גרסת טקסט של הדף: מקור ותרגום
כריתות 23a — התלמוד בעברית
רבי יוסי אומר: אין שנים מביאין אשם אחד על ידי שיעשו תנאי ביניהם [והטעם יתבאר בסוף המשנה], אלא אם כדעת חכמים שניהם פטורים, אם כדעת רבי עקיבא כל אחד מביא אשם תלוי . ב. היו לפניו חתיכה של שומן חולין…
הטקסט המקורי — כריתות 23a
רבי יוסי אומר:
אין שנים מביאין אשם אחד
על ידי שיעשו תנאי ביניהם [והטעם יתבאר בסוף המשנה], אלא אם כדעת חכמים שניהם פטורים, אם כדעת רבי עקיבא כל אחד מביא אשם תלוי .
ב. היו לפניו
חתיכה של
שומן
חולין וחתיכה של חלב. אכל אחת מהן ואינו יודע איזו מהן אכל, מביא אשם תלוי.
אכל
גם
את השניה מביא חטאת
שהרי עתה ודאי הוא שאכל חלב.
אכל אחד את הראשונה ובא אחר ואכל את השניה זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי
שהרי כל אחד בספק שמא אכל חלב.
רבי שמעון אומר: שניהם מביאים חטאת אחת
בשותפות ועושים תנאי ביניהם שמי שאכל את החלב יהא חלק חברו בחטאת מחול לו וכל החטאת תיקרב עבורו .
רבי יוסי אומר: אין שנים מביאין חטאת אחת
בתנאי. אלא כל אחד מביא אשם תלוי.
ג. היו לפניו
חתיכת חלב
של חולין
וחתיכת
שומן של
קודש, אכל אחת מהן ואינו יודע איזה מהן אכל מביא אשם תלוי
משום ספק אכילת חלב [ואפילו רבי עקיבא דמחייב אשם תלוי גם על ספק מעילה מכל מקום אינו חייב אלא אשם תלוי אחד שהרי אין כאן אלא עבירה אחת של ספק אכילת חלב ספק אכילת קודש] .
אכל
גם
את השניה מביא חטאת
על החלב
ואשם
מעילות
ודאי
על הקודש.
אכל אחד את הראשונה ובא אחר ואכל את השניה, זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי.
שהרי כל אחד בספק שמא אכל חלב [וכן לרבי עקיבא כל אחד בספק שמא אכל חלב או קודש].
רבי שמעון אומר: שניהם מביאים חטאת ואשם
מעילות בשותפות, ומתנים ביניהם שמי שאכל את החלב ימחול לו חבירו את חלקו בחטאת וכל החטאת תיקרב עבורו, ומי שאכל את הקודש ימחול לו חבירו את חלקו באשם וכל האשם יקרב עבורו.
רבי יוסי אומר: אין שנים מביאין חטאת ואשם אחד,
אלא כל אחד מביא אשם תלוי.
ד. היו לפניו
חתיכת חלב
של חולין
וחתיכת חלב
של
קודש, אכל אחת מהן ואינו יודע איזו מהן אכל
-
מביא חטאת.
שהרי ממה נפשך אכל חלב, ואילו על ספק חתיכה של קודש אינו מביא אשם תלוי, שחכמים לשיטתם, דאין מביאין אשם תלוי על ספק מעילות.
רבי עקיבא אומר
: מביא
אף אשם תלוי
בנוסף על החטאת על ספק שמא אכל חתיכה של קודש. דרבי עקיבא לשיטתו שחייבין אשם תלוי על ספק מעילות.
אכל
גם
את השניה, מביא שני חטאות
על שתי החתיכות של חלב [כשהיו בשתי העלמות, שיטמ"ק אות ה'],
ואשם
מעילות
ודאי
על חתיכת החלב של קודש.
אכל אחד את הראשונה ובא אחר ואכל את השניה זה מביא חטאת וזה מביא חטאת,
שהרי כל אחד אכל חלב.
רבי עקיבא אומר: זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי
נוסף על החטאת, שכל אחד הוא בספק שמא מעל.
רבי שמעון אומר: זה מביא חטאת וזה מביא חטאת
משום אכילת חלב
ושניהם מביאין אשם
מעילות
אחד
בשותפות.
רבי יוסי אומר: אין שניהן מביאין אשם אחד.
ה. היו לפניו
חתיכת חלב
של חולין
וחתיכת חלב
של
נותר
מהקרבן,
אכל אחת מהן ואין יודע איזה מהן אכל
-
מביא חטאת
על אכילת חלב, שממה נפשך אכל חלב,
ואשם תלוי
על ספק אכילת נותר.
אכל את השניה
-
מביא שלש חטאות
: שתי חטאות משום חלב [בשתי העלמות], וחטאת אחת משום נותר [ובגמ' פריך למה לא מביא גם אשם מעילה על הנותר].
אכל אחד את הראשונה ובא אחר ואכל את השניה
-
זה מביא חטאת
על החלב
ואשם תלוי
על הנותר,
וזה מביא חטאת ואשם תלוי.
רבי שמעון אומר: זה מביא חטאת וזה מביא חטאת
משום אכילת חלב,
ושניהן מביאין חטאת אחת
על הנותר בשותפות.
רבי יוסי אומר: כל חטאת שהיא באה
לכפר
על חטא
[והוא הדין אשם ודאי. רבינו גרשום]
אין שנים מביאין אותה!
ולמעט חטאת של מחוסרי כפרה, כגון יולדת, שאינה באה על חטא אלא להתיר באכילת קדשים, שמודה רבי יוסי ששנים מביאין אותה על ידי תנאי. לפי שהטעם של רבי יוסי בכל החטאות הוא משום שכתוב "או הודע אליו חטאתו" משמע שצריך שתהיה לו ידיעה ודאית שחטא, קודם הבאת הקרבן, וכן באשם ודאי סבירא ליה לרבי יוסי דבעי ידיעה בתחלה [רמב"ן ובעל המאור שבת עא, ב], ולכן אי אפשר להביא חטאת ואשם ודאי מספק. מה שאין כן במחוסרי כפרה, שאין צריך ידיעה בתחלה. גמרא לעיל ז, ב.
גמרא:
שנינו במשנה:
חתיכה של חולין וחתיכה של חלב
-
רבי יוסי אומר: אין שנים מביאין חטאת אחת.
אמר ליה רבא לרב נחמן: לרבי יוסי
משמע דדוקא
חטאת הוא דלא מייתי שניהן. הא אשם תלוי מייתו שניהם,
ואם כן תיקשי ד
היינו תנא קמא?!
וכי תימא "חתיכה אחת משתי חתיכות" איכא בינייהו,
דלתנא קמא גם השני חייב אשם תלוי, אעפ"י שאין לפניו אלא חתיכה אחת שהיא ספק חלב, ולרבי יוסי רק הראשון חייב אשם תלוי ולא השני דבעינן לחיוב אשם תלוי שיאכל "חתיכה אחת משתי חתיכות". והכי קאמר רבי יוסי: אין שנים מביאין חטאת אחת, אלא הראשון מביא אשם תלוי והשני פטור .
והתניא: רבי יוסי אומר: זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי,
דלא בעינן "חתיכה אחת משתי חתיכות". ואם כן, היינו תנא קמא?!
אמר ליה
רב נחמן:
הא קמשמע לן
תנא דמתניתין:
דמאן תנא קמא? רבי יוסי!
שנינו במשנה:
חתיכת חלב וחתיכת קודש
[
כו'
]
, חתיכת חלב וחתיכת חלב קודש כו' חתיכת חלב וחתיכת חלב נותר.
אמר ליה רבא לרב נחמן
: הא דקתני במתניתין בחתיכת חלב וחתיכת נותר שאם אכל את השניה מביא שלש חטאות. תיקשי:
וליתי נמי אשם
מעילות
ודאי, ד
הרי
נותר דקודש הוא?
אמר ליה
רב נחמן: הכא במאי עסקינן:
דלית ביה
בחתיכה של נותר
שוה פרוטה,
ואין מעילה בפחות משוה פרוטה.
אמר ליה רבא:
והא מעיקרא,
בבבא קודמת של המשנה, בחתיכה של חלב וחתיכה של קודש,
דאית ביה שוה פרוטה
בחתיכה של קודש
עסקינן.
דהא
קתני
שמביא
אשם ודאי
משום מעילה, ולמה כאן אמרת דמיירי באין בה שוה פרוטה?
אמר ליה
רב נחמן:
ההיא חתיכה
דרישא,
דלא נותר היא
-
שויא פרוטה. הא
חתיכה
דנותר
-
לא שויא פרוטה הוא.
כיון שאינה ראויה כל כך לאכילה מאחר שעבר עליה זמן רב.
אמר ליה רבא:
והא
במתניתין דלעיל [יג, ב]
"יש אוכל אכילה אחת", דקתני ביה
שהיתה החתיכה
נותר, וקתני
שם ד
מביא ארבע חטאות ואשם
מעילות
אחד,
הרי שגם בנותר יתכן שיהא שוה פרוטה?!
אמר ליה
רב נחמן:
ההיא,
כגון שאכלה
ב
אכילה
גסה.
שאכל הרבה ממנה עד שהגיע לשיווי פרוטה,
והכא
מיירי שאכלה
ב
אכילה
דקה
שלא אכל אלא מעט ואין בה שוה פרוטה .
ואיבעית אימא: הא והא בדקה. ולא קשיא: ההיא בימות הגשמים,
שהבשר אינו מתקלקל גם כעבור זמן.
הכא, בימות החמה
שכבר התקלקל הבשר ואינו שוה פרוטה.
שנינו במשנה: חתיכת חלב וחתיכת חלב נותר ...
אכל אחד את הראשונה ...
רבי שמעון אומר: זה מביא חטאת וזה מביא חטאת ושניהן מביאין חטאת אחת.
אמר ליה רבא לרב נחמן: ומי אמר רבי שמעון איסור חל על איסור?!
שהרי הוא מחייב חטאת משום נותר וכיצד חל איסור נותר על איסור חלב.
והא תניא: רבי שמעון אומר: האוכל נבלה ביום הכפורים פטור
מכרת של יום הכפורים. דאין איסור יוה"כ חל על איסור נבלה שהיה קודם [ואפילו נתנבלה ביוה"כ עצמו, מכל מקום, היתה אסורה משום אבר מן החי בערב יוה"כ, ואין איסור יוה"כ חל על איסור אבר מן החי]. הרי, שרבי שמעון סובר אין איסור חל על איסור?!
ומתרצינן:
אמר רב שישא בריה דרב אידי
: הכא במאי עסקינן:
כגון דאכל כוליא בחלבה.
שעל הכוליא הוא חייב משום נותר, שכיון שאין בה איסור חלב הרי חל עליה איסור נותר, ועל החלב חייב חטאת משום חלב.
ומקשינן:
וכוליא בחלבה נמי, הא קאי עלה באיסור עולין
שהכוליא עולה להיקרב על המזבח ואסורה באכילה והיכי אתי איסור נותר חייל עלה?!
וכי תימא סבירא ליה לרבי שמעון דנותר איסור חמור הוא
שחייבין עליו כרת
וחייל על איסור קל דעולין
שאינו אלא בלאו?
והא נבלה דאיסור קל הוא
שאינה אלא לאו,
ויום הכפורים דאיסור חמור הוא
שיש בו כרת,
ולא קאתי
לרבי שמעון
איסור יום הכפורים דחמור וחייל על נבלה דקל הוא?!
ומתרצינן:
אלא, בקדשים גלי רחמנא דאתי איסור חל על איסור!
הלכך חל איסור נותר על איסור חלב.