גרסת טקסט של הדף: מקור ותרגום
גיטין 45b — התלמוד בעברית
מפני תיקון העולם . גמרא: אמר ליה רב בודיא לרב אשי , ודייק מן המשנה: " יתר על כדי דמיהן " הוא דאין לוקחין ספרים תפילין ומזוזות מן השבאין, הא בכדי דמיהן לוקחין . ואם כן האם שמע מינה כמאן דאמר [לקמן]…
הטקסט המקורי — גיטין 45b
מפני תיקון העולם
.
גמרא:
אמר ליה רב בודיא לרב אשי
, ודייק מן המשנה:
"
יתר על כדי דמיהן
"
הוא דאין לוקחין
ספרים תפילין ומזוזות מן השבאין,
הא בכדי דמיהן לוקחין
.
ואם כן האם
שמע מינה
כמאן דאמר [לקמן]:
ספר תורה שנמצא ביד גוי, קורין בו
, ואין חוששין שמא הוא כתבו, ולשם עבודת כוכבים.
ו
דחינן:
דילמא
לא שנינו במשנתנו שלוקחין אותן כדי לקרוא בהן, אלא כדי
לגנוז
אותם מספק, שמא ספר תורה כשר הוא ולא יהיה מוטל בבזיון.
אמר רב נחמן: נקטינן
[מסורת מאבותינו מנהג מרבותינו]:
ספר תורה שכתבו מין
[אדם אדוק בעבודת כוכבים כגון כומר], הרי זה
ישרף
, כי ודאי לשם עבודת כוכבים כתב את האזכרות שבהם.
ואם
כתבו גוי
, הרי זה
יגנז
, משום שאינו כשר לכתיבה, שכל שאינו בקשירת תפילין אינו בכתיבה, כדלקמן.
ואם
נמצא
ספר התורה
ביד מין
, ואין ידוע אם הוא כתבו או שמא מצאו, הרי זה
יגנז
מספק, אבל אין קורין בו משום ספק ספיקא שמא לא הוא כתבו, או שמא כתבו שלא לשם ע"ז, כי המין אדוק בעבודה זרה וודאי כתבו לשם עבודה זרה.
ואם
נמצא ביד עובד כוכבים
, ואין ידוע אם הוא כתבו:
אמרי לה
[יש אומרים]
יגנז
, כי שמא הוא כתבו.
ואמרי לה: קורין בו
, ומשום דספק ספיקא הוא: שמא ישראל כתבו, ואם תמצי לומר שהוא עצמו כתבו, שמא כדי למוכרו לישראל כתב אותו, ולא לשם עבודת כוכבים.
ספר תורה שכתבו גוי
:
תני
בברייתא
חדא: ישרף
, ומפרש טעמא ואזיל.
ותניא
ב
אידך
ברייתא:
יגנז
, ומפרש ואזיל.
ותניא
ב
אידך
[ברייתא שלישית]:
קורין בו
, ומפרש לה ואזיל.
ומפרשינן ד
לא קשיא
סתירת הברייתות זו לזו; כי:
הא דתניא
בברייתא ראשונה: "
ישרף
",
רבי אליעזר היא, דאמר: סתם מחשבת גוי לעבודת כוכבים
, ולכן יישרף.
והא דתניא
בברייתא שניה: "
יגנז
",
האי תנא הוא! דתני רב המנונא בריה דרבא מפשרוניא
[שם מקום]:
ספר תורה תפילין ומזוזות שכתבן: מוסר
,
עובד כוכבים, ועבד, אשה, וקטן, וכותי
[שהן גרי אריות],
וישראל מומר
, הרי אלו
פסולין, שנאמר
: "
וקשרתם
[לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך.]
וכתבתם
",
כל שישנו ב
מצות
קשירה, ישנו בכתיבה, וכל שאינו בקשירה, אינו בכתיבה
.
והיות ואינו עבודה זרה אלא שהוא ספר תורה פסול, הרי זה יגנז.
והא דתניא
בברייתא שלישית: "
קורין בו
",
האי תנא הוא
.
דתניא: לוקחין ספרים מן הגויים בכל מקום, ובלבד שיהיו כתובין כהלכתן; ומעשה בגוי אחד בצידן, שהיה כותב ספרים, והתיר רבן שמעון בן גמליאל ליקח ממנו
.
ו
תמהינן: וכי
רבן שמעון בן גמליאל, עיבוד
העור "
לשמן
"
בעי
[מצריך הוא, וכדמפרש ואזיל], ואילו
כתיבה
"
לשמן
"
לא בעי!?
והאיך אפשר שיכשיר רבן שמעון בן גמליאל כתיבת גוי!?
דתניא
[שרבן שמעון בן גמליאל מצריך עיבוד העור לשמה]:
ציפן
לפרשיות של תפיליו
זהב
, כלומר: עשה בתים מזהב,
או שטלה
[לשון טלאי]
עליהן עור של בהמה טמאה
, כלומר: שעשה את הבתים מעור של בהמה טמאה האסורה באכילה, הרי אלו
פסולות
.
כי בתים מעור בעינן ולא של זהב, ועור בהמה טמאה פסול משום שנאמר: "למען תהיה תורת ה' בפיך", ולמדו חז"ל "מן המותר בפיך" ולא מבהמה טמאה.
ואם עשה את הבתים מ
עור בהמה טהורה
, הרי אלו
כשרות, ואף על פי שלא עיבדן לשמן
.
רבי שמעון בן גמליאל אומר: אפילו
עשאן מעור
עור בהמה טהורה
, הרי אלו
פסולות, עד שיעבדן לשמן
.
הרי שסובר רשב"ג שאפילו עיבוד צריך לשמה, ואם כל שכן שיש לו לפסול כתיבה שאינה לשמה!?
אמר
תירץ
רבה בר שמואל
: אותו גוי שהיה כותב בצידן והכשיר רשב"ג את כתיבתו, לא גוי היה, אלא
בגר שחזר לסורו
הרע - היה המעשה, ויודע שצריך לכתוב לשמה.
ותמהינן: והרי אם חזר
לסורו, כל שכן דהוה ליה מין
, ומחשבתו לעבודת כוכבים!?
אמר רב אשי
: לא חזר לסורו רע מתוך אמונה, אלא
שחזר לסורו משום יראה
מן הגויים שלא יהרגוהו על שנתגייר.
תנו רבנן
: אף ששנינו במשנתנו שאין לוקחין ספרי תורה תפילין ומזוזות מן הגויים יותר מכדי דמיהן, מכל מקום
מעלין בדמיהן עד כדי טרעפיק
נוסף על המחיר.
ומפרשינן:
מאי טרעפיק?
-
אמר רב ששת: איסתירא
, היא סלע מדינה שהיא שמינית שבסלע צורי.
והטעם שבשיעור זה מעלין, הוא משום שעיקר הטעם הוא, שלא יתנו לב ויטרחו לבזוז ספרים מישראל, אבל כשמעלין בדמיהן דבר מועט, אין זה עילוי הניכר שיתנו לב לבזוז בשל כך.
ההוא טייעתא
[אשה ישמעאלית]
דאייתי חייתא דתפילי לקמיה דאביי
, [הביאה שק קטן מלא תפילין לפני אביי].
אמר לה
אביי: האם
יהבת ליה ריש ריש בתמרי
[התמכרי לי זוג זוג של תפילין כל אחד בתמר]?
אימליא
אותה ישמעאלית
זיהרא
[נתמלאה ארס מרוב כעס],
שקלא
לחייתא
שדתינהו בנהרא
[נטלה את השק והשליכתו לים].
אמר
אביי:
לא אבעי לי לזלזולינהו באפה כולי האי
[לא היה זה מן הראוי לזלזל כל כך בתפילין בפניה].
מתניתין:
המוציא
[המגרש]
את אשתו משום שם רע
[שיצא עליה לעז זנות], הרי זה שוב
לא יחזיר
את אשתו לעולם, בין שנמצאו הדברים בדאין ובין שלא נמצאו הדברים בדאין.
ואף המגרש את אשתו
משום נדר
שנדרה, כי אי אפשי לו באשה נדרנית, הרי זה
לא יחזיר
אותה לעולם, בין שהותר הנדר ובין שלא הותר הנדר.
ובטעמו של תנא קמא, נחלקו בגמרא:
יש מי שאומר: "משום קלקולא", שאם אתה אומר יחזיר, שמא תלך ותנשא, ונמצא שם רע שאינו שם רע, או שתלך ותתיר את הנדר על ידי חכם, ומקלקלה בעלה הראשון ואומר: אילו הייתי יודע שאין הלעז כלום, ושיכולה היא להתיר את הנדר על ידי חכם, הרי שאפילו אם נותנים לי מאה מנה לא הייתי מגרש אותה. ונמצא לפי טענתו שעדיין אשת איש היא, שהרי הגט בטל, ונמצאו בניה ממזרים.
ולפיכך אומרים לו מתחילה: "הוי יודע שהמוציא את אשתו משום דברים אלו לא יחזיר, ואם חביבה היא עליך אל תמהר להוציאה", ונמצא, שאם בא אחר כך לקלקלה, אינו נאמן, שהרי יודע שנאסרה עליו, ולא חש לבדוק את הדבר.
ויש מי שאומר: קנס חכמים הוא שקנסו את האשה שלא יחזירנה עולמית, שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות ובנדרים.
רבי יהודה אומר
: המוציא את אשתו משום נדר שתיקנו חכמים שלא יחזירנה, הוא כדי שלא תהיינה בנות ישראל פרוצות בנדרים; ולפיכך:
כל נדר שידעו בו רבים
, שהוא נדר שאין לו התרה על ידי חכם לדעת רבי יהודה, אם כן פריצות יותר מדאי היא, וקנסוה ש
לא יחזיר
.
ו
אילו נדר
שלא ידעו בו רבים
ויש לו התרה, הרי זה
יחזיר
.
רבי מאיר אומר
: המוציא את אשתו משום נדר, שתיקנו חכמים שלא יחזירנה, משום קלקולא הוא; ולפיכך:
כל נדר שצריך חקירת חכם
, ואין הבעל יכול להפר, כיון שאינו מדברים שבינו לבינה ולא נדרי עינוי נפש, הרי זה
לא יחזיר
, כי בזה שייך קלקולא, שמא יאמר: אילו הייתי יודע שחכם יכול להתירו, לא הייתי מגרשה.
ו
אילו נדר
שאינו צריך חקירת חכם
אלא הוא עצמו יכול להפר, הרי זה
יחזיר
, כי אינו יכול לקלקלה, שהרי היה לו להפר ולא היפר.
אמר רבי אלעזר
: אדרבה!
לא אסרו זה
, לא אסרו לבעל להחזירה כשנדרה נדר שצריך חקירת חכם,
אלא מפני זה
, מפני נדר שאין צריך חקירת חכם.
כלומר: מעיקר הדין לא היה לנו לאסור מלהחזיר אשה שנדרה נדר שצריך חקירת חכם, ומשום שאינו יכול לקלקלה, כי ודאי גם אם היה יודע שחכם יכול להתיר את הנדר היה מגרשה, כי לדעת רבי אלעזר אינו רוצה שתתבזה אשתו בפני בית דין.
אלא לכך אסרוהו להחזירה אף בזה, משום שבנדר שאינו צריך חקירת חכם, יכול הוא לקלקלה ולומר: אילו הייתי יודע שיכול אני להפר, לא הייתי מגרשה, ומשום נדרים אלו אסרו להחזיר את הנודרת כל סוגי נדרים.
אמר רבי יוסי ברבי יהודה: מעשה בצידן, באחד שאמר לאשתו
: "
קונם אם איני מגרשיך
",
וגרשה, והתירו לו חכמים שיחזירנה, מפני תיקון העולם
, ובגמרא יתבאר מה ענין מעשה זה אצל משנתנו.
גמרא:
שנינו במשנה: המוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר, משום נדר לא יחזיר:
אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: והוא
, זו ששנינו שאסור להחזירה עד שלא ניסת לאחר, אינו אלא כ
שאמר לה
כשגירשה:
"משום שם רע אני מוציאך
",