רש״י על חולין קה: (105b) — הפירוש ברשת

סולדת - נכוית. אם היד סולדת בהן בטלו ונשתנו מתורת מים:

איכא דמתני לה אסיפא - לא שנו דאחרונים בחמין לא:

מכלל כו' - דבהנך דאסר לאחרונים שרי לראשונים:

שמלח סדומית יש - ואמרו חכמים על כל אכילתך אכול מלח וכיון דנגע במלח כי הדר יהיב ידו אעינים מסמא להו ולפיכך צריך לנטלן:

ומשתכחא כי קורטא בכורא - אינה מצויה אלא קורט בכור:

כל מילחא - מדד מלח כמו (שמות ט״ז:י״ח) וימודו בעומר וכלו בעומרא:

מאי - צריך ליטול אחריו או לא:

משום זוהמא - שריחן מסריח ונראות מאוסות:

למישתי - כשאדם שותה אין לוקחין כלום מלפניו:

דבר קלקלה - שמא יכעוס השותה שחפץ באותו דבר הניטל וכי יכעוס יסתכן ויחנק:

רוח צרדא - אשטורדישו"ן:

חוץ לארבע אמות - שמוציאו חוץ לארבע אמות של שולחן:

דכנשי נשווראה - שמכבדין פירורי אוכלין מן הבית:

מנקירותא - לנקר הבית נקיון:

מהדר אבתריה שרא דעניותא - שר הממונה על העניות היה רודף ללוכדו ולהביאו לידי עניות:

איבלי - על עשבים שבאפר:

נפל לידאי - שלא יוכל ללקט הפירורין מבין העשבים ויהו למדרס רגלים ואלכדנו בכך:

שמעיה - ההוא גברא לההוא שרא:

דקאמר ווי דאפקיה מביתיה - הוציאני זה ממקום מנוחתי:

אופיא - אשקומ"א:

לכרסם - רירין הבאין מן החוטם:

מדחיה - בידו לצדדין:

לישקעיה שקועי - בתוך המשקה עד שיכלה מאליו:

לכרסם דחמרא - שבא לו מחמת אופיא דחמרא:

שכרא - רפואתו לשתות שכר:

לכרסם דשכרא - שבא מחמת אופיא דשכרא לישתי מיא:

בתר עניא - זה שלא היה לו אלא מים לשתות:

מכישא דאסר גינאה - שאין מוציאין שום או כרישין מאגודה שאוגדין מוכרי ירק לאוכלו:

כרעבתנותא - שאין יכול להמתין עד שיתירנו:

לכשפים - הרואה אותו יכול לעשות לו כשפים והנשמר ממנו אין כשפים נוחין לחול עליו:

מטרוניתא - נכרית:

אותבן בהדייכו - הושיבוני עמכם בספינה:

אמרה מילתא - לחש של מכשפות:

אסרתה לארבא - שלא זזה ממקומה:

אמרי אינהו מילתא - אף הן היו בקיאין בדבר ועושין להציל עצמם מיד המכשול. ואיכא דאמרי שאמרו שם ולא מוכחא מילתא:

מאי איעבד לכו - שאין מכשפות שולטת בכם שאתם נשמרין מכל דבר הקשה להן:

דלא מקנח לכו בחספא - אין אתם מקנחין עצמכם בחרס בבית הכסא ואין אתם הורגין כינה במלבושכם:

מרזיבא - צינור המקלח מים מן הגג:

שופכין - שמא ירדו עליו מים מאוסין המקלחים מתשמיש המשתמשין על הגג ושופכין מי תשמיש והן באין לצינור:

שקולאי - נושאי משאות בשכר:

פקעה - ששברה המזיק:

שמתיה - למזיק:

דאותביה באונאי - הושיבוה באזני שהייתי ישן שם:

דצייר וחתים - כלומר באחד מכל אלו אין לנו רשות:

דשדו מיא - השותה בכד שופך תחלה מן המים לארץ:

משום ציבתא - קסמין וקשין שעל פני המים:

מים רעים - פעמים ששתה מהן שד וזו תקנתן:

דהוה בי רב פפא - שהיה משמשו:

עד דחלפי מים הרעים - ששתו המזיקין מהן: