דנחר
דנחר בתלמוד הבבלי: שנָחַר (=השמיע קול), של נָחַר (=השמיע קול), שנוֹחֵר, של נוֹחֵר. בניקוד: דִּנְחַר. מופיעה ב־1 דפים בש״ס, למשל גיטין סח. (68a).
פירוש
- שנָחַר (=השמיע קול)
- של נָחַר (=השמיע קול)
- שנוֹחֵר
- של נוֹחֵר
צורות מנוקדות
דִּנְחַר
היכן מופיעה בתלמוד
1 מופע בש״ס · 1 עמוד