בכורות 5b — התלמוד בעברית

ו

כי

הא

מנה

מאתן וארבעין

[מאתים וארבעים] זוז

הויין!?

שהרי אם במנה ששים סלעים ובסלע ארבעה זוזים, הרי שהמנה הוא מאתים וארבעים זוז; ואין הדבר כן, שמנה הוא עשרים וחמשה סלעים שהם מאה זוז בלבד!?

אלא

שמע מינה מפסוק זה תלת:

א.

שמע מינה: מנה של קודש

[שבו עוסק הכתוב]

מנה כפול היה

במשקלו, והיו בו מאתים זוז -

ב.

ושמע מינה: מוסיפין על המדות, ואין מוסיפין יתר על שתות;

כלומר, אותו מנה של קודש שהיה כפול במשקלו, עוד הוסיפו עליו במשקלו בימי יחזקאל, והיה שוה אותו מנה כמו ששים שקלים, דהיינו תוספת שתות מלבר [מבחוץ] על חמשים שקלים שהוא היה אמור להיות שוה, ומאתים וארבעים זוז היה שוה, במקום מאתים זוז; וממה שקבע יחזקאל "יהיה לכם", לימדנו יחזקאל שלא יוסיפו יותר מזה.

ג.

ושמע מינה: שתותא

שמוסיפין -

מלבר

[מבחוץ] הוא, היינו: תוספת חומש על המידה הקודמת, שבהצטרף למידה הקודמת הרי היא מהוה ששית מהכל, ולא שיוסיפו ששית מן הקיים.

אמר רבי חנינא

:

שאלתי את רבי אליעזר בבית מותבא רבא

[בבית המדרש הגדול]:

מה נשתנו פטרי חמורים מפטרי סוסים וגמלים

, שאת החמורים ציוה הקב"ה ללפדות, ואת הסוסים והגמלים - לא?

אמר ליה

רבי אליעזר לרבי חנינא:

גזירת הכתוב היא

.

ועוד

טעם, מפני

שסייעו

החמורים את

ישראל בשעת יציאתם ממצרים, שאין לך כל אחד ואחד מישראל

שיצא ממצרים

שלא היו עמו

בשעת יציאתו

תשעים חמורים לובים

[מעולים], שהיו

טעונים מכספה וזהבה של מצרים

.

מוסיף רבי חנינא ואומר:

ועוד שאלתיו

[את רבי אליעזר]:

כתיב [שמות יז ח]: "ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים", ו

מאי לשון

"

רפידים

"?

ואמר לי רפידים שמה

.

ומבארת הגמרא שפירוש זה

כתנאי

הוא:

דתניא:

רבי אליעזר אומר: רפידים שמה

.

ורבי יהושע אומר: שריפו

[

עצמן

] [

ידיהן

]

מדברי תורה

, ולפיכך בא עליהם עמלק.

וכן הוא אומר

: [ירמיה מז]: "

לא הפנו אבות אל בנים

להצילם,

מרפיון ידים

[בגלל שריפו ידיהם]".

מוסיף רבי חנינא ואומר:

ועוד שאלתיו

:

כתיב [במדבר כה א]: וישב ישראל בשטים, ויחל העם לזנות אל בנות מואב", ו

מאי לשון שטים?

ואמר לי: שטים שמה

.

כתנאי

:

רבי אליעזר אומר: שטים שמה

רבי יהושע אומר: שנתעסקו בדברי שטות

לזנות אל בנות מואב.

כתיב באותה פרשה: "

ותקראן

בנות מואב -

לעם לזבחי אלהיהן

", ונחלקו תנאים בדרשת "ותקראן":

רבי אליעזר אומר ערומות פגעו בהן

, שכך משמע לשון "ותקראן" שגופן היה פוגע בהן, וכדי להבעיר את יצרם.

רבי יהושע אומר

: לשון קרי הוא,

שנעשו כולן בעלי קריין

.

מתניתין:

פרה שילדה כמין חמור, וחמור שילדה כמין סוס

, - והוא הנקרא "נדמה" -

פטורה מן הבכורה

-

שנאמר

בתורה "

פטר חמור

" ["וכל פטר חמור תפדה בשה", שמות יב יג] "

פטר חמור

" ["ופטר חמור תפדה בשה", שמות לד כ]

שני פעמים, עד שיהא היולד חמור והנולד חמור

.

ומה הם

באכילה?

בהמה טהורה שילדה כמין בהמה טמאה

, הרי הוא

מותר באכילה

.

ו

בהמה

טמאה שילדה כמין בהמה טהורה

, הרי הוא

אסור באכילה;

ומשום:

שהיוצא מן הטמא

הרי הוא

טמא

,

והיוצא מן הטהור

הרי הוא

טהור

.

גמרא:

תנן התם

לקמן טז ב בפרק העוסק בדיני בכור בהמה טהורה:

רחל שילדה מין עז, ועז שילדה מין רחל, פטור מן הבכורה

.

ואם יש בו

בנולד

מקצת סימנין

שהוא דומה בהם לאמו, הרי הוא

חייב

בבכורה.

שואלת הגמרא על אותה משנה:

מנא הני מילי?

אמר רב יהודה

: כתיב [במדבר יח]: "כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה' באדם ובבהמה יהיה לך, אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה. אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה קודש הם, את דמם תזרוק על המזבח ואת חלבם תקטיר אשה ריח ניחוח לה'" -

ומ

דאמר קרא

"

אך בכור שור

" - שלא היה צריך לומר אלא "אך שור", שהרי בבכורות עוסק הכתוב - ללמד הוא בא: עד

שיהא הוא שור, ובכורו שור;

ו"

בכור

כשב

" ללמד:

שיהא הוא כשב ובכורו כשב;

ו"

בכור עז

" ללמד:

שיהא הוא עז, ובכורו עז

.

יכול אפילו

אם

יש בו מקצת סימנין

שהוא דומה לאמו יהא פטור,

תלמוד לומר

: "

אך

בכור" -

חילק

, שכל אכין ורקין שבתורה למעט הם באים.

ומקשינן ממשנתנו ששנינו: פרה שילדה כמין חמור פטורה מן הבכורה, שנאמר "פטר רחם" "פטר רחם" שני פעמים:

והא תנא

דמשנתנו "

פטר פטר

"

קנסיב לה לפרה

[מדרשת "פטר פטר" למד התנא לפרה שילדה כמין חמור שהיא פטורה מן הבכורה] -

כלומר, הרי במשנתנו שנינו גבי פרה שילדה מין חמור שהיא פטורה מן הבכורה, ומשמע שהיא פטורה לגמרי מן הבכורה, דהיינו: הן מדין פטר חמור והן מדין בכור בהמה טהורה, ומקור לכל זה למד התנא מ"פטר פטר", הרי דמדרשה זו ילפינן גם לפוטרו מדין בכור בהמה טהורה, כי דין האחד נלמד מן השני, ואם כן למה לי קרא דרב יהודה לפטור מבכור בהמה טהורה!? ומשנינן:

הוא

רב יהודה -

דאמר כרבי יוסי הגלילי! דתניא: רבי יוסי הגלילי אומר

: "

אך בכור שור

",

עד שיהא הוא שור ובכורו שור;

"

בכור כשב

"

עד שיהא הוא כשב ובכורו כשב;

"

או בכור עז

"

עד שיהא הוא עז, ובכורו עז;

ומפסוק זה יליף רבי יוסי הגלילי לפטור גם מפטר חמור

; יכול אפילו יש בו מקצת סימנין, תלמוד לומר

"

אך

"

חילק

.

ומפרשינן:

במאי קמיפלגי

תנא דמשנתנו שלמד מ"פטר פטר" לפטור מפטר חמור ומדין בכור בהמה טהורה, ורבי יוסי הגלילי שלמד מ"אך בכור" לפטור מדין בכור בהמה טהורה ומפטר חמור?

תנא דידן סבר: גלי רחמנא

לפטור

בקדושת דמים

[היינו דין פטר חמור, שאין לו קדושה רק דין פדיון בדמים],

ו

ילפינן בקל וחומר ש

הוא הדין בקדושת הגוף

[היינו דין בכור בהמה טהורה שהוא קדוש קדושת הגוף].

ורבי יוסי הגלילי סבר: גלי רחמנא בקדושת הגוף, ו

ילפינן במה מצינו ש

הוא הדין בקדושת דמים, וגמר קדושת דמים מקדושת הגוף;

והיינו שנחלקו אם הלימוד הוא בקל וחומר, או שהלימוד הוא במה מצינו.

ממשיכה הגמרא לבאר את שתי השיטות:

ותנא דידן

הלומד לפטור בפטר חמור ובבכור בהמה טהורה מ"פטר פטר" -

האי

"

בכור בכור

"

מאי עביד ליה?

ומפרשינן:

מיבעי ליה לכדרבי יוסי ברבי חנינא! דאמר רבי יוסי ברבי חנינא

:

למה נאמרו אימורין

["ואת חלבם תקטיר"]

בבכור שור, אימורין בבכור כשב, אימורין בבכור עז?

צריכא

:

דאי כתב רחמנא

רק

בבכור שור

, הייתי אומר: בו לבד אמרה תורה שכאשר הוא בכור יקריבו ממנו אימורים,

שכן נתרבה בנסכים

, שעם השור מביאים חצי הין יין; ואילו מכבש ועז אין מביאים אלא רביעית ההין יין.

ואי כתב רחמנא רק ב

כשב

, הייתי אומר:

שכן נתרבה באליה

הנקרבת עם החלב על המזבח, תאמר בשור ועז שאין מקריבים מהם אליה.

ואי כתב רחמנא רק

בעז

, הייתי אומר

שכן נתרבה אצל עבודת כוכבים ביחיד

, כלומר, שהעובד עבודת כוכבים בשוגג אינו מביא אלא עז בת שנתה, ואילו בשאר חטאות מביא עז או כבשה.

ומקשינן:

חדא מחדא לא אתיא, תיתי חדא מתרתי

[אכן אי אפשר ללמוד אחד מן השני, אך ילמדו האחד מן השנים]!?

ומשנינן: וכי

הי לא ליכתוב

[איזה מין מהשלשה לא יכתוב הכתוב]!?

שמא תאמר:

לא ליכתוב רחמנא בשור, ותיתי מהנך

[מכבש ועז],

מה להנך

כבש ועז -

שכן נתרבו אצל פסחים

, שנאמר גבי פסח [שמות יב]: "מן הכבשים ומן העזים תקחו", תאמר בשור שאינו כשר לפסח.

שמא תאמר:

לא לכתוב

רחמנא

בכשב, ותיתי מהנך

[משור ועז],

מה להנך

שור ועז

שכן נתרבו אצל עבודת כוכבים בציבור

, שהציבור מביא פר לעולה ושעיר לחטאת כשעבדו עבודה זרה על פי הוראת בין דין בטעות, וכמאמר הכתוב [במדבר טו כד]: "והיה אם מעיני העדה נעשתה [עבודה זרה] לשגגה, ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעולה לריח ניחוח לה' ומנחתו ונסכו כמשפט, ושעיר עזים אחד לחטאת".

שמא תאמר:

לא ניכתוב רחמא בעז ותיתי מהנך

[משור וכבש],

מה להנך שכן יש בהן צר רבוי אצל מזבח

, כלומר, שור וכבש מקריבים מהם יותר על המזבח מאשר מן העז, כי עם השור מביאים ריבוי נסכים על המזבח יותר מעז, ומן הכבש מקריבים את האליה מה שאין כן בעז.

הילכך צריכי

.

ורבי יוסי הגלילי

שדרש מכתוב זה לפטור כשנשתנה מאמו, אף שהצרך הכתוב ללמד על האימורים בשלשתם - קסבר, דאף כשנשתנה מאמו יש ללמוד מכאן - כי

אם כן

שלא בא הכתוב אלא ללמד על אימורים בשלשתם -

ליכתוב קרא

"

אך בכור שור כשב ועז

", "

בכור

" "

בכור

" האמורים בכבש ועז

למה לי, אלא לאו שמע מינה עד שיהא הוא שור ובכורו שור

, הוא כשב ובכורו כשב, הוא עז ובכורו עז.

תו מפרשינן:

ורבי יוסי הגלילי

שפטר נדמה מ"בכור שור",

האי

"

פטר חמור

" "

פטר חמור

" שתי פעמים - שלמד מזה תנא דמשנתנו לפטור כשנשתנה מאמו -

מאי עביד ליה?

מיבעיא ליה

לרבי יוסי הגלילי

לכדתניא: רבי יוסי הגלילי אומר

:

מתוך שנאמר

"

אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה

",

שומע אני

מלשון "הבהמה הטמאה" לחייב פדיון

אפילו פטרי סוסים וגמלים, תלמוד לומר

: "ו

פטר חמור

תפדה בשה", ללמד:

פטר חמור אמרתי לך

לפדותו,

ולא פטרי סוסים וגמלים

.

ועדיין אני אומר: פטרי חמור

אמר הכתוב לפדותם דוקא

בשה

ולא בדבר אחר, ואילו

פטרי סוסים וגמלים בכל דבר

,