בכורות 4a — התלמוד בעברית

גמרא:

סבורה הגמרא לפרש את המשנה, שהיא עוסקת בפטרי חמוריהם של כהנים ולויים, ואותם פטרה המשנה מקל וחומר מכהנים ולויים עצמם שפטרו במדבר את פטרי חמוריהם של ישראל; ולכן תמהה הגמרא:

וכי

אינהו

[הכהנים והלויים עצמם]

פטרי

את פטרי חמוריהם של ישראל במדבר!? והרי לא היה כן, אלא:

את ה

אדם

[בכורי ישראל]

אדם

[כהנים ולויים] אכן הוא ש

פטר

, ואילו את ה

בהמה

[פטרי חמור] של ישראל,

בהמה

[שה] של הלויים היא ש

פטרה

ולא אדם!?

ד

הא

כתיב

: "

קח את הלויים תחת

[

כל

]

בכור בבני ישראל, ואת בהמת הלויים תחת בהמתם

".

אמר

תירץ

אביי

: אין משנתנו לומדת את פטור פטרי חמוריהם של הלויים ממה שפטר גופם במדבר, אלא

הכי קאמר

במשנתנו:

כהנים ולויים פטורין בהמתן

[פטרי חמוריהם]

מקל וחומר: אם הפקיעה בהמתם של

ה

לויים

את ה

בהמה

[פטרי החמורים]

של ישראל במדבר, דין הוא שתפקיע

במדבר

את של עצמן

, וכן הוא הדין לדורות כדילפינן בהמשך הגמרא.

אמר

הקשה

ליה רבא

:

והא

"אם

פטרו

"

קתני

במשנתנו,

דמשמע: אינהו

[כהנים ולויים עצמם] הם שפטרו, ואיך נפרש שכוונת המשנה לומר, שבהמתם של הלויים הם שפטרו!?

ועוד, אם איתא

כדבריך שהיות ופטרו בהמותיהם הטהורות את פטרי חמוריהם של ישראל, לכן פטורים פטרי חמוריהם, אם כן

אפילו מבכור בהמה טהורה נפטרו

[ייפטרו] הכהנים והלויים!? ו

אלמה תנן

לקמן יד א גבי בכור בהמה טהורה: "הכהנים והלויים חייבין [בבכור בהמה טהורה]

! לא נפטרו מבכור בהמה טהורה, אלא מפדיון הבן ופטר חמור

" בלבד!?

אלא אמר רבא

:

אין משנתנו עוסקת כלל בפטורם של כהנים ולויים מפדיון פטר חמור, אלא:

הכי קתני

: בכורי ה

כהנים ו

ה

לויים פטורין הן עצמן

מליפדות

מקל וחומר

:

אם הפקיעה קדושה של לויים

את ה

קדושה של

בכורי

ישראל במדבר, לא יפקיע

קדושת הלויה שבהם

את

קדושת הבכורה

של עצמן

במדבר [וכן לדורות].

מוסיפה הגמרא לפרש, לפי פירושו של רבא שאין משנתנו עוסקת בפטור פטרי חמוריהם של כהנים ולויים, ואף אין שייך ללמוד פטור זה מקל וחומר, מדלא נפטרו גם בכורי בהמה טהורה:

אשכחן אדם

, כלומר, אכן יש ללמוד מן הקל וחומר, שבכורי הכהנים והלויים פטורים מליפדות; אבל

בהמה טמאה

דהיינו פטרי חמוריהם של כהנים ולויים - שאף הם פטורים, כמבואר במשנה שהבאה לעיל -

מנלן;

והרי בהכרח שאין ללומדם מקל וחומר, שאם כן ייפטרו גם בכורי בהמה טהורה שלהם?

ומשנינן:

אמר קרא

[במדבר יח]: "

אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה

", ולמדנו מן ההיקש:

כל

שישנו בבכור אדם, ישנו בבכור בהמה טמאה, וכל שאינו בבכור אדם

כגון כהנים ולויים

אינו בבכור בהמה טמאה

.

אמר ליה רב ספרא לאביי

:

לדידך דאמרת

"

בהמתם

", לשיטתך שאתה מפרש את מה ששנינו "כהנים ולויים פטורים מקל וחומר", היינו דבהמתם [פטרי חמוריהם] של כהנים ולוים פטורה מקל וחומר; אם כן נאמר:

בן לוי דהוה ליה

במדבר

שה

-

דאפקע

[שהפקיע] את פטרי חמוריהם של ישראל, אכן

ליפקע

פטר חמורו - של אותו לוי במדבר - מליפדות, ומקל וחומר זה שאמרנו -

אבל בן לוי

דלא הוה ליה

במדבר

שה דאפקע

את פטרי חמוריהם של ישראל

לא ליפקע

פטר חמורו במדבר!?

הוסיף רב ספרא ואמר לאביי:

בין לדידך

[לשיטתך]

בין לרבא

תיקשי:

לוי בכור במדבר שהוא כבר

בן חודש

בשעת קידוש הלויים,

ד

אכן

אפקע

פשוט כמותו את בכורי ישראל,

ליפקע

במדבר אף הוא עצמו מפדיון מקל וחומר, אבל

פחות מבן חודש דלא אפקע

פשוט כמותו את הבכורים -

לא ליפקע

הוא עצמו מבכורה, שהרי אין ללמוד קל וחומר עליו!?

ואכתי מקשינן:

לויה

שילדה מישראל

לא תיפקע

קדושת בנה הבכור, שהרי לא נמנו במדבר אלא הזכרים, ואלו הפקיעו את קדושת הבכורים, אבל לויה לא מצינו שהפקיעה במדבר!? ו

אלמה אמר רב אדא בר אהבה: לויה שילדה בנה פטור מחמש סלעים!?

ומשנינן:

הא לא קשיא, כדמר בריה דרב יוסף משמיה דרבא, דאמר

בביאור טעמו של רב אדא בר אהבה: כי אמר קרא "

פטר רחם

"

בפטר רחם תלה רחמנא

.

ואכתי מקשינן לאביי ולרבא:

ואהרן

הכהן

שלא היה באותו מנין

שנמנו הלויים במדבר, ואשר נאמר עליהם שיפדו הם ובהמתם את בכורי ישראל ובהמותיהם,

לא ליפקע

פטרי חמורים שלו מן הבכורה -

כי אין הקל וחומר יכול להועיל אלא לאותם לויים שעליהם נאמר שיש בכחם להפקיע את בכורי ישראל ובהמותיהם, ומקל וחומר יש בכחם להפקיע אף את בכורת עצמם ואת בהמתם שלהם, אבל אהרן שלא היה במנין ועליו לא נאמר דין זה, מנין שיש בכחו להפקיע כלל!?

ד

הרי

תניא: למה נקוד על אהרן שבחומש הפקודים

[הוא ספר במדבר, ג לט] בפסוק: "כל פקודי הלויים אשר פקד משה ואהרן", משום

שלא היה באותו מנין

.

ומשנינן:

אמר קרא

: "

הלויים

"

הוקשו כל הלויים זה לזה

.

תו מקשינן: אשכחן לויים שאכן הוקשו זה לזה שכל הפרשה עוסקת בהם, אבל

כהנים

שלא הוקשו זה לזה -

מנלן?

ומשנינן:

כדרבי יהושע בן לוי! דאמר רבי יהושע בן לוי: בעשרים וארבעה מקומות נקראו

ה

כהנים

"

לויים

",

וזה אחד מהן

"

והכהנים הלויים בני צדוק

".