גרסת טקסט של הדף: מקור ותרגום
גיטין 2a — התלמוד בעברית
מתניתין: המביא גט ממדינת הים, שליח הולכה, שנתמנה על ידי הבעל, השוהה במדינת הים, להוליך את הגט, וליתן את הגט לאשתו, הנמצאת בארץ ישראל, צריך שיאמר השליח בשעה שבא ליתן לה את הגט: בפני נכתב גט זה, ובפני…
הטקסט המקורי — גיטין 2a
מתניתין:
המביא גט ממדינת הים,
שליח הולכה, שנתמנה על ידי הבעל, השוהה במדינת הים, להוליך את הגט, וליתן את הגט לאשתו, הנמצאת בארץ ישראל,
צריך שיאמר
השליח בשעה שבא ליתן לה את הגט:
בפני נכתב
גט זה,
ובפני נחתם
ע"י העדים.
רבן גמליאל אומר: אף
שליח
המביא
גט
מן הרקם
[קדש],
ומן החגר
[ברד - מקומות הנזכרים בספר בראשית פרק טז], הסמוכים לארץ ישראל, צריך שיאמר כן. מקומם של עיירות אלו הוא בצד המזרחי של ארץ ישראל, לכיוון דרום.
רבי אליעזר אומר: אפילו
שליח המביא גט
מכפר לודים
, שהיא עיירה מחוץ לארץ הסמוכה מאוד לארץ ישראל, ואף מובלעת בתוך תחומה משלושה צדדים [ואנשי לוד מצויים בה תמיד - תוספות]
ללוד
, השייכת לארץ ישראל וסמוכה לה, גם כן צריך לומר "בפני נכתב ובפני נחתם".
[טעמו של רבי אליעזר מבואר בגמרא דף ד עמוד א: שלא תחלוק במדינת הים. כלומר - הואיל וגזרו על המביא גט ממקום רחוק - וכפי הטעמים שיבוארו בגמרא - לא חילקו חכמים בין מקום רחוק ומקום קרוב, ודינם שוה לחייב שליח המביא משם גט לומר "בפני נכתב ובפני נחתם"].
וחכמים אומרים
: השליח
אינו צריך שיאמר "בפני נכתב ובפני נחתם", אלא המביא
גט
ממדינת הים
לארץ ישראל,
או המוליך
מארץ ישראל למדינת הים.
ו
אף
המביא
גט
ממדינה
אחת
למדינה
אחרת
במדינת הים, צריך
השליח
שיאמר: בפני נכתב ובפני נחתם
.
[ומבואר בגמרא שאף מעיר לעיר במדינת הים צריך לומר, לפי רבה, שהטעם משום שאין בקיאין לשמה. אך לדעת רבא, מעיר לעיר עדים מצויין לקיימו, ואין צריך לומר].
רבן שמעון בן גמליאל
מוסיף,
ואומר: אפילו
המביא גט מנסיכות אחת הקרויה "
הגמוניא
" על שם ההגמון המושל בה,
ל
"
הגמוניא
" אחרת, ששולט בה הגמון אחר, ושניהם באותה עיר. צריך השליח לומר בפני נכתב ובפני נחתם, אם הם מקפידים שלא יכנסו בני הגמוניא זו להגמוניא זו. לפי שאין עדים מצויים לקיים את הגט, לדעת רבא. ואף רבה חושש לטעם זה, גם במקום שלא קיים חשש ה"לשמה" [כמבואר בגמרא סוף דף ד עמוד ב].
על מנת לבאר איזה מקומות קרויים מדינת הים בצידיה השונים של ארץ ישראל [צפון, מזרח ודרום - למעט הצד המערבי, שבו הים הוא הגבול], מפרט רבי יהודה את שמות הערים השוכנות לכל צד.
רבי יהודה אומר: מרקם
הנמצאת בצד מזרח של ארץ ישראל ואילך
ל
כיוון
מזרח
הרי זה חוץ לארץ.
ורקם
עצמה נחשבת
כמזרח
, שהוא חוץ לארץ.
מאשקלון
הנמצאת בדרום ארץ ישראל ואילך
ל
כיוון
דרום
הרי זה כחוץ לארץ.
ואשקלון
עצמה נחשבת
כדרום
שהוא חוץ לארץ.
מעכו
הנמצאת בצפון ארץ ישראל ואילך
ל
כיוון
צפון
הרי זה כחוץ לארץ.
ועכו
עצמה נחשבת
כצפון
שהוא חוץ לארץ.
אך
רבי מאיר
חולק
ואומר: עכו
נחשבת
כארץ ישראל ל
עניין
גיטין
, והמביא גט משם אינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם.
[בתוספות ב א דיבור המתחיל ואשקלון, מובא בשם רבנו תם שעכו, חציה היא מארץ ישראל, וחציה השני מחוץ לארץ, ומכל מקום גם המביא גט מחציה הדרומי, השייך לארץ ישראל, צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם לדעת רבי יהודה, מאחר והיא נמצאת בסוף הגבול, ומרוחקת ממרכז הישוב היהודי, בו שוכנות הישיבות ומצויים בו בתי הדינים].
ומסיימת המשנה:
שליח
המביא גט
ממקום למקום
בארץ ישראל, אינו צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם
מאחר ובארץ ישראל כולם בקיאים לשמה ואף מצויות שיירות העוברות ממקום למקום.
לפיכך,
אם יש עליו עוררים
כלומר שהבעל מערער עליו וטוען שהוא מזויף -
יתקיים
הגט
בחותמיו
, היינו שהעדים שחתמו יבואו ויאשרו שזוהי חתימת ידם, או שיבואו אחרים המכירים את חתימתם ויזהו אותה.
ברם, אם אין כל ערעור מסתמא הגט כשר, ומטעם שנתבאר.
גמרא:
והוינן בה:
מאי טעמא?
מהו טעם תקנת חכמים שהשליח יאמר "בפני נכתב ובפני נחתם"?
ומביאה הגמרא שני הסברים: