רש״י על תענית כג. (23a) — הפירוש ברשת

דכתיב בעתם – זהו בלילי רביעיות ובלילי שבתות דאין טורח לבני אדם דאינם הולכין לדרכים בלילי רביעיות מפני אגרת בת מחלת בפסחים (דף קיב:):

שכן מצינו – כלומר ושמא תאמר אין סיפק בגשמים של ב' לילות בשבת מצינו בימי שמעון בן שטח כו':

וצררו – קשרו ואצרו:

הורדוס – סתר בנין דעזרא ובנה בנין יפה ממנו בב"ב (דף ד.):

עוגה – שורה עגולה כמו עוגה שהיא עגולה:

כדרך שעשה חבקוק – כדמפרש בתרגום של תפלת חבקוק על משמרתי אעמדה כמין בית האסורים עשה וישב:

ראינוך ולא נמות – נראה אותך ולא נמות בניחותא השתדל שלא נמות ברעב מפני עצירת גשמים:

פר הודאה – להתודות עליו ועשה לו סמיכה והביאו שלמים חוני בזמן הבית היה:

כמהין ופטריות – בוליי"ץ בלע"ז שיצאו מלחלוח הגשמים וידעו כי של ברכה היו:

אלמלא חוני אתה – ואדם גדול:

לנדות – שמנדין על כבוד הרב שהטיח דברים ואמר לא כך שאלתי:

שאלמלא היו שנים כשני אליהו – גזירת עצירת גשמים:

ומפתח של גשמים בידו של אליהו – גרסינן:

לא נמצא שם שמים מתחלל – בתמיה שאליהו נשבע חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי (מלכים א י'ז:י') ואתה נשבע שאין אתה זז עד שירדו גשמים:

נמצא שם שמים מתחלל על ידך – דזה או זה בא לידי שבועת שוא:

מתחטא – לשון חטא כלומר הוי הולך וחוטא:

לשכת הגזית – סנהדרין:

דור שהיה אפל – מרוב צער שלא ירדו גשמים:

הושעת בתפלתך – מן המיתה שהבאת עליהם שובע:

של אותו צדיק – חוני המעגל היה מצטער על המקרא הזה:

שיר המעלות – לשון עילוי:

היינו כחולמים – כחלום נדמה גלות בבל שהיה שבעים שנה:

שבעין שני בחלמא – בתמיה מי איתא דניים שבעין שנין בחלמיה ויש אדם ישן שבעים שנה בשינה אחת:

עד שבעין שנין – לא טעין פירא בטעינא קמייתא:

הכי גרסי' אנא עלמא בחרובא אשכחתיה כי היכי דשתלי לי אבהתיי אנא נמי אישתיל לבראי:

יתיב – חוני המעגל וקא כריך רפתא:

אהדרא ליה משוניתא – עלתה סביבותיו שן סלע:

ואיכסי מעינא דאינשי – ולא אשכחוהו התם:

רמכי רמכי – וולדי וולדות באלו השנים דניים מעוברת זכר היתה וחזר ובא עליה והולידו:

אמר להו – שאל להון בנו של חוני המעגל קיים הוא:

נהירנא לן הנך שמעתתא – מוגהת לנו שמועה זו כאילו למדנוה בחייו של חוני המעגל שהיה מפרקה לנו ומגיה לנו יפה יפה:

או חברותא או מיתותא – ולא גרסינן הכא כחברי דאיוב אלא בבבא בתרא (דף טז:) גבי מעשה דאיוב אם אין חביריו של אדם נוהגין בו כבוד כבתחילה נוח לו שימות אי נמי משום הנך בריוני לא כתוב בספרינו:

רפיק בדברא – עודר בשדה: