רש״י על גיטין מ. (40a) — הפירוש ברשת

יצא לחירות - דאי לאו דשחרריה לא הוה שביק ליה למנסב בת חורין:

כל כך יש בידך - משמיה דרבי ואני שונה וחכ"א אינה מקודשת:

שטר איסורין - הרי את מקודשת לי וקדשה בו:

דרבה בר רב שילא - לקמן:

השיאו אשה - דאי לאו דשחרריה לא הוה מיעבד איסורא על ידו:

ואיהו עביד איסורא - שנושא את שפחתו:

צאי בו והתקדשי בו - כלומר אי דאמר התקדשי בו גרידא ודאי שחררה מעיקרא אבל השתא דאמר לה צאי בו והתקדשי בו וזה יהיה לך שטר שחרור ושטר ארוסין גלי מילתיה דלא שחררה אלא בהאי:

ר"מ סבר יש בלשון - הרי את מקודשת לי לשון שחרור וה"ק הוי ראויה להתקדש לי בו והתקדשי בו:

שהניח תפילין בפני רבו - אין דרך עבד להניח תפילין דמ"ע שהזמן גרמא היא דלילה לאו זמן תפילין הוא:

אפוטרופוס - על נכסיו דאי לאו דשחרריה לא הוה חשיב ליה:

שהניח תפילין בפני רבו - אין דרך עבד להניח תפילין דמ"ע שהזמן גרמא היא דלילה לאו זמן תפילין הוא:

הרי זה לא יצא לחירות - גרסינן:

אמרו לפניו - לפני ר' יוחנן:

אי אתה מודה - דאל ישתעבדו אינו לשון שחרור ולא לשון הפקר אלא לא יטריחוה בעבודתה אבל וולדות היוצאין ממנה מעכשיו עבדים הם ואמאי כופין לשחררה ויפסידו ולדות מכאן ולהבא שלא צוה אביהם כן:

ה"ג כי אתא רב שמואל כו' - ולא גרסי' אלא ופליג אדרב דימי ואמר לא כך אמר רבי יוחנן אלא כך אמר:

ועושין לה קורת רוח - ואם אין רוחה נתקררה בלא שחרור ישחררוה:

אין לו תקנה - ואפי' בשטר:

לא מורית - שאין ירושה אלא בדבר שיש בו ממון:

והא כי אתא רב דימי כו' - וכיון דאמר אל ישתעבדו בה פקע ליה ממונא מינה וקאמר יורשין כותבין לה. גט שחרור:

טעותא היא - כדאמרן לעיל דהוא לא צוה לשחררה:

ופרכינן מאי טעותא - דרב דימי דלא אמר האב בלשון שחרור:

הא אמר - הרי את בת חורין לא הוו קפדי רבי אמי ורבי אסי עלה:

כרב שמואל בר יהודה סבירא לי - דאמר לא א"ר יוחנן כן ולא אמרו לו רבי אמי ורבי אסי כן וכיון דקאמר יעשה לה קורת רוח לא מנע כח היורשין ממנה אלא בהן תלה:

דיסקרתא - קריה:

דעבדי - עבדים של ישראל היו ומכרום לעובד כוכבים ותנן (לקמן גיטין דף מג:) המוכר עבדו לעובד כוכבים יצא לחירות:

כלו מרוותא בתראי - כלו אדוניהם האחרונים עובדי כוכבים:

אתו - העבדים:

לקמיה דרבינא - להתירן בבנות ישראל:

אהדרו אבני מרוותייכו קמאי - חזרו על בני אדוניכם הראשונים ובקשו מהם לכתוב לכם גט חירות:

אין לו תקנה - דאיסורא לבניו לא מורית והא נמי כי זבניה פקע כספיה מיניה ואיסורא הוא דהוה ליה גביה ואיסורא לאו ירושה היא להורישה לבניו:

כרב דימי סבירא לי - דאמר אל ישתעבדו בה ופקע להו ממונא מינה וקאמר כותבים לה גט שחרור:

הא אמרה בלשון שחרור - כגון הרי את בת חורין:

ה"נ - דלא טעותא היא וכופין דירושה היא להורישה לבניו:

ומפסדי ליה מינאי - כדאמרינן במתני' כופין את רבו ועושה אותו בן חורין:

אקנייה לבנו קטן - שאין ראוי לכופו בבית דין:

מוקמינן אפוטרופוס - לינוקא לברור לו דמים יפין כמה שהוא נישום בשוק שהרי צריך העבד לכתוב שטר על חצי דמיו: