רש״י על ברכות יז. (17a) — הפירוש ברשת

בפמליא של מעלה – בחבורת שרי האומות שכשהשרים של מעלה יש תגר ביניהם תיכף יש קטטה בין האומות כדכתיב ועתה אשוב להלחם עם שר פרס (דניאל י׳:כ׳):

ובפמליא של מטה – בחבורת החכמים:

בקרן אורה – בזוית אורה:

ומי מעכב – שאין אנו עושים רצונך:

שאור שבעיסה – יצר הרע שבלבבנו המחמיצנו:

איני כדאי – לא הייתי חשוב והגון להיות נוצר:

ועכשיו שנוצרתי – מה חשיבותי הרי אני כאילו לא נוצרתי:

ק"ו – שבמיתתי עפר אני:

מרק – כלה והתם:

כי הוה מסיים ספרא דאיוב – על שם שאיוב נפטר בשם טוב:

מרגלא בפומיה – דבר זה רגיל בפיו:

אני – העוסק בתורה בריה אני וכן חברי עם הארץ בריה הוא:

אני מלאכתי בעיר – כלומר נוחה מלאכתי ממלאכתו:

מתגדר – מתגדל לתפוס אומנותי:

ושמא תאמר – הדין עמו שאינו מתגדר במלאכתי שאילו היה תופס אומנותי לא היה לו לב פתוח להרבות בתורה כמותי והיה ממעיט ואין לו שכר:

שנינו – שיש לו שכר לממעיט כמו למרבה:

ובלבד שיכוין לבו לשמים – ואצל קרבנות הוא במנחות בסופה:

ערום ביראה – להערים בכל מיני ערמה ליראת בוראו:

תכלית חכמה – עיקרה של תורה שיהא עמה תשובה ומע"ט:

העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא – פירוש שאינו לומד כדי לקיים אלא לקנטר דבפרק מקום שנהגו (פסחים דף נ:) אמרינן רבא רמי כתיב עד שמים חסדך וכתיב מעל השמים כאן בעוסק שלא לשמה כו' והתם איירי במקיים כדי שיכבדוהו וכן משמע בירושלמי דפירקין:

ויאכלו וישתו – שבעו מזיו השכינה כאילו אכלו ושתו:

גדולה הבטחה – שהרי קראן שאננות ובוטחות:

לבי כנישתא – תינוקות של בית רבן היו רגילין להיות למדים לפני רבן בבית הכנסת:

בי רבנן – בית המדרש ששם שונים משנה וגמרא:

ונטרן לגברייהו – ממתינות לבעליהן ונותנות להם רשות ללכת וללמוד תורה בעיר אחרת:

מפטרי רבנן – זה מזה שהיה נוטל רשות מחבירו לשוב לביתו ולארצו:

עולמך תראה בחייך – כל צרכיך תמצא:

פיך ידבר חכמות – בלשון ברכה היו אומרים:

יישירו – לשון יושר שתהא מבין בתורה כהלכה: