כתובות 26a — התלמוד בעברית

ומתרצינן: שכאן מדובר

במסיח לפי תומו,

שלא בא במיוחד כדי להעיד, אלא מתוך דבריו הבנו שאחיו הוא.

ו

כי הא

מעשה שהיה, שהעלו אדם לכהונה על פי נאמנות של "מסיח לפי תומו":

דאמר רב יהודה אמר שמואל

-

מעשה באדם אחד, שהיה מסיח לפי תומו, ואמר: "זכורני, כשאני תינוק, ומורכב על כתיפו של אבא, והוציאוני מבית הספר

,

והפשיטוני את כותנתי והטבילוני

כדי

לאכול בתרומה לערב",

ורבי חייא מסיים בה,

והוסיף על דברי רב יהודה - שאמר אותו אדם

"וחבירי בדילין ממני

כדי שלא יטמאוני,

והיו קורין אותי יוחנן אוכל חלות". והעלהו רבי לכהונה על פיו,

ומכאן ראייה שנאמן "מסיח לפי תומו", להעלותו לכהונה לעניין אכילת תרומה.

תניא

בברייתא:

רבי שמעון בן אלעזר אומר: כשם ש

אכילת

תרומה

-

חזקה לכהונה, כך

אכילת

מעשר ראשון

-

חזקה לכהונה.

והחולק

תרומה

בבית דין,

הבינה הגמרא, שכוונת הברייתא לומר - מי שחולק בתרומה על פי בית הדין הקבוע באותה העיר,

אינה חזקה.

ולקמן תקשה הגמרא, אם בבית הדין לא הוי חזקה, היכא הוי חזקה?

ומקשינן: מהו שאמר רבי שמעון ש

מעשר ראשון

הוי חזקה לכהונה, והלא מעשר ראשון

דלוי הוא?

ומתרצינן: סבר רבי שמעון

כרבי אלעזר בן עזריה,

שאמר שהכהן מקבל ג"כ מעשר ראשון.

והיכן נאמרו דברי רבי אלעזר? -

דתניא

בברייתא: נותנים

תרומה

-

לכהן.

ו

מעשר ראשון

-

ללוי. דברי רבי עקיבא.

רבי אלעזר בן עזריה אומר: מעשר ראשון אף לכהן.

ומקשינן: אפילו אי סבר רבי שמעון כרבי אלעזר, אכתי ליכא ראיה מאכילת מעשר ראשון, שהאוכלו כהן הוא, משום ש

אימור

[אולי כל מה]

דאמר רבי אלעזר בן עזריה

הוא רק: "מעשר ראשון

אף לכהן",

אך שמעשר ראשון

לכהן ולא ללוי, מי אמר?

וממילא אין ראיה מאכילת מעשר ראשון לכהונה, משום שאולי לוי הוא ולא כהן?!

ומתרצינן:

אין!

לעולם סבר כרבי אלעזר בן עזריה, אלא שרבי שמעון איירי

בתר דקנסינהו עזרא

ללויים שלא יקבלו מעשר ראשון , ואז באמת מעשר ראשון נאכל רק לכהן, ורבי אלעזר איירי קודם שקנסם שאז נאכל אף לכהן.

ומקשינן: והלא עדיין ליכא ראיה לכהונה מאכילת מעשר ראשון, משום שאולי לוי הוא, ומה שקיבל מעשר ראשון -

דלמא איקרו ויהבו ליה,

למרות שאיננו כהן, שהרי אינו אסור באכילתו?

ומתרצינן:

אמר רב חסדא

-

הכא במאי עסקינן: כגון, דמוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא. ונפק עליה

[דהיינו על בנו]

קלא

-

דבן גרושה ובן חלוצה הוא. ו

ראינו ש

חלקו ליה לדידיה מעשר

ראשון

בבית הגרנות.

וכעת ודאי אין לומר שהוא

לוי, ד

הרי

לאו לוי הוא,

דהא הוחזק לן באביו שכהן הוא.

מאי איכא למימר,

אולי

בן גרושה או בן חלוצה הוא?!

לא מיבעיא

שאי אפשר לומר כן -

למאן דאמר מעשר ראשון אסור לזרים, ד

לשיטתו - אי לאו כהן כשר הוא,

לא הוו יהבי ליה

ממעשר ראשון.

