רש״י על נדרים לא: (31b) — הפירוש ברשת
רש״י על נדרים לא: (31b): הטקסט המלא של הפירוש, דיבור אחר דיבור, לצד דף התלמוד הבבלי. לקריאה ברשת, בחינם.
טקסט רש״י
מתני' בזבינא מיצעא - דלא הוי זבינא חריפא ולא זבינא דרמיא על אפיה לפיכך שוה בשוה לא דזימנין הוי הנאת מוכר וזימנין הוי הנאת לוקח:
ודשמואל - דאמר חייב:
בזבינא חריפא - דודאי הוי הנאת לוקח לפיכך כי נאנס בידו חייב אפי' שוה בשוה דהנאת לוקח היא:
נאנסו בהליכה חייב - (מפני שהוא כנושא שכר) בההיא הנאה דאית ליה שמניחו להוליכו לבית חמיו גמר ומקני נפשיה:
בחזרה פטור - דלית ליה הנאה שלא נתקבלו:
ספסירא - מי שלוקח בהמה ע"מ למוכרה לאלתר:
בחזרה פטור - וה"נ כי אתניס בחזרה אתניס לפטור:
מי לא מזבין ליה - ובחזירה נמי כנושא שכר. הוי:
מתני' ואסור במולי עובדי כוכבים - דבכלל ערלים הן:
ערלי ישראל - בכלל מולים הן כגון שמתו אחיו מחמת המילה:
שחיא דוחה שבת חמורה - דכתיב וביום השמיני ימול (ויקרא ט׳:א׳) ואפילו בשבת:
שכל זכיותיו של משה לא עמדו לו - בשעה שנתרשל מן המילה שנאמר ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו (שמות ד׳:כ״ד):
שדוחה את הנגעים - דכתיב וביום השמיני ימול ואע"פ שיש שם בהרת יקוץ:
דכתיב התהלך לפני והיה תמים - וכתיב בתריה ואתנה בריתי ביני ובינך: