רש״י על עבודה זרה מד. (44a) — הפירוש ברשת

הרי הוא אומר ויזר על פני המים - דליכא למיחש לזבל. והאי דלא השליכו לים שלם לא נתכוין אלא לבדקן כסוטות שהמים בודקין אותם שחטאו והורגים אותם כדאמרי' התם (יומא סו:) זיבח וקיטר בסייף גיפף ונישק באסכרה שמח בלבו בהדרוקן:

הסירה מגבירה - השפילה ממלכות:

מפלצת - לקמן מפרש:

וידק וישרף בנחל קדרון - ולא חייש לזבל. מוידק קא מותיב:

אלו ואלו - דמים החיצונים ודמים הפנימיים ששיריהן נשפכין על יסוד מזבח החיצון והן יורדין מן היסוד לרצפה:

ומתערבין באמה - סילון של מים שהיה בעזרה:

לגננים - לזבל גנותיהן:

ומועלין בהם - לאו קרבן מעילה קאמר דאין מעילה בדם קדשים כדאמרינן בפרק הוציאו לו אלא אסור ליהנות מהן אלא בדמים:

מקומות מקומות יש בו - ויש מגדל ויש שאינו מגדל:

מפליא ליצנותא - ליצנות מופלא כדתני רב יוסף:

וכתת נחש הנחושת - כי בימים ההמה בית ישראל מקטרין לו אלמא עבודת כוכבים הוה וכתיב וכתת:

ואין אדם אוסר - אותן שהקטירו לו לא היו יכולין לאסרו שאין בהן כח להקצותו לעבודת כוכבים:

דכתותי נמי לא צריך - דמותר ליהנות ממנו:

עמד וכיתתו - לפרסומי מילתא:

דזרויי - לשון זורה לרוח:

כדמתרגם - תזרם תזרינון ורוח תשאם ורוחא תטלטלינון אלמא וישאם לשון זירוי וטלטול:

אמרו לו הרי הוא אומר - בדברי הימים ויאמר דוד וישרפו ומדלא כתב בחד קרא וישרפם וישאם ש"מ לאו תרוייהו כדקאמרת ששרפם ואח"כ זורה לרוח:

אלא וישאם ממש - נטלם עמו ונהנה מהם ומתחלה אמר לעבדיו לשרפן כדמפרש ואזיל. מוישרפו לא מצי לאותבינהו לרבנן דכל זמן שאין נדוקין ע"י כתישה אינו נעשה זבל:

קשו קראי אהדדי - וישרפו משמע אסור בהנאה וישאם משמע נהנה מהם:

קודם שבא איתי - וביטלה אמר דוד לשרפם:

עטרת מלכם - בבני עמון קאי ועבודת כוכבים שלהם מלכם שמה על שם מלוכה כדכתיב (מלכים א י״א:ז׳) ולמולך שקוץ בני עמון והאי עטרת מלכם בעבודת כוכבים קאמר:

ובא איתי וביטלה - והדר וישאם דוד. איתי הגתי עובד כוכבים היה:

היכי מצי מנח לה - והלא כבד ששים מנה הוה ומאד היא כבידה וקרא כתיב ותהי על ראש דוד:

אר"י - האי ותהי על ראש דוד לאו דמנח לה אלא הכי קאמר חשובה וראויה לדוד שעשוי למדת ראשו והולמתו כדלקמן:

אבן שואבת - דרך אותה האבן להגביה המתכת ולתלותה באויר:

דהות דריא לה - שהיתה נושאת לעטרה ומגביהתה:

ששוה ככר זהב - והיינו משקלה ככר זהב שקולה היא כככר זהב:

זאת היתה לי - עדות עטרה זו מעידה עלי שאני הגון למלכות:

הולמתו - ויושבת בראשו יפה ומכוונת למדת ראשו:

מקום תפילין - חריץ שבראשו למעלה מן הפדחת מקום שמוחו של תינוק רופס:

מקום יש בראשו דראוי להניח שם ב' תפילין - שרחב החריץ מקום כרך שני רצועות והיא היתה נוחה בחצי רחבו:

ויוציאו את בן המלך - ביואש כתיב בבן אמציה שהחביאה אותו אחותו כשהרגה עתליה את כל זרע המלוכה וכשגדל הוציאוהו ונתנו עליו הנזר לעדות שהוא מזרע המלוכה:

אמר רב יהודה שביקש להולמו - ואף על גב דאמר רב יהודה לעיל ראויה היתה לנוח אבל אנוחי לא מנח לה מיהו חדא שעתא בדקי ליה בגויה אם הגון הוא למלכות:

דכתיב ויעש לו - דמשמע שהיו משונים:

רבותייהו - דהנך חמשים איש:

נטולי טחול - הטחול מכביד:

וחקוקי כפות הרגלים - נטל הבשר מן העצם ולא היו מרגישים בקוצים ובברקנים: