רש״י על ברכות כב: (22b) — הפירוש ברשת

בקילעא – כניסת הבית חדר שלפני הטרקלין שקורין פורטיג"ו בלעז:

אצטמיד – נתחזקו שבריו ונצמדו כלומר צורך לנו עוד בו:

דאמר מר – גבי עשר תקנות בב"ק בפרק מרובה:

וקא מיפלגי אמוראי – רב דימי ורבין:

אמר רבא הלכתא וכו' – אפלוגתא דאמוראי הוא דפסק רבא דפליגי אליבא דרבנן מיהו השתא אנן כרבי יהודה בן בתירא נהגינן כדאמר רב נחמן לעיל ורב נחמן בר יצחק בתרא הוה:

לעצמו – לעסוק בתורה לעצמו אבל ללמד לאחרים מ' סאה:

ור"י אומר מ' סאה מ"מ – מ' סאה שאמרו בכל ענין שהן ולקמן מפרש לה:

חד מהאי זוגא וחד מהאי זוגא – פליגי ארישא בפירושא דמילתא דת"ק:

אסיפא – דר' יהודה:

ל"ש אלא בקרקע – לא תימא מ"מ דר' יהודה לאכשורי בכלי אתא דאין כשר אלא מ' סאה בקרקע ולקמן בעי א"כ מאי מ"מ:

אבל לאחרים מ' סאה – והכא נמי דלאפוקי אחרים ידי חובתן כלאחרים דמי:

דנפול עילואי – לאו דוקא אלא טבלתי במ' סאה:

לא האי ולא האי – לא הוצרכתי לא לזו ולא לזו שלא ראיתי קרי:

טבל – ובירך רגיל היה לעשות כן דהו"ל ללמד אחרים ובשאר ימות השנה לא היה טובל אלא נותן עליו ט' קבין:

ולית הלכתא כוותיה – דכי היכי דלעצמו בנתינה לאחרים נמי בנתינה אי נמי דקיי"ל כרבי יהודה בן בתירא:

מתני' לא יפסיק – תפלתו לגמרי אלא יקצר כל ברכה וברכה ואומר כל הברכות בקוצר:

במים הרעים – מים סרוחים:

מי המשרה – ששורים שם הפשתן והקנבוס והם מסריחים:

עד שיתן לתוכן מים – ובגמרא (ד' כה:) מפרש כמה מיא רמי ואזיל ומפרש לה בחסורי מחסרא והכי קתני לא יקרא אצל מי רגלים עד שיתן לתוכן מים:

וכמה ירחיק מהם – ממי רגלים:

גמ' מגמגם – במרוצה:

יותר מג' פסוקים – כגון בבית הכנסת דאי אפשר לפחות כדתנן (מגילה פ"ג ד' כג:) הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים:

והתניא לצדדין – א"צ להלך עד שתהא לאחוריו:

דאפשר – לילך לפניו ילך לפניו עד שתהא לאחוריו:

לא אפשר – כגון יש נהר לפניו מסתלק לצדדים: