ברכות 55b — התלמוד בעברית

ו

הרי ב

ההיא שעתא

שחלם,

אמיה

כבר

לא הות

בעולם, ונמצא שחלק זה מחלומו לא התקיים .

אמר רבי לוי: לעולם יצפה אדם לחלום טוב

שיתקיים,

עד עשרים ושתים שנה,

מנלן?

-

מיוסף

.

דכתיב

בו [בראשית לז ב]

"אלה תולדות יעקב, יוסף בן שבע עשרה שנה

היה רועה את אחיו בצאן וגו'". ואז חלם שיבואו אביו ואחיו להשתחוות לו.

וכתיב "ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה וגו"

', ואז התמנה למושל על מצרים. ונחשב

מן שבסרי

מגיל שנה

עד תלתין

שנה

כמה הוי

\-

תלת סרי

[13 שנה]. וכיון שפתרון החלום התקיים רק כאשר יעקב ירד למצרים בשנה השניה לשנות הרעב - הוסף לשלש עשרה השנים האמורות עוד

שב

[ע] שנים

דשבעא, ו

עוד

תרתי

שנים

דכפנא, הא

נמצא שעברו

כ"ב

שנים מיום שחלם יוסף עד שהתקיים חלומו.

אמר רב הונא: לאדם טוב, אין מראין לו חלום טוב,

אלא חלום רע! כדי שמתוך דאגתו, לא יבוא לידי חטא, ואם חטא יכפר לו הצער.

ולאדם רע, אין מראין לו חלום רע,

אלא חלום טוב! כדי לשמחו, ובכך יאכל את שכרו בעולם הזה.

תניא נמי הכי: כל שנותיו של דוד, לא ראה חלום טוב

. וכל שנותיו של אחיתופל, לא ראה חלום רע

.

מקשה הגמרא:

איני, והכתיב

בדוד [תהלים צא י]:

"לא תאונה אליך רעה", ואמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא

: בפסוק זה הבטיחו הקדוש ברוך הוא לדוד

שלא יבהילוך לא חלומות רעים ולא הרהורים רעים,

וכן בהמשכו

"ונגע לא יקרב באהלך"

\- הבטיחו

שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעה שאתה בא מן הדרך!,

ואם כן מפורש שדוד לא ראה חלומות רעים, ושלא כרב הונא.

מתרצת הגמרא:

אלא, איהו

דוד עצמו, וכן כל אדם טוב -

לא חזי ליה

חלום רע לעצמו, וכוונת רב הונא, ד

אחריני חזון ליה

[עליו] חלום רע.

מקשה הגמרא: אם כן נמצא שדוד לא ראה חלום כלל, שהרי שנינו כי מימיו לא ראה חלום טוב, ולדברי רב חסדא גם חלום רע לא ראה,

וכי לא חזא איהו

דוד, אף חלום,

מעליותא הוא? והאמר רב זעירא: כל הלן שבעה ימים בלא חלום נקר "רע", שנאמר "ושבע ילין בל יפקד רע", אל תקרי "שבע"

[מלשון שביעה]

אלא שבע!

כלומר, אם שבעה ימים ילין ולא יפקוד שום אותו חלום במשך הזמן הזה, הריהו "רע".

מתרצת הגמרא:

אלא הכי קאמר

רב הונא: לעולם אפשר לו לאדם טוב

דחזא

חלום,

ו

אולם

לא ידע מאי חזא!

שעד שלא יקיץ משנתו, ישתכח ממנו החלום. כדי שלא ישמח בו.

אמר רב הונא בר אמי אמר רבי פדא אמר רבי יוחנן: הרואה חלום, ו

מחמת כן

נפשו עגומה

עליו,

ילך

ויפתרנו בפני שלשה!

תמהה הגמרא:

יפתרנו?

