רש״י על בכורות כד: (24b) — הפירוש ברשת
רש״י על בכורות כד: (24b): הטקסט המלא של הפירוש, דיבור אחר דיבור, לצד דף התלמוד הבבלי. לקריאה ברשת, בחינם.
טקסט רש״י
אחאי בריבי - אדם גדול וחשוב בדורו:
תיבעי ליה טלה - דהא בטלה פליגי:
קמיבעיא ליה לבכורה אליבא דרבנן - ואליבא דר"ש פשיטא דפטורה דאפי' דמינה לא הוה מרחמא אא"כ ילדה וכ"ש דלאו מינה ולענין אכילה מבעיא ליה ואפי' לרבן שמעון וכ"ש לרבנן:
דלאו מינה לא - מרחמא והא ודאי דידה היא ופטורה מן הבכורה:
או דלמא דלאו מינה נמי מרחמא - והבא אחריו בכור מספק:
אם תימצי לומר כו' - אי ס"ל יולדת אינה מרחמא הא ודאי מותר דבנה הוא אלא א"כ תימצי לומר יולדת מרחמ' והאי דפטר ליה מבכורה משום דאי האי [לאו] דידה אחרינא הוה ליה אבל האי דסריך בתרה לא פשיטא לן דדידה הוא ה"מ דמינה אבל דלאו מינה לא והאי חזיר ודאי בנה הוא ומותר באכילה:
מתני' עושה מקום בקופיץ - מפנה את השער מכאן ומכאן למקום שחיטת הסכין:
ותולש את השער - לכאן ולכאן למקום חתך הסכין משום חלדה ולא אמרינן גוזז הוא את הבכור:
ובלבד שלא יזיזנו - שלא יאמרו גזיזה עביד בקדשים אלא יניחנו מסובך עם הצמר מכאן ומכאן:
לראות מום - להראותו לחכם:
גמ' כנגדו בי"ט - בבהמת חולין משום שחיטה בעי למיעבד או לא:
לאו היינו גוזז - ובכור גיזה הוא דאסור דכתיב (דברים טו) ולא תגוז:
שאין מתכוין - לתלוש אלא מפנהו ומושכו אילך ואילך אם נתלש נתלש:
שיילוה לרב חננאל - תלמידיה דרב אי אמר לכו משמיה דרב הלכה כרבי יוסי:
פשיטנא לכו - אנא טעמא: