רש״י על מנחות קי. (110a) — הפירוש ברשת

כבנים - דעת זכרים מיושבת עליהם יותר משל נקבות:

בני בבל אין להם עול מלכות כשאר גליות שבכל הארצות:

מכירין את ישראל - בכבודן הראשון מכירין ואין מכבידין עולם:

ואת אביהם שבשמים - שמאמצים בהקדוש ברוך הוא ואין מאמצים בעבודת כוכבים:

שימי את - בתמיה אתה הוא שימי חכם גדול ומקשה לי דבר זה ויש אומרים רב לא היה זוקף עיניו אלא כובשן כל שעה משום צניעות:

זה הלומד תורה בטהרה - עליו הוא אומר לשמי ומנחה טהורה:

לעולם זאת על ישראל - מקרא הוא בדברי הימים (ב סי' ב) בשלמים ובקרבנות משתעי דלעולם הם עומדים והיכי דמי מזבח בנוי בשמים ומיכאל עומד ומקטיר עליו:

מאי דכתיב זאת התורה - ולא כתיב בה חוקה:

עולה ומנחה מיבעי ליה - דליהוי משמע זאת התורה היא עולה ומנחה כו':

אין צריך לא עולה וכו' - דהכי משמע זאת התורה לעולה כלומר במקום העולה למנחה בשביל המנחה כגון לכם בשבילכם כלומר התלמוד תורה מכפר על עונותינו:

בתורת חטאת - כגון סדר קדשים דמיירי בהלכות עבודה:

שנת העובד - עבודת קרבנות ומביאו למזבח מתוקה שנתו שהוא ישן ולא ירא:

אם מעט ואם הרבה יאכל - מתן שכרו:

ברבות הטובה - קרבנות:

רבו אוכליה - כהנים:

ומה כשרון לבעליו - להקדוש ברוך הוא כי אם ראות עיניו שזה מתכוין לטובה:

לבעל הדין - לאומרים רשויות הרבה הן והדבר מוכיח שזה ששמו כך ציום להקריב לו מנחה [וזה] ששמו כך ציום להקריב לו פרים וזה אילים לכך נאמר בכולם ריח ניחוח לה':

אחד המרבה - להביא קרבנות:

כדי שתאמר אעשה רצונו - להקריב לו קרבן ויעשה רצוני לפי שהוא צריך לכך ואשחדנו:

לא לרצוני אתם זובחים - כלומר לא להנאותי שאיני רוצה להטריח אתכם לעשות על כרחכם:

לרצונכם - לצורך עצמכם לקיים מצוותי שתהא כפרה לכם בכך:

לרצונכם זבוחו - שתהא כוונתכם לשחוט פרט למתעסק בסכין לחתוך דבר אחר ושחט בהמת קדשים שפסולה:

מנין למתעסק - בדבר אחר ושחט בהמת קדשים שהוא פסול:

זו בידינו הוא - דמצוה לכוין דעתו:

לרצונכם תזבחהו - שנה עליו הכתוב לעכב: