קופא

קופא בתלמוד הבבלי: קוֹף (=חוֹר הַמַּחַט), קוֹף (חיה), גֶּפֶן. בניקוד: קוֹפָא. מופיעה ב־5 דפים בש״ס, למשל נדרים נ: (50b).

פירוש

  • קוֹף (=חוֹר הַמַּחַט)
  • קוֹף (חיה)
  • גֶּפֶן

צורות מנוקדות

קוֹפָא

היכן מופיעה בתלמוד

9 מופעים בש״ס · 5 עמודים