כריתות 11b — התלמוד בעברית

שהרי

איפכא איבעי לך למיתני

שעשו מערה כגומר! שהרי מערה הוא החידוש, וכן היה צריך לומר "עשו שלא כדרכה כדרכה"!?

אמר ליה

התנא לרב ששת:

איסמייה

אמחוק ברייתא זו.

אמר ליה

רב ששת:

לא

תסמייה, אלא

הכי קתני

:

א.

"עשו גומר

ביאתו

שלא כדרכה בשפחה חרופה, דלא מיחייבי

-

כמערה

בשפחה חרופה

כדרכה!

שבשניהם הוא פטור. בזה לפי שהוא שלא כדרכה, ובזה לפי שהוא מערה בלבד, ומשום

ד"שכבת זרע" כתיב

למעט שלא כדרכה ולמעט את המערה .

ב. וכן עשו את ה

מתכוין

ב

שלא כדרכה בשפחה דלא מחייב כ

מו מי

שאין מתכוין

ואפילו כשבא עליה

כדרכה, דפטור, ד"שכבת זרע" כתיב

למעט שאינו מתכוין.

וכן עשו את ה

ניעור שלא כדרכה בשפחה דלא מחייב כ

מו ה

ישן

ואפילו

בכדרכה, דפטור. מאי טעמא? ד"שכבת זרע" כתיב

למעט את הישן.

נמצא: מתכוין, והמערה

, אפילו בכונה,

בשפחה

דינו

כ

מי

שאין מתכוין בכל

ה

עריות

ופטור [עיין תוד"ה כשאין].

וה

ישן כדרכה

בשפחה דינו

כישן דעריות

ופטור.

וה

ניעור שלא כדרכה בשפחה

דינו

כישן דכל עריות

ופטור.

[ובאה הגמרא להשמיענו [מ"נמצא" ואילך] שרק במערה ושלא כדרכה חלוק דין עריות משפחה, שבעריות חייב עליהם. אבל בישן ואינו מתכוין פטור אף בעריות דאנוס הוא. שיטמ"ק אות כ'].

הדרן עלך פרק ארבעה מחוסרי כפרה

--- title: "חברותא - כריתות — פרק שלישי - אמרו לו" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02372.html#HtmpReportNum0002L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0002L5" --- פרק שלישי - אמרו לו

Оригинал главы פרק שלישי - אמרו לו

מתניתין:

אמרו לו,

העידו לו לאדם:

אכלת חלב! מביא חטאת. עד

אחד

אומר: אכל

אדם זה חלב.

ועד

אחד

אומר: לא אכל

1 .

או

אשה

אחת

אומרת: אכל, ואשה

אחרת

אומרת: לא אכל!

הרי זה

מביא אשם תלוי

2 ,

כדין אדם המסתפק אם אכל חלב .

עד

אחד

אומר: אכל, והוא,

האדם שמעיד עליו העד שאכל,

אומר: לא אכלתי!

הרי הוא

פטור

מקרבן.

שנים אומרים: אכל, והוא עצמו אומר: לא אכלתי!

רבי מאיר מחייב

חטאת , וחכמים פוטרין.

אמר רבי מאיר

ראיה לדבריו:

אם הביאוהו שנים

עדים

לידי מיתה החמורה,

שאם העידו עליו שעבר במזיד עבירה שיש בה מיתת בית דין הורגין אותו על פיהם, ואפילו אם הוא מכחיש אותם,

לא יביאוהו

בעדותם

לידי קרבן, הקל

מעונש מיתה?!

אמרו לו

חכמים:

מה אם ירצה

לשקר כדי לפטור עצמו מקרבן ו

לומר "מזיד הייתי

באכילת החלב ולא שוגג", הרי היה

פטור

מקרבן אעפ"י שיש כאן עדים שאכל. ולכן, אף כשאומר לא אכלתי יש לפוטרו מקרבן [ובגמ' יתבאר מאיזה טעם הוא נאמן].

אכל

כזית

חלב,

וחזר ואכל כזית

חלב

בשוגג

בהעלם אחת

, שלא נודע לו בין כזית לכזית שחטא -

אינו חייב אלא

חטאת

אחת.

אבל אם אכל בשתי העלמות, דהיינו, שנודע לו אחרי אכילת הכזית הראשון שחטא, ושוב נעלם ממנו שאסור לאכול חלב [או שחתיכה זו של חלב היא] ואכל כזית שני - חייב שתי חטאות, לפי שהעלמות מחלקות לחיובי חטאות.

אכל חלב ודם ופיגול ונותר,

כזית מכל אחד,

בהעלם אחת

-

חייב על כל אחת ואחת

מהאכילות קרבן חטאת נפרד. ונמצינו למדים שלענין

זה

יש

חומר ב

אכילת

מינין הרבה, ממין אחד!

ו

לפעמים מצינו שיש

חומר במין אחד ממינין הרבה

:

שאם אכל כחצי זית

איסור,

וחזר ואכל כחצי זית בהעלם אחת,

שלא היתה לו ידיעה ביניהם שחטא באכילת חצי שיעור איסור, הרי אם שני החצאים היו

ממין אחד

של איסור -

חייב

חטאת, שהם מצטרפים לכזית. אם אכלן בתוך שיעור של אכילת פרס, וכפי שנלמד לקמן.

אבל, אם היו

משני מינין

של איסור -

פטור

מחטאת. לפי ששני איסורים שונים אינם מצטרפים יחד לשיעור כזית.

גמרא:

קתני

במשנה:

אמרו לו אכלת חלב

-

מביא חטאת!

והוינן בה:

"אמרו"

-

כמה הויין

האומרים? על כרחך, מדקתני בלשון רבים משמע כי

תרין,

שנים הם ה"אומרים".

והוא

, זה שהעידו עליו שאכל חלב -

מה אמר להון?

אילימא דשתיק ולא קמכחיש להו.

הרי אי אפשר לומר כן, כי אם תאמר כן הרי יש לדייק:

אלא

דוקא על

שתיקה דתרין

, כששותק כאשר שנים מעידים שאכל

הוא דמביא חטאת,

אבל

על שתיקה

על עדות

דחד,

כשרק אחד מעיד שאכל והוא שותק - מוכח ד

לא

מביא חטאת!

והשתא תיקשי:

אימא מציעתא

דמתניתין:

דקתני:

עד אומר אכל, והוא אומר לא אכלתי

-

פטור!

ודייקינן:

טעמא דמכחיש ליה

לעד.

אבל

אם

שתיק

ולא מכחיש ליה -

מיחייב! וכל שכן

כששותק במקום

תרי

דחייב. וקשיא ארישא שדייקנו שדוקא כששותק במקום שנים חייב, אבל כששותק במקום עד אחד, פטור?

אלא,

שמא תאמר דרישא מיירי

דמכחיש להו

לשנים העדים, ואומר לא אכלתי, ואעפ"י כן חייב,

ומני

-

רבי מאיר היא, דאמר

בסיפא ד

הכחשה דבי תרי,

כשיש שני עדים,

לאו הכחשה היא. אבל לרבנן

החולקים על רבי מאיר ופוטרים בסיפא,

פטור

גם כאן.

אם כן, תיקשי:

ומאי קמשמע לן

רישא דמתניתין והא

מסיפא שמעת מיניה

שזו דעתו של רבי מאיר!?

ומתרצינן:

הא קמשמע לן

בסיפא:

דבר זה

שאמרנו ברישא - אינו לדברי הכל, אלא

מחלוקת רבי מאיר ורבנן

היא.

והוא דמכחיש להו

. אבל אם שותק, לכולי עלמא חייב חטאת, ואפילו במקום עד אחד, כדדייקינן ממציעתא.

איכא דאמרי: "אמרו לו"

מיירי בעד אחד, שהרי

חד נמי, "אמרו" קרי ליה.

דתנן: האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה: מת בעליך, ונישאת

לאחר,

ואחר כך בא בעלה

-

תצא מזה ומזה,

שאסורה על שניהם. כדין אשה שזינתה תחת בעלה שאסורה לבעל ולבועל.

דקיימא לן דאפילו בחד

שאמר לה "מת בעליך" ונישאה על פיו נאמר דין המשנה שתצא מזה ומזה.

ממאי? מדקתני סיפא

דההיא מתניתין:

נישאת שלא ברשות

-

מותרת לחזור לו

לבעלה הראשון.

ומבארינן:

מאי "שלא ברשות"? שלא ברשות בית דין!

כלומר, שלא היתה צריכה לרשות בית דין כיון שהיה הדבר

על פי

שני

עדים

שאמרו לה מת בעליך, ולכן היא נחשבת כזינתה באונס שמותרת לבעלה [אם אינו כהן].

מכלל, דברישא

מיירי שנשאת

ברשות בית דין,

דהיינו

בעד אחד

בלבד. וכאן היא חייבת לקבל את רשות בית דין, לפי שהיתר זה להינשא על סמך עד אחד שמעיד שמת הבעל הוא תקנת חכמים מיוחדת להתיר אשה להינשא על פי עד אחד.

אלמא, גבי עד אחד קתני "אמרו",

שהרי שם במשנה כתוב "אמרו לה מת בעליך".

והכא נמי, דקתני "אמרו לו". משמע אפילו עד אחד.

והדרינן לפרש מתניתין:

והוא

שאמרו לו שאכל חלב -

מאי קאמר?

אילימא דקא מכחיש ליה

לעד -

מי מייתי

קרבן?

והא קתני מציעתא: עד אחד אומר אכל, והוא אומר לא אכלתי, פטור!

אלא,

שמא תאמר

דשתיק.

אכתי תיקשי, דהא

ממציעתא שמע מינה

דחייב קרבן.

דקתני: עד אחד אומר

אכל חלב, והוא אומר לא אכלתי, פטור. ודייקינן:

טעמא דקא מכחיש ליה, אבל שתק מישתק חייב?!

ומתרצינן:

לעולם, דלא מכחיש ליה

אלא שותק.

והכי קתני: אמרו לו אכלת חלב

-

מביא חטאת. במה דברים אמורים: דשתיק. אבל מכחיש ליה,

דהיינו האופן במציעתא -

פטור.

והוינן בה:

ומדאורייתא

-

מנלן דעד

אחד האומר לאדם אכלת חלב והוא

לא מכחיש ליה, דחייב?

ומשנינן:

דתנו רבנן

: כתיב בחטאת

"או הודע אליו חטאתו

אשר חטא". משמע שנודע לו מעצמו,

ולא שיודיעוהו אחרים,

שאז אינו חייב חטאת.

יכול אפילו אין מכחישן

גם יפטר מקרבן?

תלמוד לומר "או הודע אליו".

ומדלא כתיב "נודע אליו" משמע

מכל מקום,

אפילו אינו יודע מעצמו, חייב. כיון שלא הכחיש אותם [חפץ חיים על תורת כהנים].

במאי עסקינן? אילימא בתרי

שמודיעים לו שני עדים שאכל, תיקשי, וכי העדאת

תרי ואין

הוא

מכחישן

-

קרא בעי?!

והא פשיטא דחייב?!