כתובות 72a — התלמוד בעברית

כיון ד

איכא נועל בפניה.

היינו מונע ממנה אפשרות לשמוח.

אלא

כשהדירה שלא תלך

לבית האבל, מאי נועל בפניה איכא?

ומשנינן:

תנא

-

למחר היא מתה ואין כל בריה סופדה.

ואיכא דאמרי אין כל בריה סופנה

[קוברה]. ולכן יוציא ויתן כתובה.

ואגב אורחא הביאה הגמרא:

תניא, היה רבי מאיר אומר, מאי דכתיב "טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה, באשר הוא סוף כל האדם, והחי יתן אל לבו".

מאי "והחי יתן אל לבו"?

ומבאר רבי מאיר - יתן אל ליבו

דברים של מיתה.

ויחשוב, כמו

דספד

ו את המת דנן, כך

יספדוניה.

[יספדו גם אותי], וכמו

דקבר

והו, כך גם

יקברוניה.

וכמו

דידל

[הרימו עליו קולות של בכי], כך גם

ידלוניה.

וכמו

דלואי

[ליוו את המת לקבר], כך

ילווניה.

וכמו

דטען

[הרימוהו כדי לקוברו], כך גם

יטענוניה.

כללו של דבר - יזכיר לעצמו את יום מיתתו .

שנינו במשנה:

"ואם היה טוען משום דבר אחר רשאי".

ומבארת הגמרא:

מאי "דבר אחר"?

אמר רב יהודה אמר שמואל,

שהדירה שלא תלך לשם,

משום בני אדם פרוצין שמצויין שם.

אמר רב אשי: לא אמרן

שרשאי להדירה,

אלא דאיתחזק.

דהיינו - שהוחזק אותו בית אבל או משתה בחזקת פרוצים.

אבל

אם

לא איתחזק, לא כל כמיניה

לאוסרה, ויוציא ויתן כתובה.

שנינו במשנה:

"ואם אמר לה על מנת שתאמרי

לפלוני מה שאמרת לי או מה שאמרתי לך ... יוציא ויתן כתובה":

ו

מקשינן: מדוע יוציא,

תימא

[תאמר] מה שאמר לה?

אמר רב יהודה אמר שמואל

: מדובר כשאמר לה

דברים של קלון.

ולכן יוציא ויתן כתובה.

שנינו במשנה:

"או שתהא ממלאה ומערה לאשפה

יוציא ויתן כתובה".

ו

מקשינן: מדוע יוציא,

תיעביד

[תעשה] כמו שאמר לה ?

ומשנינן:

אמר רב יהודה אמר שמואל,

מדובר כשהדירה

שתמלא ונופצת.

[כלומר שתתהפך אחרי התשמיש, כדי להשמיד את הזרע שלא תתעבר].

ולכן יוציא, או מחמת האיסור שבדבר, או אפילו אם תעשה זאת באופן שאין איסור, מכל מקום יוציא כדי שתוכל להביא בנים לעולם .

ו

במתניתא

[בברייתא]

תנא

ביתר באור: מדובר כשהדירה

שתמלא עשרה כדי מים ותערה לאשפה.

ומקשינן:

בשלמא לשמואל,

שפרש את המשנה כשהדירה שתהא ממלאה ונופצת,

משום הכי יוציא ויתן כתובה.

אלא ל

פי פרוש ה

מתניתא, מאי נפקא לה מינה, תיעביד

[תעשה] כמו שאמר לה?

ומשנינן:

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן,

דבר זה אינה מחויבת לעשות לו,

מפני שנראית כשוטה.

אמר רב כהנא: המדיר את אשתו שלא תשאל, ושלא תשאיל

,

נפה וכברה וריחים ותנור, יוציא ויתן כתובה.

מפני

שמשיאה שם רע בשכינותיה.

תניא נמי הכי, המדיר את אשתו שלא תשאל ושלא תשאיל, נפה וכברה ריחים ותנור, יוציא ויתן כתובה. מפני שמשיאה שם רע בשכינותיה

.

וכן היא שנדרה שלא תשאל ושלא תשאיל,

נפה וכברה וריחים ותנור, ושלא תארוג בגדים נאים לבניו, תצא שלא בכתובה. מפני שמשיאתו שם רע בשכיניו

.

מתניתין:

ואלו

הנשים ש

יוצאות

שלא בכתובה: העוברת על דת משה ויהודית

.

ואיזו היא דת משה

?

מאכילתו שאינו מעושר,

או שאר מאכלות האסורות,

ומשמשתו נדה, ולא קוצה לה חלה, ונודרת ואינה מקיימת

.

ואיזוהי דת יהודית

[שקבלו על עצמן בנות ישראל, לנהוג מנהגי צניעות, אף על פי שאינה כתובה בתורה]?

יוצאה וראשה פרוע, וטווה בשוק, ומדברת עם כל אדם.

וטעמא דכולהו משום פריצותא.

אבא שאול אומר: אף המקללת יולדיו בפניו.

יבואר בגמרא.

רבי טרפון אומר: אף הקולנית.

ואיזוהי קולנית?

לכשהיא מדברת בתוך ביתה ושכיניה שומעין קולה.

יבואר בגמרא.

גמרא:

שנינו במשנה: ואלו יוצאות שלא בכתובה,

מאכילתו שאינו מעושר.

ומקשינן:

היכי דמי

[איך מדובר]?

אי דידע

שאינו מעושר,

נפרוש

! ו

אי דלא ידע, מנא ידע

כעת שהכשילתו ?

ומשנינן:

לא צריכא, דאמרה ליה

-

'פלוני כהן

תיקן לי את הכרי'

[הפריש עבורי מעשר מתבואה זו],

ואזיל שייליה, ואשתכח שיקרא

[שאל את הכהן, ונמצא שקר].

עוד שנינו: "ואלו יוצאות שלא בכתובה,

ומשמשתו נדה".

ומקשינן:

היכי דמי

[איך מדובר]?

אי דידע בה

שנדה היא,

נפרוש!

ו

אי דלא ידע, נסמוך עילוה

שאומרת טהורה אני ?

ומנין שנאמנת:

דאמר רב חיננא בר כהנא אמר שמואל, מנין לנדה שסופרת לעצמה? שנאמר "וספרה לה שבעת ימים", "לה"

-

לעצמה

.

ומשנינן:

לא צריכא, דאמרה ליה

-

'פלוני חכם טיהר לי את הדם', ואזל שייליה, ואשתכח שיקרא.

ואיבעית אימא, כדרב יהודה.

דאמר רב יהודה,

אשה ש

הוחזקה נדה בשכינותיה,

כגון שראוה באותו יום לובשת בגדי נדות,

בעלה לוקה עליה משום נדה.

והכא נמי מדובר כשראוה לובשת בגדי נדות, שרגליים לדבר שנדה היתה כשבא עליה. והוא לא ידע כשבא עליה, ואחר כך נודע לו. ולכן הפסידה כתובתה .

שנינו במשנה: "ואלו יוצאות שלא בכתובה ...

ולא קוצה לה חלה".

ומקשינן:

היכי דמי

[איך מדובר]?

אי דידע, נפרוש!

אי דלא ידע, מנא ידע?

לא צריכא, דאמרה ליה 'פלוני גבל

[אומן הלש את הבצק]

תיקן לי את העיסה', ואזיל שייליה ואשתכח שיקרא.

שנינו במשנה: "ואלו יוצאות שלא בכתובה ...

ונודרת ואינה מקיימת"

:

ומקשה הגמרא, מדוע תצא שלא בכתובה? הרי לא הכשילה את בעלה בעבירה?

ומבארת הגמרא: משום

דאמר מר, בעון נדרים בנים מתים.

שנאמר

(קהלת ה ה)

"אל תתן את פיך לחטיא את בשרך.

למה יקצוף האלהים על קולך, וחבל את מעשה ידיך

". ואיזו הן מעשה ידיו של אדם, הוי אומר בניו ובנותיו.

דהיינו - מי שחוטא בפיו, כגון שנודר ואינו מקיים, נענש במות בניו.

ולכן יכול להוציאה בלא כתובה כיון שגורמת לבניו למות .

רב נחמן אמר מהכא

[מכאן למדנו את עונשו של הנודר ואינו מקיים]:

כתיב (ירמיהו ב ל) -

"לשוא הכיתי את בניכם",

ומדייקינן:

"לשוא", על עסקי שוא.

[כלומר על אי קיום נדרים].

תניא, היה רבי מאיר אומר: כל היודע באשתו שנודרת ואינה מקיימת, יחזור וידירנה.

ומקשינן:

ידירנה?! במאי מתקן לה?

[מה יועיל בכך?]

אלא, יחזור ויקניטנה, כדי שתדור בפניו ויפר לה,

כדי שלא תכשל בעוון נדרי שוא, ואז אין עליו מצוה להוציאה .

אמרו לו, אין אדם דר עם נחש בכפיפה.

דהיינו אינו יכול שלא להכשל בה. ולכן מצוה עליו להוציאה.

תניא, היה רבי יהודה אומר: כל היודע באשתו שאינה קוצה לו חלה, יחזור ויפריש אחריה.

ואז אין עליו מצוה להוציאה.

אמרו לו: אין אדם דר עם נחש בכפיפה.

ואמרינן:

מאן דמתני לה אהא

[מי ששנה את דברי רבי יהודה, לגבי היודע באשתו שאינה קוצה חלה],

כל שכן אהך,

היינו, ודאי שגם לענין נדרים שאינם שכיחים כל כך, יכול הבעל להקניטנה כדי שתדור ויפר לה.

אבל מאן דמתני אהך,

[גבי נדרים], סבר - דוקא לענין חשש נדרים מועילה עצתו של רבי מאיר, כיון שנדרים לא שכיחי,

אבל הא,

דהיינו גבי חלה,

זימנין דמקרי ואכיל.

ואין לו לסמוך על מה שיפריש אחר כך, כיון שאין מצות הפרשת חלה מוטלת עליו, חיישינן שישכח מלהפריש . ומצוה עליו לגרשה.

שנינו במשנה -

"ואיזוהי דת יהודית? יוצאה וראשה פרוע".

ומקשינן: וכי

ראשה פרוע

דת יהודית היא? הלא

דאורייתא היא?!

דכתיב

גבי סוטה -

"ופרע את ראש האשה", ותנא דבי רבי ישמעאל,

מכאן

אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש

מ

דאורייתא

.

ומשנינן - מדובר כשלא יצאה וראשה פרוע לגמרי, אלא שיצאה וקלתה [מין סל שיש לו בית קיבול למטה כדי להניחו על הראש] על ראשה.