כריתות 26a — התלמוד בעברית

אמר רב תחליפא אבוה דרב הונא (בר תחליפא) משמיה דרבא: קדמייתא

חייבי חטאות ואשמות,

נמי לא תיתי

למפשטיה לא מדרב דימי ולא מדאביי,

דשינויי דחיקי נינהו,

אלא מהא

דאמר רבי אלעזר בהסבר דברי המשנה שיום הכיפורים מכפר על חייבי אשם תלוי, ודריש לה מקרא ד"

חטא שאין מכיר בו אלא המקום

-

יוה"כ מכפר

".

ומינה

ילפינן כי דוקא

חטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא דיוה"כ מכפר, אבל

עבירה

דידע בה

, וכגון אשם ודאי לאחר שנודע לו, או אשם שבא על הזדון,

לא מכפר

עליה יום הכיפורים .

ואמר רב תחליפא אבוה דרב הונא משמיה דרבא: חייבי מלקיות שעבר עליהן יה"כ

-

חייב

41 .

ותמהינן:

פשיטא,

וכי

מאי שנא

מלקות

מחייבי חטאות ואשמות ודאין

שאין יום הכיפורים מוריד את חיובן?

ומשנינן:

סלקא דעתך אמינא: התם

, בחייבי חטאות ואשמות,

ממונא הוא

דאתחייב לגבוה ולכן אין יום הכיפורים פוטרו מחיוב ממון.

אבל הכא

, דמלקות

דגופא הוא, אימא לא

מיחייב לפי שכיפר עליו יום הכיפורים, להכי

קא משמע לן

שחייב מלקות .

והוינן בה: אמאי אמרת שאינו מכפר על חייבי מלקות?

והא אנן תנן

ששעיר המשתלח מכפר על כל העבירות, כולל אותן הנעשות בזדון. דתנן ששעיר המשתלח מכפר על

הודע ו

על

לא הודע

, על

עשה ו

על

לא תעשה!?

לא קשיא: הא

דאינו מכפר איירי

דאתרו ביה,

שהתחייב מלקות. ואילו

הא

דמכפר איירי ב

דלא אתרו ביה

, שאינו חייב מלקות.

ותמהינן:

אלא מעתה,

דעל חטא שאין מכיר בו אלא המקום יום הכיפורים מכפר ופוטר מקרבן -

(סימן: יולד"ת מצור"ע נזי"ר סוט"ה בעגל"ה)

ספק יולדת שעבר עליה יוה"כ לא תייתי

קרבן יולדת,

דהא כפר עליה יוה"כ, דחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא

, שהרי היא עצמה מסופקת בו?!

אמר רב הושעיא

: הא כתיב [ויקרא טו] שכפרת יום הכיפורים היא רק "

לכל חטאתם

" -

ולא לכל טומאתם

, ויולדת מביאה חטאת כדי להטהר ולא ככפרה על חטא.

ולרבי שמעון בן יוחי דאמר: יולדת חוטאת היא,

שבשעה שכורעת לילד נשבעת ששוב לא תלד -

מאי איכא למימר?

תריץ: גם לפיו,

יולדת, כי קא מייתי קרבן

-

לאישתרויי באכילת קדשים הוא ולא לכפרה מתיא

, שהתכפר לה החטא על שבועתה בצער הלידה. רש"י .

אמר רב אשי, אף אנן נמי תנינא: האשה שיש עליה חטאת העוף ספק ועבר עליה יוה"כ

-

חייבת להביא לאחר יוה"כ, מפני שמכשרתה לאכול בזבחים.

ותו מקשינן:

אלא מעתה, ספק מצורע שעבר עליו יוה"כ לא מייתי

קרבן ,

דהא עבר עליה יוה"כ, דחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא!?

אמר רב אושעיא: לכל חטאתם

-

ולא לכל טומאתם

, ומצורע אינו חוטא הזקוק לכפרה

.

והא אמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: על ז' דברים נגעים באים

על לשון הרע וכו'. ומשמע שהם באים לכפר על חטאו של המצורע!?

(סימן: גג"ג ששל"ץ)

הסימן הוא ראשי תיבות לשבעת הדברים שעליהם באים הנגעים. ונתבארו במסכת ערכין.

ומשנינן: גם לפיו

מצורע כי מייתי

קרבן -

לאו לכפרה מייתי, אלא לאישתרויי באכילת קדשים הוא.

וכפרת החטא היא בסבל שסובל המצורע מהצרעת.

אלא מעתה, ספק נזיר

טמא, שמסופק אם נטמא,

שעבר עליו יוה"כ לא מייתי קרבן

, דהא כפר יוה"כ, דחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא? אמר רב אושעיא: לכל חטאת

-

ולא לכל טומאה.

ולרבי אלעזר בן הקפר דאמר: נזיר חוטא הוא

על שציער עצמו מהיין

, מאי איכא למימר?

ומשנינן:

נזיר

טמא

כי קא מייתי קרבן, לאו לכפרה מייתי

, אלא למיחל עליו נזירות טהרה הוא

. אלא מעתה, ספק סוטה שעבר עליה יוה"כ לא תייתי

מנחת קנאות,

דהא כפר עלה יוה"כ, דחטא שאינו מכיר בו אלא המקום

הוא!?

ומשנינן: התם איכא

בועל

ד

מכיר בו.

רבא אמר: סוטה כי מתייא

-

לברר עון קא אתיא

ולא לכפר .

אלא מעתה, עגלה ערופה שעבר עליה יוה"כ וכו'

,!

אמר אביי: הורג מכיר. רבא אמר, אמר קרא

: [במדבר לה] "

ולארץ לא יכופר לדם אשר שפך בה

", למעט כפרה אחרת .

רב פפא אמר, אמר קרא

: [דברים כא] "

כפר לעמך ישראל

אשר פדית" -

ראויה כפרה זו שתכפר על יוצאי מצרים

, שפדה אותנו הקדוש ברוך הוא מידם של מצרים. דהיינו, שאפילו עברו כבר הרבה דורות כמו שעברו מאז יציאת מצרים לא יתכפר הדם אלא בכפרה שקבעה לו התורה.

השתא דאמרת: חטא שאין מכיר בו אלא המקום

-

יוה"כ מכפר

.

אימא: כי מתיידע ליה בתר יוה"כ נמי לא מייתי חטאת!?

ורק היכא שנודע לו לפני יום הכיפורים, שהתחייב כבר חטאת, רק אז אינו נפטר בכפרת יום הכיפורים.

אמר ר' זעירא: לא מצית אמרת

הכי. משום

דכתיב קרא

ד"

ידיעה

" ["או הודע"] בחטאת תלתא זימני:

גבי חטאת

יחיד,

וגבי

חטאת

נשיא, וגבי

חטאת

צבור

, כדי להשמיענו מהיתור של אחד משלשת הידיעות שבכל ענין שנודע לו על חטאו, גם אם נודע לו על חטאו רק לאחר שעבר יום הכיפורים, בכל זאת הוא חייב חטאת.

ודחינן: הא הני תלת קראי דבעינן ידיעה ודאית כדי לחייב חטאת

צריכי

לגופייהו, ואינם פנויים למדרש מינייהו!

דאי כתב קרא גבי יחיד, הוה אמינא: כולהון

, נשיא וציבור,

מיחיד לא אתאן, דאיכא למיפרך: מה ליחיד שכל קרבנו נקבה

, וכיון שהוא קל, הרי הוא אינו מתחייב בקרבן חטאת אלא כשהידיעה שלו בחטאו היא ידיעה ודאית . תאמר בנשיא שמביא שעיר, ובציבור שמביאים בכל קרבנותיהם רק זכר. וכיון שדינם חמור יתחייבו בחטאת אפילו בספק. הילכך איצטריך למיכתב בהו ידיעה ללמדך שאינם חייבים חטאת אלא כשנודע להם בודאי שחטאו.

נכתוב

ידיעה

גבי נשיא, ונייתי הנך

יחיד וציבור,

מנשיא?

יחיד מנשיא לא אתי, דאיכא למיפרך: מה לנשיא שכן אין

הוא

ב

חיוב קרבן על

שמיעת קול

, שמשביעים את העדים לבוא ולהעיד ואם הם כופרים בידיעת העדות הם חייבים בקרבן, ונשיא, שהוא המלך, אינו חייב להעיד שאין זה לפי כבודו. ולכן אי אפשר להשביע אותו שיבוא להעיד.

תאמר ביחיד שכן ישנו בשמיעת קול!

וצבור מנשיא לא אתי, דאיכא למיפרך: מה לנשיא שכן

יש

בקרבנו

, על חטא עבודה זרה,

נקבה

. ואילו הציבור מביאים שעיר עזים.

נכתוב

ידיעה

גבי צבור ונייתי יחיד ונשיא מינה?

איכא למיפרך: מה לצבור שכן אין חייבין אלא על העלם דבר

, שהורו הוראה מוטעית,

עם שגגת מעשה

, שיעשו הקהל כפי הוראתם המוטעית, ואילו יחיד ונשיא אין בהם הוראה מוטעית אלא רק שגגת מעשה.

וכי תימא אמנם

מחדא

"

ידיעה

"

לא אתיא,

וכדפרכינן,

תיתי חדא ידיעה מתרתי

ידיעות.

ותהיה הידיעה השלישית מיותרת ללמדנו שחייב חטאת אפילו אם נודע לו אחר יום הכיפורים שחטא.

ליכא נמי למילף חדא מתרתי.

דאי אמרת

לא נכתוב ידיעה גבי יחיד ותיתי מנשיא וצבור?

איכא למיפרך: מה לנשיא וצבור שכן אינן בשמיעת קול, תאמר ביחיד שישנו בשמיעת קול!

לא נכתוב קרא ידיעה גבי צבור ותיתי מידיעה דיחיד ונשיא?

איכא למיפרך: מה ליחיד ונשיא שכן יש בקרבן נקבה, תאמר בצבור שאין בקרבן נקבה!

אלא מהכא איכא למילף:

לא נכתוב גבי נשיא ותיתי

ידיעה דידיה

מידיעה דיחיד וצבור

.

כי

מאי פרכת? אי משום דאינן בשמיעת הקול ואינן חייבין אלא על העלם דבר

, -

יחיד

, שישנו בשמיעת קול וחייב אפילו בלי העלם דבר -

יוכיח

.

ואי משום ד

יחיד

יש בכל קרבנו נקבה

.

צבור יוכיח, דאין בקרבנן נקבה

.

ובכל זאת,

עד דאית להון ידיעה לא מחייב

להביא חטאת.

ואם כן,

למה לי דכתיב ידיעה גבי נשיא?

הילכך,

אם אינו ענין לגופיה, דהא אתיא מיחיד וצבור, תנהו ענין להיכא דמתיידע ליה בתר יום הכפורים, דמייתי חטאת.

אביי אמר: אי דלא כתיב ידיעה גבי נשיא, מיחיד וצבור לא אתי,