גרסת טקסט של הדף: מקור ותרגום
כתובות 100a — התלמוד בעברית
רבא אמר רב נחמן: שליח הרי הוא כדיינין שמכרן קיים עד שתות. רב שמואל בר ביסנא אמר רב נחמן : שליח הרי הוא כאלמנה שמכרה בטל אפילו בטעות כל שהיא. ומבארת הגמרא את טעמיהם: רבא אמר רב נחמן שליח כדיינין…
הטקסט המקורי — כתובות 100a
רבא אמר רב נחמן: שליח
הרי הוא
כדיינין
שמכרן קיים עד שתות.
רב שמואל בר ביסנא אמר רב נחמן
: שליח הרי הוא
כאלמנה
שמכרה בטל אפילו בטעות כל שהיא.
ומבארת הגמרא את טעמיהם:
רבא אמר רב נחמן שליח כדיינין
, והמכר קיים עד שתות.
מה
כמו
דיינין, לאו לדידהו
הם מוכרים [אין הם מוכרים עבור עצמם],
אף שליח נמי
, הרי
לאו לדידיה
הוא מוכר.
לאפוקי אלמנה, דלדידה
[להוציא אלמנה שעבור עצמה היא מוכרת], כלומר: אין שליח דומה לאלמנה שלעצמה היא מוכרת, והיה לה לדייק, וקונסים אותה לבטל את המכירה באונאה משהו.
ואילו
רב שמואל בר ביסנא אמר רב נחמן
: שליח
כאלמנה
, ומתבטל המכר בכל שהוא, משום הטעם ש
מה אלמנה
שהיא
יחידה
,
אף שליח
הרי
יחיד
הוא.
לאפוקי
[להוציא]
בית דין דרבים נינהו
, כלומר: אין השליח דומה לדיינים היות והם רבים והוא יחיד.
והלכתא: שליח כאלמנה
, ומכרו בטל בכל שהוא אם הפסיד את משלחו.
תמהה הגמרא על פסק ההלכה שהשליח כאלמנה:
ומאי שנא מהא דתנן
[במה שונה דין זה של שליח שטעה ממה ששנינו במשנה בתרומות]:
האומר לשלוחו צא ותרום
מכריי:
הרי השליח
תורם כדעת בעל הבית
, כפי שהוא מכיר בבעל הבית, אם עין יפה לו, יתרום אחד מארבעים, ואם עין רעה לו יתרום אחד מששים.
ואם אינו יודע
את
דעתו של בעל הבית
, הרי זה
תורם ב
עין
בינונית
שהיא
אחד מחמשים
.
ואם
פיחת
השליח
עשרה
שתרם אחד מארבעים,
או
ש
הוסיף
השליח
עשרה
שתרם אחד מששים, הרי
תרומתו תרומה!?
הרי למדנו: בדבר שהשליח עשוי לטעות - מעשיו קיימים, וכך יש לנו לומר בשליח שטעה עד שתות שמכרו קיים, והאיך פסקנו שהשליח כאלמנה, ומכרו בטל אפילו בטעות כל שהיא!?
ומשנינן:
התם
בשליח שטעה בתרומה, לכן תרומתו תרומה -
כיון דאיכא דתורם בעין רעה, ואיכא דתורם בעין יפה
[יש התורמים בעין רעה ויש ביפה] -
מצי
אמר ליה
השליח לבעל הבית:
להכי אמדתיך
, אמדתי את אופייך כפי שעשיתי, ובטלה דעתך אצל דעתי למה שאמדתיך!
אבל הכא
בשליח שטועה במחיר, הרי
טעותא הוא
[טעות הוא שטעה השליח], ו
אמר ליה
המשלח לשליח:
לא איבעי לך למיטעי
[לא היה לך לטעות]!
כאן שבה הגמרא לעיקר דין משנתנו ששנינו: שום הדיינין שפיחתו שתות או הוסיפו שתות מכרן בטל; רבי שמעון בן גמליאל אומר: מכרן קיים:
אמר רב הונא בר חנינא אמר רב נחמן: הלכה כדברי חכמים
.
ותמהינן:
ו
כי
לית ליה לרב נחמן "מה כח בית דין יפה
", שמטעם זה סובר רבן שמעון בן גמליאל שמכרן קיים!?
והאמר רב נחמן אמר שמואל
:
יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהן, בית דין מעמידין להן
לכל אחד ואחד מן היתומים
אפוטרופוס, ובוררין
האפוטרוסים
להם
[כל אחד מן האפוטרופסים לתינוק שלו]
חלק יפה
.
וכש
הגדילו
היתומים
יכולין
הם
למחות
בחלוקה הזאת, ולבטלה.
ורב נחמן דידיה
[שלא בשם רבו שמואל]
אמר
:
אף אם
הגדילו
היתומים
אין
הם
יכולין למחות, דאם כן
שיכולים הם למחות -
מה כח בית דין יפה!?
הרי שרב נחמן עצמו סובר כסברת רבן שמעון בן גמליאל, האומר במשנתנו: אם כן מה כח בית דין יפה, ואילו כאן מבואר משמו שהלכה היא כחכמים!?
ומשנינן:
לא קשיא
:
הא
דאמר רב נחמן הלכה כחכמים, ואין אומרים אם כן מה כח בית דין יפה -
דטעו
שעשו כן מכח טעות.
הא
דאמר רב נחמן אם כן מה כח בית דין יפה - ב
דלא טעו
האפוטרופסים בחלוקתם.
תמהה הגמרא על התירוץ:
והרי
אי דלא טעו
האפוטרופסים,
במאי יכולין למחות
היתומים לכשיגדילו!?
ובהכרח שאף רב נחמן מדבר באופן שטעו האפוטרופסים, ואם כן חזרה הקושיא למקומה.
ומשנינן: אין מחאת היתומים על טעות האפוטרופסים, אלא מחאתם היא
ברוחות
, שהאחד מעדיף חלק ברוח אחרת ממה שקיבל, וכגון שיש לו שדה ברוח אחרת ורוצה הוא שיהיו שדותיו סמוכות זו לזו.
כי אתא רב דימי
כאשר בא רב דימי -
אמר
:
מעשה ועשה רבי כדברי חכמים
וביטל מכר של דיינים שפיחתו או הוסיפו, שתות או יותר.
אמר לפניו פרטא
, שהיה
בנו של רבי אלעזר
בן פרטא
, דהיינו שהיה האומר
בן בנו של רבי פרטא הגדול
:
אם כן מה כח בית דין יפה!?
והחזיר רבי את המעשה
משום שהיה נראה לו טעם הגון מה ששנינו במשנתנו "אם כן מה כח בית דין יפה", ונמצא שהיה טועה בדבר השנוי במשנה בכך שביטל את המכר, וחזר רבי וקיימו.
רב דימי מתני הכי
את המעשה.
ואילו
רב ספרא מתני הכי: מעשה וביקש רבי לעשות כדברי חכמים
.
אמר לפניו פרטא, בנו של רבי אלעזר בן פרטא, בן בנו של רבי פרטא הגדול: אם כן, מה כח בית דין יפה
.
ו
לא עשה רבי את המעשה.
מאי לאו, בהא קמיפלגי
רב דימי שאמר עשה רבי והחזיר, ובין רב ספרא שאמר "ביקש רבי" אך לא עשה -
מר
רב דימי -
סבר
: דיין ש
"טעה בדבר
השנוי ב
משנה חוזר
".
ולכן, היות וטעות זו חשובה כטעות בדבר השנוי במשנה וכפי שנתבאר, הרי שכדין עשה רבי שהחזיר את המעשה.
ומר
רב ספרא -
סבר
: דיין ש"טעה בדבר משנה
אינו חוזר
" אלא ישלם הדיין מביתו, ובהכרח שעדיין לא עשה רבי את המעשה, שאם כבר עשה לא היה מחזיר את המעשה אלא משלם היה את ההפסד מכיסו.
ודחינן
לא, דכולי עלמא
בין רב דימי ובין רב ספרא סוברים:
"טעה בדבר משנה חוזר
", ואילו היה כבר רבי לאחר המעשה אכן היה מחזירו משום שטעה בדבר משנה.
אלא ד
מר
רב דימי -
סבר: הכי הוה מעשה
, שעשה רבי והחזיר.
ומר
רב ספרא -
סבר: הכי הוה מעשה
, שעדיין לא עשה רבי מעשה אלא "ביקש" לעשות מעשה.
אמר רב יוסף
:
ארמלתא דזבינה
אלמנה שמכרה שדה של יתומים למזונותיה או לכתובתה -
אחריות
המכירה היא
איתמי
, שאם נמצאת השדה גזולה או משועבדת לאחר וטרפה בעל החוב מן הלוקח בחובו, חוזר הלוקח על היתומים, שהאלמנה שליח של היתומים היתה.
ובית דין דזבין
שדה של יתומים למזון האשה והבנות,
אחריות
המכירה היא
איתמי
.
ופרכינן:
פשיטא!?
ומשנינן: אכן דין
אלמנה
שמכרה
לא איצטריכא ליה
, כי פשוט הוא שהאחריות היא על היתומים.
כי איצטריך ליה
לרב יוסף לחדש, ש
בי דינא
דזבן אחריותא איתמי, כי
מהו דתימא
, שמא תאמר אם לא שחידש רב יוסף: