? היות "ואת כי שטית טומאה
תחת אישך" אמר רחמנא
. ומשמע שמדבר הכתוב דוקא באשה שאני קורא בה "תחת אישך", דהיינו נשואה.
ו
אילו בארוסה ושומרת יבם
ליכא,
שאין אני קורא בה "תחת אישך".
ובהכרח, אי אפשר להעמיד את שבועת ארוסה בכגון שקינא לה והשקה בעודה ארוסה!
אלא
שמא תאמר שאפשר להעמיד את האמן על השבועה שלא סטתה בהיותה ארוסה בכגון
דקני
[שקינא]
לה
ונסתרה
כשהיא ארוסה
,
וקא משקי לה
לאחר מכן,
כשהיא נשואה
.
גם זה לא יתכן, כי: בכגון זה,
מי בדקי לה מיא!?
וכי המים יכולים לבדקה ולהתירה לבעלה אם נישאה לו לאחר שנאסרה עליו מדין סוטה?
והלא
"וניקה האיש מעון" אמר רחמנא
, ומלמד הכתוב הזה שרק
בזמן שהאיש מנוקה מעון
אזי ה
מים בודקים את אשתו
. אבל, אם לאחר שנסתרה ונאסרה עליו מדין סוטה בא עליה בעלה באיסור, שאז
אין
ה
איש מנוקה מעון,
בכגון זה
אין המים בודקים את אשתו
.
ולכן, אי אפשר להעמיד את השבועה שלא סטתה בעודה ארוסה באופן שקינא לאשתו ונסתרה בעודה ארוסה ובא להשקותה כשהיא נשואה, כי הרי בודאי בא עליה משנשאה, ובכך עבר איסור, ולא יבדקוה המים היות והבעל אינו מנוקה מעון! ומכח הקושיא הזאת מסיק עולא:
אלא
, בהכרח, שלא התחדש דין שבועת סוטה בארוסה כלל. ובמה שנשבעת אמן שלא סטיתי 'ארוסה' ונשואה מדובר בשבועה הבאה
על ידי גלגול
, בבעל שקינא לאשתו כשהיא נשואה, ונסתרה, ולא בא עליה לאחר הסתירה. ומשביעה הכהן את השבועה מעיקר הדין, שלא נבעלה בעודה נשואה, ומכח שבועה זו בידו גם לגלגל עליה שבועה נוספת, שלא נבעלה כשהיתה ארוסה.
ומדובר כאן בכגון שלא קינא לה כלל בזמן האירוסין, ואין מעשיה בזמן האירוסין ראויים לשבועה בפני עצמה כלל. ובכל זאת בידו להשביעה על כך, על ידי גילגול.
והוינן בה: אמנם
אשכחן
, מצאנו שהתחדש דין גלגול שבועה ב
סוטה
דהיא דין של
"איסורא"
. אבל ב
ממונא, מנלן?
מנין לנו שדין גלגול שבועה התחדש אף בדיני ממונות? והלא אין למדים את דיני ממונות מדיני איסורים!
ומשנינן:
תנא דבי רבי ישמעאל
[שנה תנא מבית מדרשו של רבי ישמעאל]: הדבר נלמד ב
קל וחומר
: