כריתות 27a — התלמוד בעברית

ואילו ב

סיפא קרי ליה ל

"

מעילתו, איל אשם!?

ומשנינן:

רישא, דהוה ליה איל

השווה עשרה דינרים בשיווי

קרן וחומשו, קרי ליה ל

"איל

מעילתו

" - "

גזילו

".

סיפא דלא הוי איל

בשיווי

קרן וחומש,

שהרי המעילה היתה רק בסלע אחד והאיל היה שוה שני סלעים,

קרי ליה

ל

איל

ה

אשם

השוה שני סלעים "

מעילתו

"

.

שנינו במשנה:

ויביא עמה סלע וחומשה.

בעי רב מנשיא בר גדא

: מי שהפריש שני סלעים עבור קניית אשם, וחזר ומעל בהן חמש פעמים, שבכל פעם שיצאו המעות לחולין הוא חזר והקדישן, ושוב מעל בהן, ונמצא שהתחייב לשלם להקדש שני סלעים בתורת חומש על חמשת המעילות,

בכינוס חומשין מהו שיתכפר?

מי אמרינן: אם תימצי לומר אדם מתכפר בשבח הקדש, משום דקטרח קמיה, אבל הכא דלא קטרח לא מתכפר

69 ,

או דלמא אם תימצי לומר אין אדם מתכפר בשבח הקדש, משום דלא אפרשיה, אבל הדין כינוס חומשין דאפרשיה איכא למימר מתכפר

.

דאיבעי להו

: האם

מתכפר

אדם

בשבח הקדש או לא?

תא שמע: המפריש שני סלעים לאשם, ולקח בהן שני אילים לאשם, היה אחד מהן יפה שתי סלעים יקרב לאשמו, והשני ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה;

מאי לאו, דזבן בארבע איל, ושבח דשוי

השתא

תמניא, ושמע מינה: אדם מתכפר בשבח הקדש!

ודחינן:

לא

תידוק מינה, כי

הכא במאי עסקינן

-

דאוזיל רועה

שמכר לו

גביה

70 .

תא שמע: לקח איל בסלע, ופטמו והעמידו על שתים

-

כשר

;

שמע מינה: אדם מתכפר בשבח הקדש!

ודחינן:

לא

תידוק מהכא

,

כי

פטמו שאני, דהא חסר ליה

המפטם

תמניא

זוזי שהשקיע בפיטומו ולא מיקרי שבח הקדש.

.

תא שמע: לקח איל בסלע והרי הוא בשתים

-

כשר!

וקא סלקא דעתין דאיירי שהתייקר האיל, ושמע מינה שמתכפר בשבח הקדש.

ודחינן:

הכא נמי כשפטמו.

ותמהינן:

אי הכי היינו רישא!

ומשנינן:

רישא

איירי

דזבן בארבע ואשבחיה בארבעה אחרינא, דחסר ליה תמניא

. ונמצא שכל שמונת הזוזים הם מכספו. אבל

סיפא

איירי בכגון

דזבין איל בארבע ואשבחיה בתלתא, ושוי תמניא.

אי הכי, אימא סיפא: ישלם סלע

להקדש. ואמאי?

הא חסר ליה ז'

מדידיה?

ומשנינן:

מאי ישלם

דקאמר תנא דמתניתין - ישלם

תשלום דסלע

, והיינו, את ההפרש של הזוז שהשביח ההקדש מעבר להשקעה שלו.

והשתא דייקינן:

ואי סבירא ליה דאין אדם מתכפר בשבח הקדש, כי יהיב תשלום דסלע מאי הוי?

והא

איל בן שתי סלעים בעינן, וליכא!

דהא זוז אחד ממנו הוא שבח שהשביח הקדש!?

ומשנינן:

לעולם קסבר: אדם מתכפר בשבח הקדש.

והא דקשיא לן:

אי הכי, תשלום דסלע לא יתן!

תשובתך:

היינו טעמא דקיהיב תשלומין דסלע, גזירה שמא יאמרו: איל פחות משתי סלעים מכפר

71 .

מאי הוי עלה

דאיבעי אי אדם מתכפר בשבח הקדש?

תא שמע

: איל שהיה

בשעת הפרשה יפה סלע,

ו

בשעת כפרה יפה שתי סלעים

-

יצא

73 .

בעי רבי אלעזר: אדם מתכפר בשבח הקדש או לא?

אמר רבי יוחנן: כמה שנים גדל זה בינינו, ולא שמע הלכה זו ממני?

והוינן בה:

מכלל, דאמר רבי יוחנן

מידי בענין זה?

ומשנינן:

אין, ועל הדא אמרה

-

דתנן: ולד תודה ותמורתה, וכן המפריש תודתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה

-

אין טעונה לחם

.

ושלח רבי חנינא משמיה דרבי יוחנן: לא שנו

דאין טעון הולד לחם

אלא לאחר כפרה, דולד אין טעון לחם

כיון שהתכפר באמו.

אבל לפני כפרה

שלא היתה כפרה באמו,

טעון לחם

;

אלמא קסבר: מתכפר

אדם

ב

וולד שהוא

שבח הקדש

74 .

בעי רבי אלעזר

: האם

בעלי חיים

שהוקדשו לקרבן, ונדחו מהקרבה וחזרו ונראו להקרבה, האם הם

נדחין

לעולם

או לא?

אמר רבי יוחנן: הרי כמה שנים גדל זה בינינו, ולא שמע הלכה זו ממני?

והוינן בה:

מכלל, דרבי יוחנן אמרה?

אין, דאמר רבי יוחנן: בהמה של שני שותפין, הקדיש חציה וחזר ולקח חציה והקדישה

-

קדושה ואינה קריבה, ועושה תמורה ותמורתה כיוצא בה

;

שמע מינה תלת: שמע מינה בעלי חיים נדחין

.

ושמע מינה קדושת דמים

, שבשעה שהוקדשה חציה היה בה רק קדושת דמים, וגם היא

מדחה

את הבהמה מהקרבה .

ושמע מינה יש דיחוי בדמים.

[ולקמן כח א].

בעי רבי אלעזר: הוזלו טלאים בעולם

ואינו מוצא לקנות אשם ששוה שתי כסף -

מהו?

מי אמרינן

[דברים יב] "

מבחר נדריכם

"

בעינן, והא איכא

.

או דילמא

[ויקרא ה] "

כסף שקלים

"

בעינן, וליכא?

אמר רבי יוחנן: כמה שנים גדלנו בבית המדרש ולא שמענו הלכה זו.

ולא? והאמר רבי יוחנן אמר רבי שמעון בן יוחאי: מפני מה לא נתנה תורה קצבה במחוסרי כפרה? שמא יוזלו טלאים, ואין להן תקנה לאכול בקדשים!

אלמא היכא דקבעה התורה מחיר לקרבן אין לו תקנה עד שיביא קרבן במחיר הזה.

אימא: לא לימדנו

לאחרים בבית המדרש

הלכה זו.

ותמהינן:

והא רבי זירא בר אדא מהדר תלמודיה כל תלתין יומין קמיה

דרבי יוחנן?

אימא: לא נתבקשה הלכה זו ממנו בבית המדרש.

גופא, אמר רבי יוחנן משום רשב"י: מפני מה לא נתנה קצבה במחוסרי כפרה? שמא יוזלו טלאים, ואין להם תקנה לאכול בקדשים.

מתקיף לה אביי: אלא מעתה, חטאת חלב ינתן לה קצבה, דלכפרה אתיא, ולאו לאישתרויי באכילת קדשים הוא!

מתקיף לה רבא: אלא מעתה, אשם נזיר להוי ליה קצבה, דלבטלה הוא דאתי,

דאינו בא להתיר אכילת קדשים ואינו בא לכפרה, וכ

דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: אין לך דבר שהוא בא לבטלה אלא אשם נזיר בלבד!

קשיא.