דדברא
דדברא בתלמוד הבבלי: ששָׂדֶה, של שָׂדֶה, שנוֹהֶגֶת (=לוקחת בני אדם), של נוֹהֶגֶת (=לוקחת בני אדם). בניקוד: דְּדַבְרָא. מופיעה ב־3 דפים בש״ס, למשל ברכות מג: (43b).
פירוש
- ששָׂדֶה
- של שָׂדֶה
- שנוֹהֶגֶת (=לוקחת בני אדם)
- של נוֹהֶגֶת (=לוקחת בני אדם)
צורות מנוקדות
דְּדַבְרָא
היכן מופיעה בתלמוד
4 מופעים בש״ס · 3 עמודים