חולין 116b — התלמוד בעברית

המעמיד

חלב

בעור של קבה

שהוא בשר, כדי לעשותו גבינה,

אם יש

בקבה

בנותן טעם

בחלב,

הרי זו

הגבינה

אסורה

. בהמה

כשרה שינקה מן הטרפה

-

קבתה

[החלב שבתוך הקבה]

אסורה

.

טרפה שינקה מן הכשרה

-

קבתה מותרת

.

מפני ש

החלב

כנוס במעיה

והרי הוא כנתון בכלי, ואינו חלק מן הבהמה.

גמרא:

ותמהינן:

אטו קבת עובד כוכבים לאו נבלה היא?!

אמר רב הונא: הכא בלוקח גדי מן העובד כוכבים עסקינן

, ושחטו הישראל.

ו

הקבה אסורה משום ש

חיישינן שמא ינק

את החלב הזה הנמצא בקבתו

מן הטרפה

.

ומקשינן:

ומי חיישינן שמא ינק מן הטרפה?

והתנן: לוקחים ביצים מן העובדי כוכבים, ואין חוששין לא משום נבלה

, שמא נמצא בתרנגולת נבלה,

ולא משום טרפה

[וביצת טרפה אסורה כפי שנתבאר בפרק אלו טרפות]!?

אלא אימא

כך:

חיישינן שמא ינק

הגדי

מן

בהמה

הטמאה

.

ותמהינן:

ומאי שנא טרפה, דלא חיישינן

שמא ינק ממנה,

ומאי שנא טמאה, דחיישינן?

ומבארינן:

טרפה לא שכיחא

, ולכן לא חוששים שמא ינק ממנה, מה שאין כן

טמאה שכיחא

, ומשום כך חוששים.

ומקשינן:

אי שכיחא

הוא שתינק בהמה מן הטמאה,

אפילו גבי

גדיים

דידן ניחוש

שמא ינקו מן הטמאה, ונאסור את קבתן!?

ומתרצינן:

אנן דבדלינן מינייהו

, מן הבהמות הטמאות,

וכי חזינן להו

לבהמות טמאות -

מפרשינן להו

לגדיינו מהן,

לא גזרו בהו רבנן

. אבל

אינהו

, העובדי כוכבים,

דלא בדילי מינייהו, וכי חזו להו לא מפרשי להו

לגדיים הטהורים מהבהמות הטמאות,

גזרו בהו רבנן

.

ושמואל אמר

: לא יקשה לך על המשנה זה שהקשינו שקבת עובד כוכבים ונבלה - היינו הך! שמשנתינו

חדא קתני: קבת שחיטת עובד כוכבים

ש

נבלה

היא, אסורה. שמשום שנבלה היא - אסורה.

ומקשינן:

ומי אמר שמואל הכי

, שקבת נבלה אסורה, שנחשבת כעצם הבהמה? בהמה

כשרה שינקה מן הטרפה

-

קבתה

[החלב שבתוך הקבה]

אסורה

.

טרפה שינקה מן הכשרה

-

קבתה מותרת

.

מפני ש

החלב

כנוס במעיה

והרי הוא כנתון בכלי, ואינו חלק מן הבהמה.

גמרא:

ותמהינן:

אטו קבת עובד כוכבים לאו נבלה היא?

! אמר רב הונא: הכא בלוקח גדי מן העובד כוכבים עסקינן, ושחטו הישראל.

ו

הקבה אסורה משום ש

חיישינן שמא ינק

את החלב הזה הנמצא בקבתו

מן הטרפה

.

ומקשינן:

ומי חיישינן שמא ינק מן הטרפה?

והתנן: לוקחים ביצים מן העובדי כוכבים, ואין חוששין לא משום נבלה

, שמא נמצא בתרנגולת נבלה,

ולא משום טרפה

[וביצת טרפה אסורה כפי שנתבאר בפרק אלו טרפות]!?

אלא אימא

כך:

חיישינן שמא ינק

הגדי

מן

בהמה

הטמאה

.

ותמהינן:

ומאי שנא טרפה, דלא חיישינן

שמא ינק ממנה,

ומאי שנא טמאה, דחיישינן?

ומבארינן:

טרפה לא שכיחא

, ולכן לא חוששים שמא ינק ממנה, מה שאין כן

טמאה שכיחא

, ומשום כך חוששים.

ומקשינן:

אי שכיחא

הוא שתינק בהמה מן הטמאה,

אפילו גבי

גדיים

דידן ניחוש

שמא ינקו מן הטמאה, ונאסור את קבתן!?

ומתרצינן:

אנן דבדלינן מינייהו

, מן הבהמות הטמאות,

וכי חזינן להו

לבהמות טמאות -

מפרשינן להו

לגדיינו מהן,

לא גזרו בהו רבנן

. אבל

אינהו

, העובדי כוכבים,

דלא בדילי מינייהו, וכי חזו להו לא מפרשי להו

לגדיים הטהורים מהבהמות הטמאות,

גזרו בהו רבנן

.

ושמואל אמר

: לא יקשה לך על המשנה זה שהקשינו שקבת עובד כוכבים ונבלה - היינו הך! שמשנתינו

חדא קתני: קבת שחיטת עובד כוכבים

ש

נבלה

היא, אסורה. שמשום שנבלה היא - אסורה.

ומקשינן:

ומי אמר שמואל הכי

, שקבת נבלה אסורה, שנחשבת כעצם הבהמה?

והאמר שמואל: מפני מה אסרו גבינת העובדי כוכבים, מפני שמעמידין אותה בעור קבת נבלה!

משמע שדווקא משום עור הנבלה שהוא גוף הבהמה - אסרו,

הא קבה גופה

, דהיינו החלב הקרוש הנמצא בקבה -

שריא!

ומתרצינן:

לא קשיא

. שלמדנו במסכת עבודה זרה: שאל רבי ישמעאל את רבי יהושע: מפני מה גבינות העובדי כוכבים אסורים?

אמר לו: מפני שמעמידים את הגבינה בחלב הקרוש שבקבת נבלה.

אמר לו: והלא קבת העולה חמורה יותר מקבת נבלה, ובכל זאת אמרו חכמים: כל כהן שדעתו יפה [בלשון סגי נהור, כלומר שאין נפשו קצה] - שורפה חיה. כלומר, שמותר לו לגמוע את החלב. רואים שהקבה מותרת, אף על פי שעולה אסורה לכהנים ומשום שהחלב לא נחשב חלק מגופה של הבהמה!?

חזר בו רבי יהושע, ואמר לו: הגבינות אסורות מפני שמעמידין אותה בקבת עגלי עבודה זרה. ועבודה זרה, אפילו הפרש שלה - אסור, וכפי שמפורש שם הטעם. ולכן הקבה אסורה אף על פי שאינה גופה של הבהמה.

ואם כן,

כאן

משנתינו -

קודם חזרה

שחזר בו רבי יהושע נשנתה, ולכן שנינו שקבת נבלה אסורה.

כאן

וזה שאמר שמואל שקבה מותרת -

לאחר חזרה

. וכיון שנשנית כבר המשנה, אף על פי שחזר בו רבי יהושע, לא זזה המשנה ממקומה ולא אמרו שלא לשנותה עוד, אלא השאירוה במקומה.

שנינו במשנתינו:

כשרה שינקה מן הטרפה

[

וכו'

].

ומקשינן:

והא קתני רישא: קבת עובד כוכבים ושל נבלה הרי זו אסורה

. ואיך כתוב כאן שקבת טרפה מותרת, ששנינו "טרפה שינקה מן הכשרה - קבתה מותרת"!? ומה שונה קבת טרפה מקבת נבלה?

אמר רב חסדא

: באמת אין איסור בקבה, דכנוס החלב במעיה ואינו חלק מגופה. והטעם בקיבת נבילה שכתוב ב

רישא

אסור, משום ש

נראה כאוכל נבלות

. מה שאין כן

הכא

בטרפה, הרי

איכא שחיטה

ואיננו מאוס כנבלה.

אמר ליה רבא: ולאו כל דכן הוא!? ומה נבלה דמאיסה, דאי שרית ליה

את

קבתה

-

לא אתי למיכל מינה

מהנבלה עצמה, משום שמאוסה היא,

אמרת

ש

לא

מותרת הקבה

! טרפה שחוטה

, שאינה מאוסה,

דאי שרית

את הקבה,

אתי למיכל מינה

מהטרפה עצמה,

לא כל שכן

שתהיה הקבה אסורה!?

אלא אמר רב יצחק אמר רבי יוחנן: לא קשיא

.

כאן

רישא, לגבי קבת נבלה -

קודם חזרה

, שסברנו שקיבה אסורה.

כאן

סיפא לגבי קבת טרפה -

לאחר חזרה

, שאנו סוברים שקיבה מותרת.

ומשנה

הרישא

לא זזה ממקומה

כיון שכבר נשנית, אף על גב שחזרנו בנו בסיפא.

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מעמידין

חלב

בקבת נבלות, ואין מעמידין

חלב

בקבת שחיטת עובד כוכבים

.

אמר לפניו רבי שמעון בר אבא: כמאן

אמרת דבר זה, האם

כרבי אליעזר דאמר סתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים

, ולכן, אף על גב שאין הקבה מגוף הבהמה אלא פרש בלבד - אסור שבעבודת כוכבים גם הפרש אסור?

אמר ליה: ואלא כמאן!?

ודאי שכרבי אליעזר היא, ולא הוצרכת לשאול על כך.

כי אתא רב שמואל בר רב יצחק, אמר רבי יוחנן: מעמידין בין בקבת נבלה,

ו

בין בקבת שחיטת עובד כוכבים, שלא לחוש לדברי רבי אליעזר

שחילק ביניהם.

והלכתא: אין מעמידין בעור קבת נבלה

, שהרי גופה של הבהמה הוא.

אבל מעמידין בקבת נבלה, ובקבת שחיטת עובד כוכבים.

דהיינו החלב הכנוס במעיהם.

מתניתין:

חומר

יש

בחלב מבדם, וחומר

יש

בדם מבחלב

.

חומר בחלב

מבדם: