גרסת טקסט של הדף: מקור ותרגום
כתובות 3b — התלמוד בעברית
והוינן בה: מאי , היכן נשנית תקנת "שקדו "? ומשנינן: דתניא , שנינו בברייתא כמה הלכות כניסת בתולה לחופה: א. מפני מה אמרו בתולה נשאת ליום הרביעי? - לפי שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לבית דין ביום…
הטקסט המקורי — כתובות 3b
והוינן בה:
מאי
, היכן נשנית תקנת
"שקדו
"?
ומשנינן:
דתניא
, שנינו בברייתא כמה הלכות כניסת בתולה לחופה:
א.
מפני מה אמרו בתולה נשאת ליום הרביעי?
-
לפי
שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לבית דין
ביום חמישי.
ב. שמא תאמר,
ותנשא
גם
באחד בשבת, ואם היה לו טענת בתולים היה משכים לבית דין
היושב גם ביום שני? -
שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל, שיהא אדם טורח בסעודה
נישואין
שלשה ימים
לפני שכונסה לחופה,
אחד בשבת, ושני בשבת, ושלישי בשבת
.
וב
יום ה
רביעי
-
כונסה
.
ג.
ומסכנה ואילך
, וכפי שתבאר הגמרא להלן מהי הסכנה -
נהגו העם לכנוס ב
יום
שלישי, ולא מיחו בידם חכמים
ד.
וב
יום
שני לא יכנוס
מחמת הסכנה, כי דיינו שנעקור בגלל הסכנה רק יום אחד משלושת הימים לפני יום הנישואין שתיקנו חכמים שיהא החתן טורח בהם בהכנת הסעודה, ונתיר לכנוס ביום שלישי, ולא נעקור יומיים מתוך שלשת הימים ונתיר להנשא בשני.
ה. ומוסיפה הברייתא הלכה נוספת:
ואם מחמת האונס
-
מותר
. ופשרה של הלכה זו יבואר להלן בגמרא.
ו.
ומפרישין את החתן מן הכלה לילי שבת תחלה
, מלבעול בעילה ראשונה,
מפני שהוא עושה חבורה
.
והוינן בה:
מאי סכנה?
אילימא
משום
דאמרי
הגויים השליטים:
בתולה הנשאת ליום הרביעי
כתקנת חכמים
תיהרג
, משום שכוונתם של הגויים היא לעקור את תקנות חכמים -
כיצד אמרה הברייתא ש
"נהגו
" העם מעצמם לכנוס ביום שלישי, ולא מיחו בהם חכמים, שמשמע מלשון זו של הברייתא שלא היתה על כך תקנת חכמים?
והרי
לגמרי ניעקריה!
היה להם לחכמים לתקו שלא ינשאו הבתולות ביום רביעי אלא בימים אחרים, כדי שלא תיהרגנה!
אמר רבה
, לא היתה זו סכנת מות. אלא
דאמרי
הגויים השליטים:
בתולה הנשאת ביום הרביעי
-
תיבעל להגמון
השולט
תחלה
.
ולכן לא ביטלו חכמים את תקנתם שתנשא בתולה ביום רביעי, אלא שהעם נהגו שלא להנשא אז.
ומקשה הגמרא:
האי "סכנה
" הרי אינה "סכנה", אלא
אונס הוא
, שבא ההגמון בכח השלטון שלו ובועל אותה באונס, ומדוע נקט התנא לשון "סכנה"?
ומשנינן: נקט התנא לשון סכנה,
משום דאיכא
בתולות
צנועות, דמסרן נפשייהו לקטלא
, שאינן מוכנות להבעל להגמון, ומוכנות למסור נפשן על כך למות,
ואתיין
, והרי הן באות
לידי סכנה
אם הן תנשאנה ברביעי, ולכן נהגו העם להנשא בשלישי במקום ברביעי.
ומקשה הגמרא: אם כדי שלא תסתכנה הצנועות נהגו להנשא ביום שלישי מחמת הסכנה, יש אפשרות שלא יבואו לידי סכנה, ויוכלו להנשא ברביעי -
ולידרוש להו
חכמים לצנועות את ההלכה
דאונס שרי!
ולכן הנבעלת באונס אינה נאסרת לבעלה, ולא תבואנה הצנועות לידי סכנה גם אם יתפשם ההגמון ויבעלן באונס, ואם כן יש להן להנשא ברביעי, כתקנת חכמים, ומדוע לא מיחו חכמים בעם על שהפרו את תקנת חכמים ונישאו בשלישי ולא ברביעי!?
ומשנינן:
איכא
נשים
"פרוצות
", שאם נדרוש להם שמותר להבעל להגמון באונס, הן תבואנה להבעל לו ברצון, והן תאסרנה על בעליהן.
ואיכא נמי כהנות
[והיינו, נשות כהנים] שנאסרות על בעליהן הכהנים אם נבעלו על ידי אדם אחר, אפילו אם היה זה באונס. והן ימסרו עצמן למיתה.
ומקשה הגמרא, כיון שיש סכנה בדבר לצנועות ולכהנות שמוסרות נפשן -
וליעקריה!
יעקרו חכמים את התקנה להנשא ביום רביעי, כדי שלא תבואנה הצנועות והכהנות לידי סכנה, ויתקנו להם ימים אחרים לנישואין.
ומשנינן:
גזירה
של הגויים,
עבידא דבטלא
, עשויה היא להתבטל,
ותקנתא דרבנן מקמי
מפני
גזירה
של גויים -
לא עקרינן
.
ומקשה הגמרא:
אי הכי
, שנהגו העם לכנוס ביום שלישי משום שההגמון בועל את הבתולות הנישאות ברביעי, מה הועילו בכך למנוע את הגזירה? והרי אם ישאו נשים
ב
יום
שלישי
-
נמי אתי
יבוא ההגמון
ובעיל
אז!
ומשנינן:
מספיקא
, שאינו יודע ההגמון בודאי שהן נישאות ביום שלישי, שהרי אין תקנת חכמים בדבר, אלא שהן נישאות כך רק ממנהג,
לא עקר
ההגמון
נפשיה
, לבוא ביום שלישי ממקומו אל העיר.
עוד שנינו בברייתא:
וב
יום
שני לא יכנוס
.
ואם מחמת האונס
-
מותר
. והוינן בה:
מאי
, מה הוא ה
אונס
שדיברה בו הברייתא?
אילימא
אם תאמר שהכונה של הברייתא היא
הא
, לאותו ה
אונס דאמרן
, שמגיע ההגמון ובועל את הבתולות הנישאות ביום רביעי, ולכן מותר לכנוס גם ביום שני. תיקשי -
למה
התם
, בנישאות ביום שלישי מחמת אונס זה,
קרי ליה
התנא
"סכנה
".
ו
אילו
הכא
, באלו הנישאות ביום שני,
קא קרי ליה
התנא שמחמת ה
"אונס
" מותר להן להנשא ביום שני!
ותו
תיקשי, ש
התם
, בנישאות ביום שלישי, שנה התנא בלשונו
"נהגו
העם לכנוס בשלישי"", ומשמע שרובם נהגו כך, אבל לא כולם.
ואילו
הכא
, בנישאות בשני, שנה התנא
"מותר
"! ומשמע מהלשון הזאת שרק לאדם יחיד, הבא לשאול בבית דין בנוגע לעצמו, אומרים לו שמותר לו לישא אפילו ביום שני, אך העם ברובו לא היה נוהג לישא נשים ביום שני.
אלא בהכרח, שהנישאות ביום שני, מדובר באונס מחמת סיבה אחרת -
אמר רבא
, כגון
דאמרי
, שהכריזו:
שר צבא בא לעיר!
ויחטפו אנשי הצבא את צרכי הסעודה.
ודנה הגמרא:
היכי דמי
אונס זה?
אי דאתי וחליף
, אם בא שר הצבא רק לזמן קצר, ולאחריו הוא עוזב את העיר, מדוע יש לבטל תקנת חכמים ולהתיר לישא ביום שני.
ליעכב!
יתעכבו האנשים מלישא נשים עד יום רביעי בשבוע הבא, שאז יעזוב שר הצבא את העיר, וישאו כתקנת חכמים ביום רביעי.
אלא,
לא צריכא
, מדובר באופן
דאתי וקבע
, שהוא בא וקובע בעיר הזאת את מקום מושבו, ואינו עוזב את העיר בשבוע הבא.
אך עדיין מקשה הגמרא: למה התירו להקדים ולישא בתולה ביום שני, ולבטל בכך יומיים מתוך שלשת הימים שקבעו חכמים להכנת הסעודה:
ב
יום
שלישי
בשבת, לפני ביאתו של שר הצבא,
מיהא, לכנוס!
ותהיה שהות של יומיים להכנת הסעודה!?
ומשנינן:
אספרווא דידיה
, חיל משרתיו של שר הצבא המכינים לו את צורכי הסעודה, יום קודם לפני בואו,
ב
יום
שלישי
-
קאתו
, באים הם, ואם יכנסו אז הם יחטפו מהם את צרכי הסעודה.
ואיבעית אימא: מאי
, מהי כונת הברייתא האומרת ש
"מחמת האונס
" כונס אפילו ביום שני? -
כדתניא: הרי שהיה פתו
של החתן
אפוי
, ומוכן לסעודה,
וטבחו טבוח
, הבשר שהוכן עבור החתונה היה כבר מוכן,
ויינו
היה כבר
מזוג
במים, ואם תידחה החתונה יתקלקלו הפת והבשר והיין המזוג -
ומת אביו של חתן
[שהוא הטורח בצרכי הסעודה עבור בנו],
או אמה של כלה
[שהיא ההמכינה לה את תכשיטי החופה] -
מכניסין את המת לחדר
, ומשהים אותו שם, ואין קוברים אותו עתה. כי אם יקברוהו, יחולו על החתן או הכלה דיני אבלות, ולא יוכלו להנשא אז, כי דיני אבלות מתחילים מן הקבורה ואילך.
ואת החתן ואת הכלה
מכניסים
לחופה
.