אלא אפילו למ"ד מעשר ראשון מותר לזרים, הני מילי

שמותר לזרים, רק

למיספק להו,

[כלומר להאכילם אחר שחלקו],

אבל בתורת חלוקה

ודאי

לא יהבי ליה,

ולכן אם הוחזק שחלקו לו במעשר ראשון, ודאי כהן כשר הוא.

והדרינן לבאר את הברייתא, ומקשינן: מהו שאמר רבי שמעון -

"והחולק בבית דין אינה חזקה",

והלא

אי

חלוקה

בבית דין לא הויא חזקה, היכא הויא

חלוקת תרומה

חזקה?

ומתרצינן:

אמר רב ששת: הכי קאמר

רבי שמעון - יורש

החולק תרומה

שהייתה

בנכסי אביו, עם אחיו בבית דין, אינה חזקה.

שמא חלל הוא, ואפילו חלל יורש את אביו .

ופרכינן:

פשיטא!

מהיכי תיתי שתהא חלוקתו חזקה לכהונה, והלא ודאי שחולק מדין ירושה?!

ומתרצינן:

מהו דתימא,

נחזיקנו לכהונה מכך שלא אמר לו אחיו טול אתה חולין ואני תרומה, ו

מדהנך

אחים לקחו מן התרומה

לאכילה, האי

אח

נמי

חלק בתרומה

לאכילה,

שאם לא כן לא היו האחים מזלזלים בתרומה לתיתה לו, והיו נותנים לו חולין כנגדה.

קא משמע לן

רבי שמעון, שאמנם

הנך

אחים חלקו בתרומה

לאכילה,

אך

האי

אח חלק בתרומה כדי

לזבוני

את חלקו לכהנים, ומה שלא נתנו לו אחיו חולין כנגד חלקו, שמא לא היה להם מספיק חולין לכך. ריטב"א:

שנינו במתניתין לעיל (כ"ג ע"ב):

רבי יהודה אומר: אין מעלין לכהונה על פי עד אחד.

וכו',

אמר רבי אלעזר: אימתי במקום שיש עוררין, אבל במקום שאין עוררין מעלין לכהונה על פי עד אחד. רבי שמעון בן גמליאל אומר משום רבי שמעון בן הסגן: מעלין לכהונה על פי עד אחד.

ומקשה הגמרא: והלא

רבי שמעון בן גמליאל

שאמר - מעלין לכהונה על פי עד אחד,

היינו רבי אליעזר,

שאף הוא אמר שבמקום שאין עוררין מעלין לכהונה על פי עד אחד?

ושקלינן וטרינן:

וכי תימא,

שנחלקו האם סגי ב

ערער

א

חד

כדי שלא נוכל להעלותו לכהונה אלא על פי שני עדים, או דלמא - דווקא היכן שישנם שני עדים לערער על כשרותו, בעינן שני עדים להכשירו, אך נגד ערעור של עד אחד, סגי בעד אחד להכשירו.

ודבר זה

איכא בינייהו, דרבי אליעזר סבר

: אפילו במקום

ערער

א

חד,

אין מעלין לכהונה אלא בשני עדים.

ורבי שמעון בן גמליאל סבר

: דוקא כשה

ערער

הוא על פי

תרי

עדים, אזי צריך שני עדים אחרים כדי להכשירו, אך נגד ערער אחד סגי בעד אחד להכשירו.

ודחינן: אי אפשר לומר כן, ש

ה

רי

אמר רבי יוחנן

: של

דברי הכל,

כלומר - בין לרבי שמעון בן גמליאל, ובין לרבי אליעזר,

אין ערער

פוסל ב

פחות משנים

.

ואם כן, הדרא קושיא לדוכתא, במה נחלקו רבי שמעון ורבי אליעזר?

ומתרצינן:

אלא, הכא במאי עסקינן

שנחלקו רבי שמעון ורבי אליעזר: כגון

דמוחזק לן באבוה דהאי, דכהן הוא, ונפק עליה קלא

[יצא על הבן קול, בלא עדות.]

דבן גרושה או בן חלוצה הוא,

ופסול לכהונה,

ואחתיניה,

[והורדנו אותו מן הכהונה] משום אותו קול.

ו

אח"כ

אתא עד אחד, ואמר: "ידענא ביה דכהן הוא",