כריתות 16a — התלמוד בעברית

ואילו

בסיפא, גבי מעילה -

"על ספיקו מביא אשם תלוי

על כל אחת ואחת"

לא קתני.

מני הא

סיפא דאזלא אליבא דתנא קמא?

אילימא רבי עקיבא

היא, אם כן

ליתני נמי

ב

סיפא

"ועל ספיקן מביא אשם תלוי"?

דהתנן: רבי עקיבא מחייב על ספק מעילה אשם תלוי.

אלא, לאו, רבי יהושע היא

. וסבירא ליה כחכמים דפטרי בספק מעילה מאשם תלוי, לפי שאשם תלוי אינו בא אלא על חטא שזדונו כרת, ואילו בזדון מעילה אין חייבין כרת.

וקתני

תנא קמא [שלדברינו הוא רבי יהושע] ברישא

"בחמשה העלמות מביא חמש חטאות"

, דמשמע דוקא העלמות מחלקין אבל חמשה זבחים לא מחלקין אלא מביא חטאת אחת על כולן.

ושמע מינה: קיבלה

רבי יהושע

מיניה

דרבי עקיבא! [ולפי זה צריך לומר דמה דקתני בתחילת דברי תנא קמא "אכל חמש חתיכות נותר מזבח אחד אינו מביא אלא חטאת אחת" לאו דוקא זבח אחד אלא אפילו חמשה זבחים, שיטמ"ק בעמוד קודם אות כ"א].

ודחינן:

אלא

נימא

אדרבה

.

מסיפא

דתנא קמא,

דקתני "מחמשה זבחים אפילו בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת" שמע מינה

איפכא, ד

לא קיבלה מיניה

אלא נשאר בדעתו דחמשה זבחים מחלקין לענין חטאות [והוא הדין חמשה תמחויין מזבח אחד דחייב חמש חטאות כדמוכח מדברי רבי יהושע במתניתין, שיטמ"ק הנ"ל].

ואלא מאי אית לך למימר

דלא תיקשי רישא וסיפא אהדדי: מחלוקת

תנאי היא

.

דאיכא תנא

דסבר

דקיבלה

רבי יהושע והוא התנא דרישא,

ואיכא תנא

דסבר

דלא קיבלה

והוא התנא דסיפא.

ליכא למימר הכי! כי גם זאת לא תפשוט בדעת רבי יהושע. אלא,

אפילו תימא

דרישא

רבי עקיבא היא

דסבר בחמשה זבחים שאינו מביא אלא חטאת אחת, ואילו לרבי יהושע אין מחלוקת כלל בדבריו, אלא ודאי לא קיבלה מרבי עקיבא, וסיפא דתנא קמא אזלא כוותיה.

והא דקא קשיא לך מסוף הברייתא דאזלא לרישא דתנא קמא [דמיירי בסיפא בחמשה תמחויין במעילה דומיא דרישא דחמשה תמחויין בחטאת ובא להשמיענו דמעילה שונה מחטאת] והרי רבי עקיבא מחייב אשם תלוי בספק מעילות ולמה לא תני לה בסיפא?

תריצנא לך:

והאי תנא סבר לה כוותיה

דרבי עקיבא

בחדא ופליג עליה בחדא. סבר לה כוותיה בהעלמה

, דחמשה זבחים וחמשה תמחויין אינם מחלקין.

ופליג עליה במעילות

, דקסבר אין חייב אשם תלוי בספק מעילה .

והוינן בה:

היכי דמי חמשה תמחויין?

אמר שמואל: כאותה ששנינו: חמשה דברים ב

קרבן

עולה מצטרפין

לשיעור כזית לחייב עונש כרת את המקטיר מהן כזית מכולם יחד בחוץ :

הבשר

[שבקרבן עולה מקטירין אותו על המזבח. ולכן נקט דוקא עולה],

והחלב, והיין והסלת והשמן

ממנחת הנסכים הבאה עם העולה. וכמו כן האוכל מחמשה דברים הללו [כזית מכל אחד] היינו חמשה תמחויין וחייב חמש אשמות מעילה.

חזקיה אמר

: אפילו בעולה עצמה משכחת לה חמשה תמחויין

כגון שאכל מחמשה אברים

שבה.

ריש לקיש אמר: אפילו תימא באבר אחד, משכחת לה בכתף

שיש בו חמשה אברים.

רבי יצחק נפחא אמר

: אפילו באבר אחד ממש, משכחת לה

כגון שאכל בחמשה מיני קדירה

שכל כזית בשלו עם לפתן אחר כגון עם בצל או כרוב וכדומה.

רבי יוחנן אמר: כגון שאכל בחמשה טעמים

כגון צלי, ומבושל, וכבוש, ושלוק [מבושל ביותר], וצלי קדר [מבושל עם הרוטב היוצא מן הבשר].

מתניתין:

אמר רבי עקיבא: שאלתי את רבי אליעזר: העושה מלאכות הרבה

וכולן תולדות של אב מלאכה אחד [כגון שנטע והבריך והרכיב, שכל מלאכות הללו הן תולדות של מלאכת זריעה],

בשבתות הרבה

, שחזר ועשה בכל שבת את אותן המלאכות, וכל המלאכות היו

מעין מלאכה אחת

, [כאמור, שהן תולדות של אב מלאכה אחד], ועשאן

בהעלם אחת

-

מהו?

האם

חייב

חטאת

אחת על כולן או חייב על כל אחת ואחת

[ובגמרא תתבאר השאלה, מאיזה סיבה יש לחייב בכמה חטאות, האם בגלל ריבוי השבתות או בגלל ריבוי המלאכות].

אמר לי

רבי אליעזר:

חייב על כל אחת ואחת, מקל וחומר: ומה

איסור

נדה שאין בה תוצאות הרבה

, מיני עבירות הרבה המביאות לידי

חטאות הרבה

, שיש בה רק איסור ביאה, ובכל זאת

חייב על כל אחת ואחת

[יתבאר בגמרא, וכן כל דברי המשנה].

שבת, שיש בה תוצאות הרבה

, מיני מלאכות הרבה המביאות לידי

חטאות הרבה

, שיש בה אבות מלאכות ותולדות -

אינו דין שיהא חייב על כל אחת ואחת?!

אמרתי לו: לא!

אין זה קל וחומר. כי

אם אמרת בנדה

שחייב בה על כל אחת ואחת, משום

שיש בה שתי אזהרות: שהוא מוזהר על הנדה, והנדה מוזהרת עליו

. דהיינו, שאף ששבת חמורה בכך שיש בה יותר מיני עבירות, מכל מקום, בנדה יש חומר שאין בשבת, שעל עבירה אחת חייבים שני אנשים חטאת,

תאמר בשבת שאין בה אלא אזהרה אחת

. שרק אדם אחד חייב חטאת, הלכך דין הוא שלא יתחייב על כל אחת ואחת.

אמר לי

רבי אליעזר:

הבא על

הנדות

הקטנות יוכיח

-

שאין בה אלא אזהרה אחת

, שהרי הקטנה אינה חייבת על הביאה,

ו

בכל זאת

חייב על כל אחת ואחת

, וקל וחומר לשבת.

אמרתי לו: לא!

אף מזה אין ראיה. ש

אם אמרת בקטנות

, משום

שאף על פי שאין בהן עכשיו

אזהרה

יש בהן לאחר זמן

לכשיגדלו.

תאמר בשבת, שאין בה

לא

עכשיו ולא לאחר זמן

, אלא אזהרה אחת.

אמר לי

רבי אליעזר:

הבא על הבהמה יוכיח

. שהרי הבהמה לעולם אינה מוזהרת וחייב בה על כל אחת ואחת. קל וחומר לשבת.

אמרתי לו

: אכן!

הבהמה כשבת

. וממנה יש לפשוט שאלתי לענין שבת [פירוש זה הוא לפי דעה אחת בגמרא, שלבסוף קיבל רבי עקיבא דעת רבי אליעזר. ויש דיעה אחרת בגמרא שלא קיבל ממנו. ולפי דעה זאת פירוש המשנה הוא כך:

הבהמה כשבת

, ואף עליה אני מסתפק אם חייב בה על כל אחת הואיל והיא אינה מוזהרת עליו, כשם שאני מסופק לענין שבת].

גמרא:

והוינן בה:

מאי קבעי מיניה

רבי עקיבא מרבי אליעזר? דמאיזה טעם יש לחייבו כמה חטאות על אף שהכל היה בהעלם אחת.

אי

משום שעשה את המלאכה בכמה שבתות, והאם

שבתות כגופין דמיין ואי לא

-

בעי מיניה

. ששאלתו היא האם שבתות נפרדות הם נחשבות כשני גופי עבירות, כלומר כאילו עשה שני אבות מלאכות שונים בהעלם אחד, דחייב חטאת על כל אב מלאכה, והוא הדין דחייב על כל שבת ושבת. או דלמא אינו אלא כעושה אותה מלאכה כמה פעמים [באותה שבת] בהעלם אחד, דאינו חייב אלא חטאת אחת.

אי אפשר לומר כן. דאם כן

ניבעי מיניה: העושה מלאכה אחת בשבתות הרבה

שבכל שבת עשה רק מלאכה אחת, ולמה נקט בשאלתו שעשה מלאכות הרבה בכל שבת?

ואי

שאלת רבי עקיבא היא משום שעשה כמה תולדות של אב מלאכה אחד, והאם

ולדי מלאכות כאבות

מלאכות

דמיין אי לא

-

בעי מיניה

. האם תולדות נפרדות של אותו אב [כגון החולב והסוחט שהן שתי תולדות של אב מלאכה "דש"] מחלקות לחטאות כאבות נפרדים, וחייב על כל תולדה ותולדה, או לא, כיון שהם דומים זה לזה, שהרי הם תולדות של אב מלאכה אחד.

אכתי תקשי ד

ניבעי מיניה: העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת בשבת אחת

ולמה נקט שבתות הרבה?

אמר רבה: אמרי בי רב: תרתי בעא מיניה! שבתות כגופין דמיין אי לא

-

בעא מיניה

ובאופן שעשה מלאכה אחת בשבתות הרבה, וגם

ולדי מלאכות אי כמלאכות דמיין אי לא

-

בעא מיניה

באופן שעשה כמה תולדות בשבת אחת.

ופשט ליה דשבתות כגופין דמיין

.

ופשט ליה

נמי

דולדי מלאכות כמלאכות דמיין

88 .

מבואר במסכת שבת ע א, דילפינן מקראי ששני אופנים יש בעושה כמה אבות מלאכות בשבת אחת בשוגג.

א. שגגת שבת וזדון מלאכות דהיינו שיודע שמלאכות אלו אסורות בשבת אלא ששכח שהיום שבת. ודינו שאינו חייב אלא חטאת אחת בלבד, כי סיבת השגגה היא אחת דהיינו שכחת השבת.

ב. זדון שבת ושגגת מלאכות. דהיינו, שיודע שהיום שבת אלא שאינו יודע שמלאכות אלו אסורות. ובאופן זה הוא חייב חטאת על כל אב מלאכה משום שיש כאן הרבה שגגות, שכל מלאכה נעשתה בשגגה אחרת. [והדברים קשורים במדת מה לסוגייתנו אם כי סוגייתנו דנה בעיקר באופן שעשה מלאכה אחת בשבתות הרבה, ואף כאן יש הבדל בין שגגת שבת וזדון מלאכות לבין זדון שבת ושגגת מלאכות אלא שהטעמים לחלק ביניהם שונים מהאמור לעיל, ויש לשים לב ולא לערב בין הנושאים].

ו

הוינן בה: שאלת רבי עקיבא בעושה מלאכה אחת בשבתות הרבה, אי

שבתות

כגופין דמיין אי לא -

היכי

, באיזה אופן,

מיבעי ליה?

האם ב

שגגת שבת וזדון מלאכות

, כשיודע שמלאכה זו אסורה אלא שבכל שבת שכח שהיום שבת,

פשיטא ליה

דחייב על כל שבת ושבת, משום

דימים שבינתיים

בין שבת לשבת

הויין ידיעה לחלק

[רש"י בשבת ריש פרק כלל גדול מבאר דאי אפשר שלא שמע באמצע השבוע שאותו היום היה שבת. ואעפ"י שלא נזכר במלאכה שעשה מכל מקום כיון שהשגגה היתה מחמת אי ידיעת השבת הרי ידיעת השבת שבאמצע השבוע חשיבא ידיעה לחלק וכל שבת שגגה אחרת היא. ובתוס' שם ביארו דגזירת הכתוב היא שימים שבינתיים הוי ידיעה לחלק לגבי שגגת שבת וזדון מלאכות, ואעפ"י שלמעשה לא נודע לו באמצע השבוע שחטא, הרי זה כאילו נודע לו בין שבת לשבת שחטא, וכן מוכח מרש"י כאן] .

ו

רק ב

זדון שבת ושגגת מלאכות

, כשיודע שהיום שבת ואינו יודע שמלאכה זו אסורה,

הוא דבעי

רבי עקיבא

מיניה

דרבי אליעזר. שכאן לא יתכן לומר דימים שבינתיים הוי ידיעה לחלק כי לגבי שגגת המלאכה לא הוי ידיעה אלא ע"י שילמד וידע שמלאכה זו אסורה. והספק הוא:

אי

שבתות נפרדות

כגופין דמיין

, שנחשב הדבר כאילו עשה כמה אבות מלאכות שונות בשבת אחת [בזדון שבת ושגגת מלאכות] שחייב על כל אב מלאכה, והוא הדין שכל שבת נחשבת כגוף בפני עצמו.

אי לא

חשיבי השבתות כגופין חלוקין, אלא הרי הוא כעושה מלאכה אחת כמה פעמים באותה שבת בהעלם אחד שאינו חייב אלא חטאת אחת .

או דלמא: זדון שבת ושגגת מלאכות פשיטא ליה דשבתות כגופין דמיין

וחייב על כל שבת ושבת.

ו

רק

שגגת שבת וזדון מלאכות הוא דבעי מיניה

. שבאופן זה לא יועיל אם נאמר שהשבתות הן כגופין נפרדין שהרי אפילו העושה כמה אבות מלאכות בשגגת שבת וזדון מלאכות [בשבת אחת] אינו חייב אלא אחת. והספק הוא ב

דימים שבינתיים, אי הויין ידיעה לחלק

, וחייב על כל שבת ושבת, דהוי כאילו נודע לו באמצע שחטא,

אי לא

הויין ידיעה לחלק?