רש״י על תענית טז. (16a) — הפירוש ברשת

למתבייש מאחרים – דאיכא עגמת נפש טפי ומשום חשיבותם הם מתביישים מאחרים אבל שאר בני אדם דלא חשיבי לא מתביישי בנתינת אחרים וסגי להו בנתינת עצמן:

פאר תחת אפר – ש"מ במקום תפילין דכתיב בהו (יחזקאל כ״ד:י״ז) פארך חבוש עליך ואמרינן (ברכות דף יא.) אלו תפילין ומתרגמינן נמי טוטפתך הויין עלך והיכא מניחין תפילין במקוֹם שמוחו של תינוק רופף:

בצינעא – בבית הכנסת:

גלינו – שיצאנו מכניסתנו:

גלותינו – תהא מכפרת עלינו:

דגלו מבי כנישתא לבי כנישתא אחריתא – גלות איכא פרהסיא ליכא:

נתבזה בעוונינו – וידוי:

[ולמה מתכסין] – חוגרות שקין תנינן בירושלמי שהיו חוגרות שקין ויוצאין לבית הקברות ותוקעין בקרנות ובעי ליה מיבעיא שקין למה ובית הקברות למה ותקיעת שופר למה:

כבהמה – דמשער בהמה נינהו מנוצה של עזים:

עפר סתם – שאינו אפר מקלה זכירת אפרו של יצחק ליכא סתם לא גרסינן אלא איכא בינייהו עפר:

קברי עכו"ם – במקום שאין קברי ישראל לבקש רחמים אפי' על עצמן ליכא כל שכן עלינו:

מאי הר המוריה וכו' – איידי דאיירי בפלוגתא דרבי לוי ור"ח תנא נמי הא פלוגתא מאי הר מוריה דאברהם קרא למקום העקידה הר יראה וכתיב (בראשית כ״ב:ב׳) אל ארץ המוריה:

חד אמר הר שיצא הוראה – תורה לישראל כי מציון תצא תורה (ישעיהו ב׳:ג׳) יורו משפטיך ליעקב (דברים ל״ג:י׳) ולשכת הגזית שבה עמדו הנביאים המוכיחים לישראל:

מורא לעובדי כוכבים – ששומעין גדולות ישראל וירושלים ומתפחדים עליהם שמעתי לישנא אחרינא הר המוריה הר סיני מורא לעובדי כוכבים במתן תורה דכתיב (תהילים ע״ו:ט׳) ארץ יראה ושקטה:

אע"ג דלאו חכם – אלא עם הארץ בתמיהה הא ודאי חכם עדיף:

אם יש זקן והוא חכם – אומר זקן והוא חכם:

אדם של צורה – בעל קומה שישמעו ויקבלו דבריו להמריך את הלב:

אם אין אתה מרחם כו' – כלומר כשם שאתה אומר לרחם על אלו דכתיב (תהילים קמ״ה:ט׳) ורחמיו על כל מעשיו כן תרחם עלינו:

מאי אמור – אנשי נינוה דכתיב בחזקה דמשמע בכח וניצוח דין:

מי נדחה מפני מי – הוי אומר צדיק מפני רשע:

מריש – קורה:

בירה – מגדל:

שיש בידו עבירה – גזל:

ואינו חוזר בו – לשלם את הגזל למה הוא דומה וכו':

נשא לבבנו אל כפים – עם הכפים צריך לישא הלב לשמים כלומר שיחזור מקלקולו:

מטופל ואין לו – יש לו טפלים ואין לו במה להתפרנס שלבו דואג עליו [והוא צריך לקרות מקירות לבו עליהן]:

ויש לו יגיעה – שמתכוין יותר בתפלת הגשמים:

ופרקו נאה – מפרש לקמן:

ושפל ברך – עניו:

ומרוצה לעם – נוח לבריות ומסכימין לתפלתו:

נעימה – בסומי קלא שמושך הלב:

ורגיל לקרות כו' – שיהו הפסוקים של תפלה סדורין בפיו: