גרסת טקסט של הדף: מקור ותרגום
הוריות 14a — התלמוד בעברית
וענה לו רבי מאיר: אין האחד עשרה תמורה לעשירי, אלא קרבן שלמים הוא. כי אילו היה האחד עשרה קרבן תמורה ע לעשירי, לא היה קרב. כי תמורת מעשר אינה קריבה! והיה רבי שונה במקום "דברי רבי מאיר" - "אחרים…
הטקסט המקורי — הוריות 14a
וענה לו רבי מאיר: אין האחד עשרה תמורה לעשירי, אלא קרבן שלמים הוא.
כי
אילו היה
האחד עשרה קרבן
תמורה ע
לעשירי,
לא היה קרב.
כי תמורת מעשר אינה קריבה! והיה רבי שונה במקום "דברי רבי מאיר" - "אחרים אומרים"!
אמר לו
רבן שמעון בן רבי לאביו:
מי הם הללו
הנקראים "אחרים",
שמימיהם אנו שותים, ושמותם אין אנו מזכירים?
אמר ליה
רבי לבנו: אלו
בני אדם שבקשו לעקור כבודך וכבוד בית אביך! אמר ליה
רבן שמעון לרבי אביו: הרי כיון שעבר מאז זמן כה רב, יש לקרות על כך את הפסוק [קהלת ט]: "
גם אהבתם, גם שנאתם, גם קנאתם, כבר אבדה"!
אמר ליה
רבי: פסוק אחר ראוי לקרות כאן [תהילים ט]: "
האויב תמו
[למרות שתם האויב, עדיין]
חרבות לנצח".
שחורבן האויב צריך להשאר לנצח, וגם כאן, אין לחזור ולהזכירם בשמותם.
אמר ליה
רבן שמעון:
הני מילי
שאין להם תקומה לנצח, רק
היכא דאהנו מעשייהו,
אבל מה שעשו
רבנן,
רבי מאיר ורבי נתן,
לא אהנו מעשייהו!
ואכן,
הדר אתני ליה
רבי לרבן שמעון בנו, משנה זו, ותיקן את לשונו:
אמרו משום רבי מאיר, אילו היה תמורה, לא היה קרב!
אמר רבא: אפילו רבי, דענוותנא הוא,
לא נהג בדבר זה ענוה יתירה, אלא
תנא
במשנה זו "
אמרו משום רבי מאיר",
אבל "
אמר רבי מאיר", לא אמר
רבי במשנתו!
אמר רבי יוחנן:
פליגו בה רבן שמעון בן גמליאל ורבנן
: מיהו התלמיד חכם העדיף מחברו.
חד אמר
-
סיני עדיף!
שמשנתו סדורה לו כנתינתה מסיני.
וחד אמר
-
עוקר הרים,
שחריף ומפולפל בתורה,
עדיף!
רב יוסף
היה נקרא "
סיני",
משום שהיו המשניות והברייתות סדורות לו כנתינתן מסיני, אך לא היה מפולפל כמו רבה.
רבה
היה נקרא "
עוקר הרים",
משום שהיה מפולפל, אך לא היו המשניות והברייתות סדורות לו כמו רב יוסף.
שלחו
לשאול
לתמן
[לארץ ישראל]:
איזה מהן
[רב יוסף היודע או רבה המפולפל]
קודם
למנותו לראש הישיבה?
שלחו להו: סיני עדיף
! משום דאמר מר "הכל צריכין למרי חטיא".
כולם צריכים לקנות לבעל החטים לקנות ממנו חטים כדי לאפות מהם לחם. ורב יוסף הוא "מרי דחיטי", שהמשניות והברייתות, שהן מקורות ההלכה, היו סדורות לו. ולפיכך הכל צריכים לו.
ואפילו הכי,
שפסקו כי רב יוסף עדיף על רבה,
לא קביל רב יוסף
את השררה על עצמו.
לפיכך
מלך רבה עשרין ותרתי שנין, והדר,
לאחריו,
מלך רב יוסף.
וכל שני דמלך רבה,
לא נהג רב יוסף שום מנהג של שררה,
ואפילו
כשהיה רוצה רב יוסף להקיז דם, ומנהגם של האנשים החשובים היה להזמין אליהם את האומן המקיז דם במקום ללכת אליו, לא נהג רב יוסף בשררה זו, אלא,
אומנא לביתיה, לא חליף!
אביי ורבא, ורבי זירא, ורבה בר רב מתנה, הוו יתבי, והוו צריכי
למנות אחד מהם בתור
רישא
על כולם.
אמרי: כל דאמר מלתא ולא מפריך
על ידי האחרים, הוא
להוי רישא!
אמרו כולם דבריהם.
דכולהו איפריך, דאביי לא איפריך.
חזייה רבה לאביי דגבה רישיה,
שהרים ראשו ושמח על שלא פרכו את דבריו.
אמר ליה
רבה לאביי:
נחמני!
[כך היה קרוי אביי]
פתח ואימא
דרשה, שמשמים פסקו לך גדולה!
איבעיא להו: רבי זירא ורבה בר רב מתנה, הי מינייהו עדיף?
האם
רבי זירא
עדיף משום שהוא
חריף
ומתוך חריפותו הרי הוא
מקשה
ומתרץ.
או שמא
רבה בר רב מתנה
עדיף, שהוא לומד
מתון
ושוהה ומעיין יפה, ומכח מתינותו הוא מסיק אליבא דהלכתא.
מאי,
מי מהם עדיף?
ומסקינן:
תיקו!
הדרן עלך פרק כהן משיח וסליקא לה מסכת הוריות