כתובות 22b — התלמוד בעברית

תנא מיניה ארבעים זימנין

[חזר שמואל על דברי רב ארבעים פעם],

ואפילו הכי, לא עבד שמואל עובדא בנפשיה,

כשבאה אליו אשתו, ואמרה - טמאה אני, ואחר כך אמרה - טהורה אני, ונתנה אמתלא לדבריה, לא סמך שמואל על האמתלא להתירה.

תנו רבנן

בברייתא: אשה שהלך בעלה למדינת הים, ולא ידוע מה עלה בגורלו, ובאו

שנים

ו

אומרים

-

מת. ושנים

אחרים

אומרים

-

לא מת.

וכן אם

שנים אומרים

-

נתגרשה, ושנים אומרים

-

לא נתגרשה.

הרי זו לא תנשא

מספק, כיון שתרי ותרי נינהו,

ואם נשאת, לא תצא.

ולקמן יבואר מדוע לא תצא.

רבי מנחם בר יוסי אומר

: אף בדיעבד אם נישאת

תצא.

אמר רבי מנחם בר יוסי: אימתי אני אומר

שאף בדיעבד אם נישאת -

תצא?

בזמן שבאו עדים

שאמרו "לא מת", או "לא נתגרשה",

ואחר כך נשאת, אבל

אם

נשאת, ואחר כך באו עדים

לאיסור,

לא תצא

.

ומקשינן:

מכדי, תרי ותרי נינהו,

ו

הבא עליה

-

באשם תלוי קאי

, כיון שבא על ספק אשת איש, ואם כן מדוע אם נישאת לא תצא ?

ומשנינן:

אמר רב ששת

: הכא איירי -

כגון שנשאת לאחד מעדיה,

ומכיון שהוא יודע שמת בעלה הרי מותר לו לבא עליה. ולכן בדיעבד לא תצא.

ומקשינן: אכתי

היא גופה

שאיננה יודעת בבירור שמת בעלה, הרי

באשם תלוי קיימא,

ומדוע התרנו לה להמשיך לחיות עם העד?

ומשנינן: דאיירי

באומרת

האשה

ברי לי

שמת בעלי כמו שאומר העד .

מביאה הגמרא מימרא נוספת בדין תרי ותרי:

אמר רבי יוחנן

: אשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו

שנים

ו

אומרים

-

מת. ושנים

אחרים

אומרים

-

לא מת.

הרי זו לא תנשא

מספק,

ו

בדיעבד

אם נשאת

-

לא תצא.

אבל אם

שנים אומרים

-

נתגרשה, ושנים אומרים

-

לא נתגרשה.

הרי זו לא תנשא, ו

גם בדיעבד

אם נשאת

-

תצא!

ומקשינן:

מאי שנא רישא

שאמרת שבדיעבד לא תצא,

ומאי שנא סיפא

שבדיעבד תצא?

ומשנינן:

אמר אביי: תרגמה

[העמד את דברי רבי יוחנן]

בעד אחד.

וכך הוא באור דבריו:

עד אחד אומר

-

מת,

הרי

הימנוהו רבנן כבי תרי,

כמבואר ביבמות, שסומכים על עד אחד כדי להתיר את האשה לבעלה.

וכד

ברי

עולא, דאמר עולא: כל מקום שהאמינה תורה

ל

עד אחד, הרי כאן

כחו של אותו עד - כ

שנים.

ו

אם כן

האי

[כלומר, העד השני]

דקאמר

-

לא מת, הוה ליה

עד א

חד, ואין דבריו של

עד

אחד

נשמעים

במקום

שיש

שנים

המעידים כנגדו, ולכן אם נישאת לא תצא, כיון שסומכים על העד המתיר כעל שני עדים .

ומקשינן:

אי הכי,

שסמכת על העד המתיר כעל שני עדים,

אפילו לכתחלה נמי

נתירה להנשא? ומשנינן: אין הכי נמי, מעיקר הדין מותרת להנשא אף לכתחילה, אלא שאסרנוה לכתחילה

משום

אותו פסוק

דרב אסי

היה רגיל להביאו.

דאמר רב אסי

: כתיב במשלי -

"הסר ממך עקשות פה, ולזות שפתים הרחק ממך",

ולכן אסרנוה לכתחילה כדי להסיר לזות שפתיים מנישואיה.

אך ב

סיפא

דרבי יוחנן -

עד אחד אומר

-

נתגרשה, ועד אחד אומר

-

לא נתגרשה,

התם אסורה אף בדיעבד, משום ש

תרוייהו באשת איש קמסהדי,

[כלומר, שלפי עדות שניהם הרי הייתה אשת איש, ואסורה להנשא] ,

והאי

עד

דקאמר

-

נתגרשה, הוה ליה

עד א

חד, ואין דבריו של

עד

אחד

נשמעים

במקום שנים,

ולכן אסורה אף בדיעבד.

רבא אמר,

ליישב את דברי רבי יוחנן, מדוע כשאומרים מת ולא מת, אם נישאת לא תצא, וכשאומרים התגרשה ולא התגרשה אם נישאת תצא?:

לעולם

איירי רבי יוחנן כש

תרי ותרי נינהו,

ודלא כאביי שהעמיד בעד אחד,

ו

טעמו של רבי יוחנן, משום ש

ראה רבי יוחנן

את

דבריו של ר' מנחם בר יוסי

שאמר שאם נישאת תצא - לג

ב

י

גרושין, ולא ראה

את דבריו לג

ב

י

מיתה.

מאי טעמא?

משום ש

מיתה אינה יכולה

האשה להיות

מכחשתו

אם יבא לפניה, ולכן אי לאו שדקדקה לברר שמת לא הייתה נישאת, ולכן לא תצא.

אבל בטענת

גרושין,

אף אם יבא לפניה

יכולה מכחשתו

לומר גירשתני, ולא דייקא כולי האי, ולכן אף אם נישאת תצא.

ומקשינן:

ומי חציפה כולי האי

להכחישו בפניו ולומר גירשתני למרות שלא גרשה?

וה

רי

אמר רב המנונא: האשה שאמרה לבעלה

-

"גרשתני!", נאמנת!

משום ש

"חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה",

ואם כן הכא נמי עלינו להאמינה שגרשה, משום שאינה מעיזה פניה לשקר?

ומשנינן:

הני מילי

שאינה מעיזה פניה, רק

היכא דליכא עדים דקא מסייעי לה, אבל היכא דאיכא עדים דקא מסייעי לה,

ואומרים שהתגרשה,

מעיזה ומעיזה!

ולכן הכא הרי יש עדים שנתגרשה, ולכן מעיזה פניה לומר - "גירשתני!", אע"פ שלא גרשה.

רב אסי אמר,

ליישב דברי רבי יוחנן, דאיירי

כגון דאמרי עדים

-

עכשיו מת!

או,

עכשיו גירשה!

ולכן - טענת

מיתה,

הרי

ליכא לברורה

מתי מת, ואם אמרו "עכשיו טבע במים", אין אפשרות לברר את הדבר. ולכן אם נישאת לא תצא. (ואיירי כשנישאת לאחד מעידיה, כרבנן).

אך טענת

גירושין, איכא לברורה, דאמרינן לה

-

אם איתא דהכי הוה,

שעכשיו התגרשת,

אחזי לן גיטיך!

ואינה נאמנת לומר שאבד לה בזמן כל כך קצר, ולכן אם אינה יכולה להראות את גיטה, תצא !

תנו רבנן

: אשה הבאה לפנינו, ואין אנו יודעים האם אשת איש היא, או פנויה, ובאו

שנים

ו

אומרים

-

נתקדשה! ושנים

אחרים

אומרים

-

לא נתקדשה!

הרי זו לא תנשא

מספק,

ואם נשאת

-

לא תצא.

אבל אם ידוע שהיתה אשת איש, ובאו

שנים

ו

אומרים

-

נתגרשה, ושנים

אחרים

אומרים

-

לא נתגרשה!

הרי זו לא תנשא, ו

אפילו

אם נשאת

בדיעבד -

תצא!