-

והאמר רב חסדא

לעיל:

"חלמא דלא מפשר, כאגרתא דלא מקריא",

וכיון שנפשו עגומה, מסתבר שהיה זה חלום רע, ואם כן עדיף לו שלא לפותרו, כדי שלא יתקיים ממנו דבר.

מתרצת הגמרא:

אלא אימא, יטיבנו בפני שלשה!

וכך יעשה:

ליתי תלתא

אנשים מאוהביו

ולימא להו: "חלמא טבא חזאי", ולימרו ליה הנך

שלשה אנשים:

"טבא הוא,

וטבא ליהוי, רחמנא לשוייה

[יעשה את החלום הזה]

לטב, שבע זימנין

לגזרו עלך מן שמיא דלהוי טבא, ויהוי טבא"!

ו

אחר כך

לימרו

לו:

ג' הפוכות

[פסוקים שנאמר בהם לשון "היפוך"].

וג'

פסוקים של

פדויות

[שיש בהם לשון פדות]

ושלש

פסוקים של

שלומות

. [שיש בהם לשון שלום].

ומפרשת הגמרא מה הם הפסוקים הראויים להטבת חלום:

"שלש הפוכות"

א. [תהלים ל יב]

"הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה"

ב. [ירמיה לא יב]

"אז תשמח בתולה במחול ובחורים וזקנים יחדיו, והפכתי אבלם לששון

ונחמתים ושמחתים מיגונם". ג. [דברים כג ו]

"ולא אבה ה' אלוהיך לשמוע אל בלעם ויהפוך

ה' אלהיך לך את הקללה לברכה, כי אהבך ה' אלהיך".

"שלש פדויות"

א.

דכתיב

: [תהלים נה יט]

"פדה בשלום נפשי מקרב לי

כי ברבים היו עמדי". ב. [ישעיה לה י]

"ופדויי ה' ישובון

ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם, ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה". ג. [שמואל א, יד מה]

"ויאמר העם אל שאול, היונתן ימות אשר עשה הישועה

הגדולה הזאת בישראל, חלילה חי ה' אם יפול משערת ראשו ארצה, כי עם אלהים עשה היום הזה, ויפדו העם את יונתן ולא מת".

"שלש שלומות"

א.

דכתיב

[ישעיה נז יט]:

"בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב, אמר ה' ורפאתיו"

. ב. [דברי הימים א, יב יט]

"ורוח לבשה את עמשי

ראש השלישים, לך דוד ועמך בן ישי, שלום שלום לך ושלום לעזרך, כי עזרך ה' אלהיך, ויקבלם דוד ויתנם בראשי הגדוד". ג. [שמואל א, כה ו]

"ואמרתם כה לחי, ואתה שלום וביתך שלום

וכל אשר לך שלום".

אמימר ומר זוטרא הוו יתבי בהדי הדדי. אמרי

זה לזה:

כל חד וחד מינן לימא מלתא

[דבר חידוש]

דלא שמיע ליה לחבריה!

פתח חד מינייהו ואמר: האי מאן דחזא

חלמא,

ונשתכח ממנו החלום,

ולא ידע מאי חזא

,

ליקום קמי כהני בעידנא דפרסי ידייהו

[בשעה שנושאין כפיהם,

ולימא הכי

"רבונו של עולם, אני שלך וחלומותי שלך. חלום חלמתי ואיני יודע מה הוא. בין שחלמתי אני לעצמי ובין שחלמו

לי

[עלי]

חבירי, ובין שחלמתי על אחרים

. אם

[חלומות]

טובים הם, חזקם ואמצם כחלומותיו של יוסף. ואם צריכים רפואה,

רפאם כמי מרה

שהומתקו

על ידי משה רבינו, וכמרים מצרעתה, וכחזקיהו מחליו, וכמי יריחו על ידי אלישע

[שהיו רעים, ונתן בהם מלח ונרפאו]

וכשם שהפכת קללת בלעם הרשע לברכה, כן הפוך חלומותי עלי לטובה! ומסיים

תפלה זו

בהדי

יחד עם ה

כהני

כשמסיימים את ברכתם, כדי שיצא

דעני צבורא אמן

אחרי תפלתו כאשר הם עונים על ברכת הכהנים.

ואי לא

מספיק לומר כל נוסח זה ,

לימא הכי: "אדיר במרום, שוכן בגבורה, אתה שלום ושמך שלום, יהי רצון מלפניך שתשים עלינו שלום!

פתח אידך ואמר: האי מאן דעייל למתא ודחיל מעינא בישא

[הנכנס לעיר וחושש מעין הרע ], כי בעיר יש הרבה אנשים,

לנקוט זקפא

[אגודל]

דידא דימיניה בידא דשמאליה, וזקפא דידא דשמאליה בידא דימיניה, ולימא הכי: "אנא פלוני בר פלוני,

מזרעא דיוסף קאתינא,

דלא שלטא ביה עינא בישא", שנאמר

[בראשית מט כב]

"בן פורת יוסף, בן פורת עלי עין וגו'" אל תיקרי "עלי עין"

, אלא

"עולי עין!",

והיינו שיוסף וזרעו שליטים על העין, ואין עין רעה עולה בהם.

רבי יוסי ברבי חנינא אמר, מהכא

למדו שאין עין הרע שולטת בזרעו של יוסף: שנאמר בברכת יעקב לבני יוסף [בראשית מח טז]

"וידגו לרוב בקרב הארץ" מה דגים שבים, מים מכסים עליהם, ו

לכן

אין עין רעה שולטת בהם, אף זרעו של יוסף, אין עין רעה שולטת בהם

.

והמשיך ואמר:

ואי דחיל מעינא בישא דיליה

[מעין הרע של עצמו ],

ליחזי אטרפא דנחיריה דשמאליה

[יביט על דופן חוטמו השמאלי].

פתח אידך ואמר: האי מאן דחליש

[חלה],

יומא קמא לא לגלי

[לא יגלה] לבריות שהוא חולה.

כי היכי דלא ליתרע מזליה,

שעל ידי שיוכרז כחולה הרי זה כפותח פה לשטן, ו

מכאן ואילך

[אחר היום הראשון לחוליו]

לגלי

לרבים את חוליו, כדי שיתפללו עליו.

כי הא דרבא, כי הוה חליש, יומא קמא לא

היה

מגלי,

ו

מכאן ואילך אמר ליה לשמעיה: פוק

ו

אכריז "רבא חלש!",

כדי ש

מאן דרחים לי

[מי שאוהב אותי]

לבעי עלי רחמי, ומאן דסני

[מי ששונא]

לי, לחדי לי

[ישמח במחלתי], ומתוך כך ישוב חרון האף מעלי, ואתרפא.

וכתיב

[משלי כד יז]

"בנפול אויביך אל תשמח, ובכשלו אל יגיל לבך פן יראה ה' ורע בעיניו, והשיב מעליו אפו!"

כי ירע בעיני ה' שאתה שמח בצרתו, ומשום כך יושיעו.

שמואל, כי הוה חזי חלמא בישא, אמר

: [זכריה י ב]

"וחלומות השוא ידברו"

, בניחותא . ו

כי הוה חזי חלמא טבא,

היה מדקדק בלשון הכתוב "השוא", שמשמעותו בתמיה, ולכן

אמר: "וכי החלומות השוא ידברו"?! ו

הרי אינם שוא, כי

הכתיב

במשה [במדבר יב ו]

"בחלום אדבר בו"

.

רבא רמי

סתירה בין שני פסוקים:

כתיב: "בחלום אדבר בו!"

ומשמע שדברי החלום הם אמת.

וכתיב

מאידך

"וחלומות השוא ידברו!"

הרי ששקר הם?

מתרצת הגמרא:

לא קשיא. כאן

"בחלום אדבר בו" נאמר בחלום

שעל ידי מלאך

, שהוא חלום אמיתי, ואילו

כאן

"שוא ידברו" נאמר על חלום הבא

על ידי שד

, שהוא שקר.

אמר רב ביזנא בר זבדא, אמר רבי עקיבא, אמר רבי פנדא, אמר רבי נחום, אמר רבי בירים משום זקן אחד, ומנו

[אותו זקן]? -

רבי בנאה

הוא:

עשרים וארבעה פותרי

חלומות

היו בירושלים, פעם אחת חלמתי חלום, והלכתי אצל כולם, ומה שפתר לי זה, לא פתר לי זה. ו

פתרונות

כולם נתקיימו בי

. ודבר זה יש בו כדי

לקיים מה שנאמר "כל החלומות הולכים אחר הפה!"

כפי שהפה פותר את החלום, כך הוא מתקיים .

מקשה הגמרא על הלשון "לקיים מה שנאמר":

אטו,

וכי

כל החלומות הולכים אחר הפה, קרא הוא!?

מבארת הגמרא:

אין,

אכן, אף שלא מצינו בכתוב לשון זה, כך היא משמעות הכתוב.

וכדרבי אלעזר.

דאמר רבי אלעזר: מנין שכל החלומות הולכים אחר הפה?

-

שנאמר

בדברי שר המשקים לפרעה [בראשית מא יג]

"ויהי כאשר פתר לנו כן היה!"

ומשמע כי משום שכך פתר יוסף, נתקיים כן.

אמר רבא

: כלל זה ש"כל החלומות הולכים אחר הפה",

הוא

דוקא באופן

דמפשר

[שפותר]

ליה מעין חלמיה, שנאמר

בפתרון יוסף [שם יב]

"איש כחלומו פתר",

ורק משום כך "כן היה".

עוד נאמר [שם מ טז] לאחר שפתר יוסף את חלום שר המשקים,

"וירא שר האופים

כי טוב פתר". ומשמע שידע כי פתרונו נכון, ומבררת הגמרא:

מנא ידע

שר האופים, שפתרון חלום שר המשקים נכון הוא?

אמר רבי אלעזר: מלמד, שכל אחד ואחד

[שר המשקים ושר האופים]

הראוהו

את

חלומו ו

גם את

פתרון חלומו של חבירו!

ומתוך כך ידע שר האופים שפתרון יוסף הוא נכון.

אמר רבי יוחנן: השכים

משנתו

ונפל לו פסוק בתוך פיו, הרי זו נבואה קטנה!

ו

עוד

אמר רבי יוחנן: שלשה

מיני

חלומות מתקיימין

. א.

חלום של שחרית

ב.

וחלום שחלם לו חבירו

ג.

וחלום שנפתר

לו

בתוך

ה

חלום

עצמו - שראה גם את הפתרון בחלומו.

ויש אומר: אף חלום ש

חזר ו

נשנה

, מתקיים!

שנאמר

בחלום פרעה שאמריוסף [שם מא לב]

"ועל השנות החלום

אל פרעה פעמים, כי נכון הדבר מעם האלהים, וממהר האלהים לעשותו".

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: אין מראין לו לאדם

בחלום

אלא מ

עין מה שמהרהר ב

הרהורי לבו. שנאמר

בדניאל שאמר לנבוכדנצר, [ב ז]

"אנת מלכא, רעיונך על משכבך סליקו!"

[מעין מה שעלה במחשבתך ביום, חלמת על משכבך].

ואיבעית אימא: מהכא

למדו שמראין לו רק מהרהורי לבו: דכתיב [שם]

"ורעיוני לבבך תנדע"

.

אמר רבא: תדע

שאכן כך הוא,

ד

הרי

לא מחוו

[מראים]

ליה לאינש

בחלומו,

לא דקלא דדהבא

[דקל מזהב]

ולא פילא דעייל בקופא דמחטא

[פיל שנכנס בתוך נקב המחט], ובהכרח שדברים שאינם עולים על דעתו בהקיץ, אף בחלום אינם נראים לו.