שייע
שייע בתלמוד הבבלי: טוּחַ (=טחו אותו), מוּגָף (=יש לו מגופה). בניקוד: שְׁיִיעַ. מופיעה ב־1 דפים בש״ס, למשל מועד קטן יב. (12a).
פירוש
- טוּחַ (=טחו אותו)
- מוּגָף (=יש לו מגופה)
צורות מנוקדות
שְׁיִיעַ
היכן מופיעה בתלמוד
1 מופע בש״ס · 1 עמוד
שייע בתלמוד הבבלי: טוּחַ (=טחו אותו), מוּגָף (=יש לו מגופה). בניקוד: שְׁיִיעַ. מופיעה ב־1 דפים בש״ס, למשל מועד קטן יב. (12a).
שְׁיִיעַ
1 מופע בש״ס · 1 עמוד