גרסת טקסט של הדף: מקור ותרגום
עירובין 37a — התלמוד בעברית
אומר: שני לוגין לפי חשבון אחד מחמשים כעין בינונית - שאני עתיד להפריש, הרי הן תרומה גדולה. עשרה לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן מעשר ראשון . תשעה לוגין [היינו עשירית מהנותר אחר תרומה גדולה ומעשר ראשון]…
הטקסט המקורי — עירובין 37a
אומר: שני לוגין
לפי חשבון אחד מחמשים כעין בינונית -
שאני עתיד להפריש, הרי הן תרומה
גדולה.
עשרה
לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן
מעשר ראשון
.
תשעה
לוגין [היינו עשירית מהנותר אחר תרומה גדולה ומעשר ראשון] שאני עתיד להפריש הרי הן
מעשר שני
[אם היתה שנת מעשר שני].
ומיחל
[ומחלל] את המעשר שני בכל מקום שהוא על כסף, כיון שלזה אין צריך הפרשה .
ושותה מיד
, ומשאיר כדי התרומה והמעשר - שקרא עליהן שם - שאין שותה אותה, ולאחר זמן יפריש התרומה והמעשר, ואמרינן: הוברר הדבר למפרע שזהו תרומה וזהו המעשר,
דברי רבי מאיר.
רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון, אוסרין
לשתות קודם שיפריש, וטעמא דהני תנאי
\- לפי מה דסלקא דעתין - משום דסברי "אין ברירה" .
הרי חזינן דלרבי יהודה אין ברירה.
עולא אמר
אמשנתנו ואברייתא דתני איו, בהיפוך:
ליתא ל
הא דתני
איו
משמיה דרבי יהודה דאין ברירה,
מ
כח
מתניתין
דידן, דסבר רבי יהודה יש ברירה.
ומפרשינן לה:
ואלא הא דקתני
בברייתא דהלוקח יין -
רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אוסרין
, ומוכח דסבר רבי יהודה אין ברירה, היכי מפרש לה עולא?
ומפרשינן:
עולא
לא תני בברייתא דהלוקח יין כדתניא לה לעיל: דחד תנא [רבי מאיר] הוא דסבר "יש ברירה", ותלת תנאי - ורבי יהודה מכללם - סברי אין ברירה. אלא
זוזי זוזי
[זוגות זוגות של תנאים]
קתני
דפליגי בהא!
והכי תני לה: ומיחל ושותה מיד,
דברי רבי מאיר ורבי יהודה
, דזוג זה סבר "יש ברירה".
רבי יוסי ורבי שמעון, אוסרין
, דסבר זוג זה "אין ברירה".
והשתא מפרשינן ברייתא דהלוקח יין, דקתני התם דרבי יוסי אוסר, וקא סלקא דעתין - וכדאמרן - דטעמיה משום דסבר אין ברירה.
ותמהינן עלה:
ו
כי
סבר רבי יוסי אין ברירה?!
והתנן: רבי יוסי אומר
: שתי נשים - יולדות או זבות, המביאות לכפרתן "קן" של שתי תורים או שני בני יונה אחד לחטאת ואחד לעולה -
שלקחו
את
קיניהן בעירוב
[בשותפות, שלקחו ארבע עופות ולא פירשו בשעת לקיחה איזו מהן לזו ואיזו לזו, איזו לחטאת ואיזה לעולה],
או שנתנו
[
דמי
, הגירסא משניות]
קיניהן לכהן
, ולקח הוא עבורן ארבע עופות בשותפות.
דין הקינין הוא:
איזהו
מן הקינין
שירצה כהן, יקריב עולה
, אחת לשם זו ואחת לשם זו.
ולאיזה
מן הקינין
שירצה כהן, יקריב חטאת
, אחת לשם זו ואחת לשם זו.
והשתא תיקשי, הא עולה שהוקרבה לשם בעלים אחר [ב"שינוי בעלים"] לא עלתה לבעלים לשם חובה, וחטאת שהוקרבה שלא לשם בעליה, פסולה.
ומדקא אמר רבי יוסי שמותר ליקח קיניהן בעירוב, על כרחך דסבר "יש ברירה", דאמרינן הוברר הדבר שזה העוף שהקריב לשמה של זו, שלה היא, ואין כאן שינוי בעלים. והיכי אמרת דסבר רבי יוסי אין ברירה? !
אמר
ומשני
רבה: התם
במשנה דשתי נשים - מיירי
כשהתנו
הנשים ביניהן שכל מי שיקריב הכהן לשמה, יהא שלה .
ומקשינן אשינויין:
אי הכי
, פשיטא - ו
מאי למימ רא?!
ומשנינן: הכא מיירי שאחר שלקחו הנשים הקינין כאחד, הפרידו הנשים כל קן בפני עצמה על דעת שתהא אחת מהקן לעולה ואחת לחטאת [רש"ש], וסלקא דעתך אמינא שיהא חייב הכהן לעשות כל קן אחת לחטאת ואחת לעולה, כפי שקבעו הבעלים.
קא משמע לן
דכיון דלא אקבעינהו בהדיא בשעת לקיחה לאמר: פרידה זו חטאת ופרידה זו עולה, אפילו קבעום אחר לקיחה יכול הכהן לעשות כמו שירצה, ו
כדרב חסדא!
דאמר רב חסדא: אין הקינין
של כל מחוסר כפרה
מתפרשות
איזו עולה ואיזו חטאת,