חולין 108a — התלמוד בעברית

ומקשינן:

ולטעמיך

, שאמרת שלא חלקו,

הא דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן

-

מי שאין לו אלא חלוק אחד, מותר לכבסו בחולו של מועד

. אף על פי שלסתם אדם אסור לכבס בחולו של מועד, וקשה - מדוע התירו לו? והרי לשיטתך גם כאן נאמר -

יאמרו

כל הסריקין אסורין וסריקי בייתוס מותרין!?

ומדוע חילקו חכמים בין מי שיש לו חלוק לבין מי שאין לו חלוק אחר?

ומשנינן:

התם

, גבי חלוק

הא אמר מר בר רב אשי

-

איזורו מוכיח עליו

.

שהחגורה קבועה היא תמיד בחלוק. וכשאדם פושט את חלוקו לכבסו ולובש חלוק אחר, נוטל הוא את האיזור מחלוקו המתכבס ונותנו לחלוק שהוא לובש עתה. ואותו אחד שאין לו חלוק אחר מכבס הוא את חלוקו עם האיזור ביחד. והרואה שהוא מכבס את החלוק ביחד עם האיזור יודע הוא שאין לו חלוק אחר. ולכן התירו לו חכמים לכבס. מה שאין כן בסריקין, או באחים המקפידים, שאין אדם יודע שסריקין אלו שונים משאר הסריקין, ואין אדם יודע שאחים אלו מקפידים זה על זה.

מתניתין:

טיפת חלב שנפלה על החתיכה

של בשר הנתונה בתוך קדירה, ולא הגיס את כל הקדירה, אלא נספגה טיפת החלב בחתיכה הזאת בלבד, הרי

אם יש בה

בטיפת החלב שיעור שהוא

בנותן טעם באותה חתיכה

של בשר, דהיינו יותר מאחד משישים,

אסור

לאכלה, כדין בשר בחלב.

ובגמרא נחלקו אם בישל את חתיכת הבשר שנאסרה עם עוד חתיכות נוספות, האם אומרים שהחתיכה עצמה "נעשית נבילה", והיינו שהיא הופכת לדבר איסור ואוסרת את שאר החתיכות, או שמא לא אומרים שהחתיכה עצמה נעשית נבילה, וכיון שיש בשאר החתיכות יותר מכשישים כנגד טיפת החלב, אין הן נאסרות מכח אותה טיפה.

ואם בשעה שנפלה טיפת החלב על החתיכה, הוא

ניער את הקדירה

והגיסה בצורה כזאת שהתפשטה טיפת החלב מיד בכל הקדירה, ולא הספיקה לתת טעם בחתיכת הבשר שנפלה עליה, אזי

אם יש בה

בטיפת החלב

בנותן טעם באותה קדרה

כולה -

אסור

לאכול את כל הקדירה, ואם לא, הכל מותר, ואפילו החתיכה שנפלה עליה טיפת החלב.

גמרא:

אמר אביי

: זה שאסרנו בכל האיסורים את

טעמו

של האיסור,

ו

אפילו כאשר

לא

היה בתערובת

ממשו

של איסור [וכגון שסילק את האיסור עצמו מהתערובת לאחר שנתן בה טעם],

בעלמא

, והיינו בכל איסורי אכילה, ולא רק בבשר וחלב שנתבאר במפורש שאיסור טעם נוהג בהם, שהרי בשר והחלב אסורים כל אחד בפני עצמו לאחר שנתבשלו - דין זה

דאורייתא

הוא. שלא תאמר שאין איסורם אלא מדרבנן, אלא לומדים מבשר בחלב שאסרה תורה את טעמו של האיסור, למרות שממשו אינו נמצא עתה בתוך התערובת.

דאי סלקא דעתך

שאיסור טעם הוא רק

דרבנן

, יש לך לומר:

מבשר בחלב מאי טעמא לא גמרינן

שטעם יהיה אסור מדאורייתא, משום

דחדוש הוא

, שהרי שניהם מין היתר הם ורק משנתערבו נאסרו [עוד פירש רש"י - שנאסרו בבישול, ואפילו בלי אכילה]. ואם כן יקשה,

אי

בשר בחלב

חידוש הוא

, אם כן

אף על גב דליכא נותן טעם

של חלב בבשר

נמי

יאסר בשר בחלב!?

אלא, בהכרח, אין זה חידוש, לפי שבאופן זה אסרה התורה, בתערובת של בשר בחלב למרות ששניהם היתר. וכפי שמצאנו בכלאי הכרם, ששניהם מין היתר הוא ואסרה תורה את הכלאתם ביחד, ואם נתערבו נאסרה התערובת. ורואים שלפעמים שני דברים של היתר שמתערבים, יאסרו.

וכיון שזה לא דבר חידוש לומדים לבשר בחלב מזרוע בשלה של איל הנזיר, [שהיא אסורה לזרים, ואינה אוסרת את בשר השלמים משום שאינה נותנת טעם בבשר], שגם בשר בחלב אין בהם איסור כשלא ניכר הטעם.

ועכשו לומדים מבשר וחלב לכל האיסורים שטעמו של איסור שנכנס לתוך היתר אסור באכילה ואפילו כשניטל מהתערובת ממשו של האיסור.

אמר ליה רבא

: לעולם בשר בחלב חידוש הוא ואי אפשר ללמוד מזה לשאר איסורים. וזה שאמרנו שאם זה חידוש אם כן אפילו כשאין טעם שיהיה אסור שהרי אי אפשר ללמוד מזרוע בשלה שצריך דוקא נתינת טעם. אפשר לדחות ולומר -

דרך בישול אסרה תורה

, שכתוב 'לא תבשל' והוא דרך נתינת טעם, ולכן בלי נתינת טעם אין זה דרך בישול, ולא אסרתו תורה.

אמר רב

: זה ששנינו במשנתנו שאם נתנה טיפת החלב טעם בחתיכת הבשר "אסור"

\- אסורה כל הקדרה באכילה, למרות שבכוחה של הטיפה לתת טעם רק בחתיכת הבשר ולא בכל הקדירה.

וטעמו של דבר:

כיון שנתן

החלב

טעם בחתיכה

של הבשר -

חתיכה עצמה נעשית נבלה!

שמתייחסים לחתיכת הבשר שנבלע בה החלב ונתן בה טעם, שהיא עצמה כ"חתיכת נבילה"

ואוסרת כל החתיכות

שבקדרה

כולן

.

ואפילו יש בכל החתיכות ההיתר בכדי לבטל את חתיכת האיסור, כלומר שיש בהם יותר משישים פעמים - כולן אסורות,

מפני שהן מינה

של החתיכה האסורה, ורב סבר כרבי יהודה שמין במינו לא בטל.

אמר ליה מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא: מכדי,

הרי,

רב, כמאן אמר לשמעתיה? כרבי יהודה, דאמר מין במינו לא בטיל! לימא פליגא אדרבא?

דאמר רבא: קסבר רבי יהודה, כל שהוא מין

איסור

ומינו

היתר,

ו

נוסף לתערובת

דבר אחר

של היתר, שאינו ממין האיסור, אומרים:

סלק את מינו,

ההיתר,

כמי שאינו, ו"שאינו מינו" רבה עליו

, על האיסור,

ומבטלו

. [והיינו, שלא מתחשבים במין ההיתר שהוא ממין האיסור כאילו הוא הצטרף למינו האסור, אלא אין מתחשבים בו כלל, ומשערים את היחס שבין האיסור עצמו לבין הדבר האחר, ההיתר, שאינו מינו]. שהרי כאן היו בקערה בנוסף לחתיכת בשר האסורה והחתיכות המותרות, גם רוטב, שאינו ממין בשר. ואם כן, מה בכך שיש בקדרה חתיכות בשר ממין חתיכת האיסור? מדוע לא מתחשבים ברוטב, ומדוע לא אומרים שתתבטל החתיכה ברוטב, אם יש ברוטב שישים כנגד החתיכה? אלא, מוכח, שרב חולק על רבא וסובר כיון שיש חתיכות נוספות של היתר ממין האיסור, מצטרפות גם חתיכות ההיתר לאיסור [כי הן מין במינו], וכולן ביחד אינן בטלות ברוטב.

אמר ליה

רבינא למר זוטרא בריה דרב מרי:

אי דנפל

האיסור

ברוטב רכה

שאינה עשויה מבשר,

הכי נמי

שמתבטל האיסור ברוטב. אלא,

הכא במאי עסקינן דנפל

האיסור

ברוטב עבה

, העשויה מחתיכות דקות של בשר ושומן, ונמצא שהרוטב הוא עצמו הוא ממין חתיכת הבשר האסורה, ולכן אין מתבטל האיסור ברוב.

והוינן בדברי רב, שאמר "חתיכה עצמה נעשית נבלה":

ומאי קסבר

רב במחלוקת בענין "אפשר לסוחטו - מותר או אסור"?

שנחלקו לקמן תנאים ואמוראים בדבר איסור שנתן טעם בדבר היתר - האם הופך ההיתר להיות איסור, עד שאפילו אם ייסחט ויצא ממנו טעם האיסור שניתן בו תחילה הוא יישאר באיסור, או שמא כל האיסור של דבר ההיתר הוא משום טעם האיסור הבלוע בו, אבל במידה וייסחט האיסור ויצא ממנו, הוא יחזור להיתרו.

אי קסבר

רב "

אפשר לסוחטו

-

מותר

", והותרה החתיכה שנאסרה מחמת הבליעה לאחר שהתבשלה עם דבר היתר נוסף ויצא הטעם והתפשט בכל החתיכות ההיתר שבקדרה והתבטל בהן, אם כן, מדוע אמר בטיפת חלב שנפלה על חתיכת בשר ש"חתיכה עצמה נעשית נבלה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה". והרי אם הוא סובר אפשר לסוחטו מותר,

חתיכה

שנבלע בה החלב -

אמאי נעשית נבלה!?

הרי אפשר לה לטיפת החלב האסורה להיסחט ולהתערב בין שאר החתיכות, והיא הרי אינה ממין חתיכות הבשר, ומדוע לא בטלה בתוכן וחוזרת גם חתיכת הבשר ונהיית מותרת!?

אלא

, בהכרח,

קסבר

רב

אפשר לסוחטו

-

אסור!

דאיתמר: "אפשר לסוחטו"

-

רב, ורבי חנינא, ורבי יוחנן, דאמרי: אפשר לסוחטו

-

אסור!

שמואל, ורבי שמעון בר רבי, וריש לקיש דאמרי: "אפשר לסוחטו"

-

מותר!

ופרכינן:

ו

כי

סבר רב "אפשר לסוחטו" אסור?

והאיתמר: כזית בשר שנפל לתוך יורה

גדולה

של חלב

שאין בכוחו של הבשר לתת טעם בחלב, אבל החלב נותן בו טעם -

אמר רב: בשר אסור

, מפני שנתן בו החלב טעם,

ו

אילו

חלב מותר

מחמת שלא קיבל טעם מהבשר.