חולין 124a — התלמוד בעברית

עד שיהא בארץ,

שצריך לגרר את הטיח עד הקרקע, כדי שהחלקים לא ישארו מחוברים ועומדים על ידי הטפילה, ואז נטהר התנור אפילו כשהוא נשאר על עומדו.

רבי מאיר אומר: אינו צריך, לא לגרור את הטפילה

כלל,

ולא עד שיהא בארץ

[כלומר זו ואין צריך לומר זו] .

אלא

דיו שיהיה

ממעטו,

שובר את התנור עצמו

מבפנים

מלמעלה למטה עד שישאר בגובהו פחות

מארבע טפחים.

[תנא קמא ורבי מאיר נחלקו בתרתי, חדא, האם צריך לשבור את הכלי מבפנים עד הארץ או שמספיק למעטו מארבעה טפחים, ועוד, האם צריך בנוסף לזה לגרר את הטיט או לא].

ודייקינן:

כי ממעט לה מארבע

טפחים,

מיהא, טהור,

ואף על פי שכל הטפילה נשארה דבוקה עליו מסביב.

ואמאי

הוא טהור!?

לימא

-

הא חלים וקאי,

הרי התנור עדיין עומד מחמת הטפילה, ונימא שאף ששברו מכל מקום הוא חלים וקאי?

אמר ליה רבא

לרבי ירמיה: עד שאתה מקשה מדברי רבי מאיר,

אימא

שיש ראיה לריש לקיש

מד

ברי

רבנן,

דפליגי ואמרי

גורר את הטפילה עד שיהא בארץ!

אלמא דאמרינן "חלים", שלכן צריך לגרור גם את הטפילה כיון שבלעדי הגרירה יהיה עומד התנור באמצעות הטפילה שמסביבו, ואמרינן דהדר "חלים", ולפיכך אינו נטהר, ואם כן אדרבה, קשה על רבי יוחנן!?

אלא אמר רבא

: ריש לקיש מצי קאי ככולי עלמא, משום שריש לקיש אמר "חלים" רק באופן שנטמא כבר העור, דאם קרעו אינו נטהר בכך כיון שהוא חלים. אך באופן שקרעו קודם שקיבל טומאה יתכן שהוא מודה ששוב אינו מקבל טומאה.

ו

הכי קאמר: תנור שנטמא

כבר -

כיצד מטהרין אותו?

לא נחלקו בזה, אלא ל

דברי הכל: חולקו לשלשה, וגורר את הטפילה

-

עד שיהא בארץ.

והרוצה שלא יבא תנורו לידי טומאה כיצד הוא עושה?

שלא יהא שם תנור עליו מתחילה, בזה הם נחלקו:

תנא קמא סבר: אף כאן

חולקו לשלשה וגורר את הטפילה עד שיהא בארץ.

רבי מאיר אומר

: הואיל והתנור עדיין לא נטמא

אינו צריך לא לגרור את הטפילה, ולא "עד שיהא בארץ", אלא ממעטו מבפנים

[לדופן התנור, מבלי לפגוע בטיח שמסביבו]

מארבע טפחים,

ודיו .

אמר מר

: תנור שנטמא

חולקו לשלשה.

לפי שאם יחלוק אותו לשנים, יהיה בחלק אחד רוב תנור, ואין התנור נטהר בשבירה כאשר יש בחלק אחד רוב תנור.

ורבי מאיר סובר שדי במה שממעטו מארבעה טפחים, ואין צריך לחלקו לשלשה.

ומבואר, שלפי חכמים אף אם ממעטו מארבעה טפחים לא מהני לטהרו כל זמן שיש בו רוב.

ורמינהו

סתירה לכך, לכאורה, מהא דתנן באידך משנה במסכת כלים:

תנור,

ב

תחילתו

בתחילת יצירתו אינו נקרא "תנור" אלא אם כן גובהו

ארבעה

טפחים, כי תנור קטן שאין בו ארבעה טפחים אינו מקבל טומאת תנור.

ו

כמו כן

שיריו ארבעה,

שאם התנור נשבר, אין השברים מקבלים טומאה עד שיהא בהם ארבעה טפחים. ואם הוא רוצה לטהר תנור שנטמא, הרי הוא צריך למעט כל שבר שלא יהא בו ארבעה טפחים,

דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים: במה דברים אמורים,

שתחילתו של תנור צריך שיהיה בו לפחות ארבעה טפחים כדי לקבל שם "תנור", וכמו כן כשנטמא ורוצה לטהרו על ידי שבירה צריך שלא יהיה שבר שיש בו ארבעה טפחים?

בגדול,

בתנור רגיל העשוי לאפיה.

אבל ב

תנור

קטן

העשוי לתינוקות לשחק בו -

תחלתו כל שהוא,

יש לו שם תנור

משתגמר מלאכתו

[שאין התנור מקבל טומאה עד שתגמר מלאכתו].

ואילו

שיריו

-

ברובו.

שאם נטמא, אין לו טהרה עד שישבר רובו של תנור.

ומבארינן:

וכמה

הוא

כל שהוא

דתנור קטן?

אמרי דבי רבי ינאי: טפח. שכן עושים תנורים בנות

קטנות, שרגילות לעשות תנורים קטנים שגודלן

טפח

בלבד.

והשתא מקשינן: בתנור גדול מיהא מודים חכמים לרבי מאיר ששיריו בארבעה,

טעמא דאיכא

ב

שיריו ארבעה

טפחים, הוא דשיריו טמאים,

הא

אם

ליכא

ב

שיריו ארבעה,

הרי הוא

טהור,

אף שיש בחלק אחד מהשיריים רוב של תנור, ואילו לעיל אמרו חכמים דחולקו לשלשה, אבל אם חילקו רק לשנים עדיין הוא טמא, ואפילו אם בכל חלק לא ישאר ארבעה טפחים!?

ומתרצינן:

אמרי: התם,

דאמרו חכמים ששיריו ארבעה, מיירי

דצלקיה מצלק,

שחתך את התנור בגבהו, ששבר אחד עומד על השני, ואינו עומד היטב, לפיכך אם לא נשאר ממנו ארבעה טפחים הרי הוא טהור אף שיש בו רוב של תנור.

הכא

דאמרו חכמים שדוקא אם חילקו לשלשה חלקים הוא נטהר מיירי

דעבדיה גיסטרא,

כלומר, שחתכו מלמעלה למטה, שאפילו אם לא נשאר בו ארבעה טפחים הוא ראוי לשימוש, מאחר ויש בו רוב של תנור, ואינו נטהר בשבירת התנור עד שיחלקו לשלשה, כדי שלא ישאר רוב בחלק אחד.

אמר מר

: אבל בתנור קטן - תחילתו בכל שהוא ו

שיריו ברובו.

והוינן בה:

רובו דטפח

[שזה הוא שיעורו של תנור קטן בתחילתו] -

למאי חזי!?

ומתרצינן:

אמר אביי

: האי "שיריו" קאי אתנור גדול. והכי קאמר:

שירי

תנור

גדול

-

ברובו!

שכל עוד נשאר רובו קיים עדיין הוא בטומאתו.

ומקשינן:

והאמרי רבנן

: שיריו של גדול -

ארבעה!?

שהרי בתנור גדול מודים חכמים לרבי מאיר שאמר "שיריו ארבעה"?

ומתרצינן:

לא קשיא. הא

דאמרו רבנן "שיריו ברובו" מיירי

בתנורא

שהיה מתחילתו

בר תשעה

טפחים, שאפילו אם נשאר ממנו ארבעה טפחים הוא טהור, הואיל ולא נשאר ממנו רובו, [ובזה הם מקילין מרבי מאיר, שמטמא כל שנשאר בו ארבעה].

הא

דאמרו רבנן בארבעה, מיירי

בתנורא בר שבעה

טפחים, שאם לא נשאר ממנו ארבעה טפחים הוא טהור, ואף על פי שיש כאן עדיין רוב התנור!

והכלל הוא, שתמיד הולכים אחר השיעור הקטן משניהם לקולא, שבין אם לא נשאר בחלק אחד רוב של תנור, בין אם לא נשאר ארבעה טפחים, הרי הוא טהור .

הגמרא חוזרת למשנה במסכת כלים, שטלית שנקרעה רובה טהורה, ולעיל אמר רב הונא, שאם שייר בה כדי מעפורת טמאה. וריש לקיש אמר, שבעור, אפילו לא שייר בה כדי מעפורת טמא, דעור חלים.

לישנא אחרינא אמרי לה: אמר רב הונא משום רבי ישמעאל ברבי יוסי

: הא דתנן טלית שנקרעה רובה טהורה -

אפילו שייר בה כדי מעפורת

נמי טהורה, כל שנקרע רובה.

אמר ריש לקיש: לא שנו

שאפילו שייר כדי מעפורת טהורה

אלא

ב

טלית, אבל עור

טמא שקרעו, ושייר בו כדי מעפורת עדיין הוא טמא, הואיל ו

חשיב

הוא העור, הלכך עדיין שמו עליו, כל שנשאר בו כדי מעפורת.

ורבי יוחנן אמר: אפילו עור נמי לא חשיב.

וגם הוא נטהר בקריעת רובו בלבד.

איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש

: תנן:

עור

שהוא

טמא מדרס,

ש

חישב עליו ל

עשות ממנו

רצועות וסנדלין

-

כיון שנתן בו איזמל, טהור, דברי רבי יהודה. וחכמים אומרים: עד שימעיטנו מחמשה טפחים.

ודייקינן מחכמים: הא

כי ממעט

מחמשה טפחים,

מיהא טהור. אמאי? לימא

-

חשיב!

שהרי עדיין יש בו בעור הנשאר כדי מעפורת.

ומתרצינן:

הכא במאי עסקינן: דקא בעי ליה

להאי עור

למושב

ה

זב,

ופחות מחמשה טפחים אינו ראוי לעשות ממנו מושב הזב, ולפיכך הוא טהור. אבל בסתם עור שנשאר בו כדי מעפורת עדיין ראוי הוא לשימוש, וטמא .

מתניתין:

עור שיש עליו כזית בשר

נבלה במקום אחד, הרי

הנוגע בציב

תלתל בשר

היוצא ממנו,

מאותו כזית בשר שעל העור ,

ו

הנוגע

בשערה

שעל העור

ש

היא

כנגדו

של הבשר [שמהצד השני של העור] -

טמא.

בציב, משום שהוא נחשב לחלק מהבשר, ובשערה, כי היא נחשבת כשומר לבשר, והנוגע בשומר הרי הוא טמא כאילו נוגע בבשר הנבלה עצמה.

היו עליו

על העור

כשני חצאי זיתים

נפרדים זה מזה, הרי הוא

מטמא במשא.

שהנושא אותם נטמא לפי שנשא כזית נבלה,

ולא במגע,

שהנוגע בהם לא נטמא, לפי שאינו נוגע בכזית בנגיעה אחת אלא בשתי נגיעות נפרדות, ושתי נגיעות אינן מצטרפות,

דברי רבי ישמעאל.

רבי עקיבא אומר

: אינו מטמא

לא במגע ולא במשא.

לפי שבאופן שאין הכזית בשר במקום אחד אינו מטמא כלל, וכמבואר להלן.

ומודה רבי עקיבא בשני חצאי זיתים

נפרדים, שלא היו מחוברים לעור, והוא חיבר אותם על ידי

שתחבן בקיסם, והסיטן,

והזיז אותם יחד בבת אחת [מתוך שהם מחוברים בקיסם]

שהוא טמא!

שההיסט מטמא כמשא והרי הסיט כזית נבלה שלם. שרק במחוברים לעור פליג רבי עקיבא, וכדמפרש -

ומפני מה רבי עקיבא מטהר ב

מחוברים ל

עור? מפני שהעור מבטלן!

שכל אחד מחצאי הזיתים בטל לגבי העור, ואין עליו תורת בשר אלא תורת עור, שאינו מטמא בטומאת נבלות, מה שאין כן באופן שתחבן בקיסם, שיש עליהם תורת בשר אלא שאין בהם כזית, הרי הנושא והמסיט אותם בבת אחת נטמא. ורבי ישמעאל סובר שאין העור מבטלן, ולכן הנושא והמסיט אותם נטמא.

גמרא:

אמר עולא אמר רבי יוחנן: לא שנו

ברישא דמתניתין, שכזית בשר שעל העור אינו בטל לגבי העור,

אלא

ש

פלטתו חיה.

שעל ידי נשיכת חיה נתלש כזית בשר ונשאר דבוק לעור, שאז לא בטל הכזית לגבי העור.

אבל פלטתו סכין

בשעת ההפשט, שלא הסירה אותו מהעור,

בטיל

הבשר לגבי העור אפילו כשהוא כזית שלם, שהואיל ונעשה כך על ידי אדם, הרי הוא ביטל אותו מדעת, ואף כזית שלם יכול להתבטל.

אמר ליה רב נחמן לעולא

: האם

אמר רבי יוחנן אפילו

בבשר שהוא בגודל

כתרטא

רובע הקב [פירוש אחר - ככף מאזנים] שאף הוא בטל לגבי העור?

אמר ליה

עולא:

אין!

שוב שאלו רב נחמן:

ואפילו כ"נפיא"

בגודל של נפה?

אמר ליה

עולא:

אין!

אמר ליה

רב נחמן לעולא:

האלהים!

יכולני לישבע, ש

אפילו

אם

אמרה לי רבי יוחנן מפומיה, לא צייתנא

ליה! דזה לא מסתבר שכמות כה גדולה של בשר תתבטל לגבי העור.

כי סליק רב אושעיא

לארץ ישראל

אשכחיה לרבי אמי. אמרה

רב אושעיא

לשמעתיה קמיה

דרבי אמי:

הכי אמר עולא והכי אהדר ליה רב נחמן.

אמר ליה

רבי אמי לרב אושעיא:

ומשום דרב נחמן חתניה דבי נשיאה הוא מזלזל בשמעתיה דרבי יוחנן

!?

זמנין

פעם אחת

אשכחיה

רב אושעיא לרבי אמי

דיתיב וקאמר לה

רבי אמי להא דרבי יוחנן

אסיפא

דמתניתין.

דקתני

היו עליו שני חצאי זיתים מטמאין במשא ולא במגע דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר: לא במגע ולא במשא.

ועל זה

אמר רבי יוחנן: לא שנו

הא דרבי ישמעאל שחצי כזית אינו בטל

אלא פלטתו חיה. אבל פלטתו סכין

מודה רבי ישמעאל ד

בטיל

138 .

אמר ליה

רב אושעיא לרבי אמי:

מר, אסיפא מתני לה

ומיושבים אם כן דברי רבי יוחנן, ואילו היו אומרים לרב נחמן שכך אמר רבי יוחנן לא היה מזלזל בדבריו, שהרי רק בחצי זית אמר דבטל.

אמר ליה רבי אמי לרב אושעיא:

ואלא עולא, ארישא אמרה ניהליכו

לכם משמיה דרבי יוחנן?

אמר ליה

רב אושעיא:

אין!

אמר ליה

רבי אמי:

האלהים! אי אמר לי יהושע בן נון

מפומיה לא צייתנא ליה.

בגלל שאלת רב נחמן.

כי אתא רבין וכל נחותי ימא, אמרוה

להא דרבי יוחנן

ארישא.

והוינן בה:

ואלא קשיא

הא דרב נחמן, שאם כזית בטל אם כן אפילו כתרטא וכנפיא, ובודאי שאדם לא מבטל כמות כה גדולה של בשר?