חולין 135b — התלמוד בעברית

ורבנן

אמרי לך: אי סלקא דעתך שהוקשו זה לזה

לא נכתוב רחמנא לא וי"ו ולא "ראשית".

ולמה כתב רחמנא "ראשית" להפסיק הענין והוצרך לכתוב שוב וי"ו לערביה?

ורבי אלעאי

אמר לך:

איידי דהאי

ראשית הגז -

קדושת דמים

היא, דחיוב ממונא בעלמא הוא [וקדושה לאו דווקא, דאין בה קדושה כלל, רש"י],

והאי

תרומה -

קדושת הגוף

היא, שהרי אסורה לזרים, להכי

פסיק להו

קרא,

והדר ערבי להו

למילף בהיקש דשותפות עובד כוכבים פטור.

ואיבעית אימא

: לא תקשי לרבנן דנילף שותפות עובד כוכבים בראשית הגז מהאי דפטור בתרומה, ד

שותפות עובד כוכבים בתרומה רבנן חיובי מיחייבי!

דתניא: ישראל ועובד כוכבים שלקחו שדה בשותפות

הרי

טבל וחולין מעורבין זה בזה.

שאין חלקו של הישראל פטור מתרומה, והוי חלקו טבל המעורב בחלק החולין של העובד כוכבים ,

דברי רבי. רבי שמעון בן גמליאל אומר

: לאחר שמחלקין ביניהם את התבואה, חלקו

של

ה

ישראל חייב

בתרומה,

ושל עובד כוכבים

-

פטור.

עד כאן לא פליגי

רבי ורבי שמעון בן גמליאל

אלא דמר

רבי שמעון בן גמליאל -

סבר יש ברירה,

ואמרינן שלאחר החלוקה הוברר מהו חלקו של הישראל ומהו חלקו של העובד כוכבים, ולהכי חלק הישראל חייב וחלק העובד כוכבים פטור.

ומר

רבי -

סבר אין ברירה,

וגם אחר החלוקה מעורבין חלק הישראל וחלק העובד כוכבים.

אבל שותפות דעובד כוכבים, דברי הכל

ד

חייבת!

ואי בעית אימא

: לא תדחוק למימר לרבי אלעאי דאתקש ראשית הגז לתרומה מהא ד"וי"ו" ערביה, אלא

תרוויהו

שותפות ישראל ושותפות עובד כוכבים -

לרבי אלעאי מ"צאנך" נפקא!

דהא

שותפות עובד כוכבים מאי טעמא

פטור - משום

דלא מיחדא ליה

לישראל, שותפות

דישראל נמי לא מיחדא ליה

4 .

ורבנן

אמרי לך: ליכא למילף דשותפות ישראל פטור מדכתיב "צאנך". דבשלמא

עובד כוכבים, לאו בר חיובא הוא,

ואם כן שאני מישראל, ולהכי לא חשיב "צאנך" אי אית לישראל שותפות בהדיה, דלא קרינן לתרוויהו בלשון יחיד, כיון דלא תרוויהו בני חיובא נינהו. אבל שותפות

ישראל

ד

בר חיובא הוא,

קרי ביה "צאנך". דכל ישראל, שכולם בני חיובא, נקראים בלשון יחיד.

אמר רבא: מודה רבי אלעאי בתרומה

דשותפות ישראל דחייבת . ד

אף על גב דכתיב "דגנך",

דמשמע

דידך

-

אין, דשותפות

-

לא,

הדר

כתב רחמנא "תרומותיכם"

לשון רבים, דמשמע דשותפות נמי חייב.

ו

אלא

האי דכתיב

"דגנך" למה לי?

למעוטי שותפות עובד כוכבים!

וכן מודה רבי אלעאי ב

חלה.

ד

אף על גב דכתיב

בה

"ראשית", ואיכא למימר

ד

נילף

גזירה שוה

"ראשית"

-

"ראשית" מראשית הגז, מה להלן

בראשית הגז -

דשותפות לא, אף כאן

בחלה -

דשותפות לא, כתב רחמנא "עריסותיכם"

דמשמע דאף שותפות חייבת .

ומקשינן:

אלא טעמא דכתיב "עריסותיכם"

9 ,

משום הכי אמרינן דשותפות חייב,

הא לאו הכי, הוה אמינא נילף ראשית ראשית מראשית הגז

לפטורא? הא

אדרבה, נילף מתרומה

לחיובא!

ואמרינן:

הכי נמי,

באמת לא בעינן קרא ד"עריסותיכם" למילף חיובא דשותפות.

אלא "עריסותיכם" למה לי?

למילף דשיעור עיסה החייבת בחלה היינו

כדי עריסותיכם

של עכשיו, כשיעור עיסה שהיתה במדבר בזמן שניתנה תורה, והיינו עומר לגולגולת שהוא עשירית האיפה.

וכן מודה רבי אלעאי ב

פאה,

ד

אף על גב דכתיב "שדך"

דמשמע

דידך

-

אין, דשותפות

-

לא, כתב רחמנא "ובקצרכם את קציר ארצכם"

דמשמע דשותפות נמי חייב .

ו

אלא "שדך"

דכתיב,

למה לי?

למעוטי שותפות עובד כוכבים!

ומודה רבי אלעאי נמי ב

בכורה,

ד

אף על גב דכתיב "כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך",

דמשמע

דידך

-

אין, דשותפות

-

לא, כתב רחמנא "ובכורות בקרכם וצאנכם"

דמשמע שותפות .

ו

אלא "בקרך וצאנך" למה לי?

למעוטי שותפות עובד כוכבים!

ומודה נמי ב

מזוזה,

ד

אף על גב דכתיב

בה

"ביתך",

דמשמע

דידך

-

אין, דשותפות

-

לא, כתב רחמנא "למען ירבו ימיכם וימי בניכם"

דמשמע נמי שותפות.

ואלא "ביתך"

דכתב קרא,

למאי אתא?