בכורות 21a — התלמוד בעברית

לימא קסבר

תנא קמא

מטנפת אינה חוזרת ויולדת בתוך שנתה.

כלומר, אפילו אם טינפה בשנה זו, שוב אינה חוזרת ויולדת עד מלאת שנה לטינופה, וכל שכן זו, שילדה בשנה זו, שאינה חוזרת ויולדת עד מלאת שנה ללידה הקודמת. ולכן אי אפשר לצרף בת אחר בת למעשר, כי לא נולדו בשנה אחת.

ודחינן: אפילו

אם תמצי לומר מטנפת חוזרת ויולדת בתוך שנתה

, אבל

יולדת

ולד גמור,

ודאי אינה חוזרת ויולדת בתוך שנתה

, ואי אפשר שתלד בהמה בת אחר בת בתוך שנה.

מוסיפה הגמרא לפרש את המשך הברייתא,

אמר רבי שמעון: אני ראיתי גדייה

שעישרה בתוך שנתה:

ודנה הגמרא:

מאי איכא בין תנא קמא לרבי שמעון?

ומפרשת הגמרא, שנחלקו באופן שטינפו הבנות ביום האחרון של החודש הששי ללידתם, ומחלוקתם היא, שלתנא קמא אי אתה מוצא שיתעשרו הבנות ובנות הבנות אלא אם ילדו הבנות ביום תום השנה מלידתן, ואילו רבי שמעון סובר, שפעמים אתה מוצא שיתעשרו הבנות ובנות הבנות אף "בתוך שנתה", דהיינו, אפילו בתוך - ולא בסוף - אותה שנה שילדה האם את שלשת הבנות הראשונות. ואת יסוד מחלוקתם מבארת הגמרא בכמה אופנים:

האופן הראשון:

איכא בינייהו,

בין תנא קמא לרבי שמעון -

דזעירי.

דאמר זעירי: אין טינוף פחות משלשים יום

, והיינו שאינה מקבלת זכר עד שלשים יום מעת שטינפה:

תנא קמא אית ליה דזעירי

, וצריך אתה ליתן מיום טינופם, שהיה ביום תום החודש הששי ללידתם, עוד שלשים יום שלמים. ורק למחרתו, בסוף החודש השביעי מעת שנולדו, מקבלות הן זכר, ושוב צריך אתה ליתן חמשה חדשים שלמים להריונן, ויולדות למחרתו, דהיינו, ביום תום שנה מלידתן.

ו

אילו

רבי שמעון לית ליה דזעירי

, ואין הן צריכות להמתין שלשים יום מטינופן עד שיקבלו זכר, ונמצא שאף אם טינפו ביום תום ששה חדשים מלידתן יכולות הן לילד בחודש האחרון לשנתן, ולא דוקא ביום תום שנה מלידתן.

האופן השני:

ואיבעית אימא

לפרש את יסוד מחלוקתם:

דכולי עלמא אית להו דזעירי

שאינה מקבלת זכר עד שלשים יום מטינופה,

והכא, ביולדת למקוטעין קא מיפלגי

:

תנא קמא סבר: אינה יולדת למקוטעין

, ואינה יולדת עד מחרת תום חמשה חדשי הריון.

ורבי שמעון סבר: יולדת למקוטעין

, ויכולה היא לילד בחודש החמישי להריונה, ולא דוקא ביום תום שנה מלידתה.

האופן השלישי:

ואיבעית אימא, דכולי עלמא אינה יולדת למקוטעין, והכא במקצת היום ככולו,

האם מקצת היום האחרון לשלשים הימים שמטינופה, ומקצת יום האחרון של חמשת חדשי הריונה, נחשבים כיום שלם,

קא מיפלגי: לתנא קמא, לא אמרינן

"

מקצת היום ככולו

", וצריכה היא שלשים יום שלמים מטינופה, ורק למחרתו מקבלת היא זכר, וכן צריכה היא חמשה חדשים שלמים שלמחרתו יולדת, ונמצא שלא תלד עד יום האחרון של שנת לידתה.

לרבי שמעון, אמרינן

"

מקצת היום ככולו

", ונמצאת יולדת יום או יומיים קודם תום שנת לידתן.

האופן הרביעי:

ואיבעית אימא, דכולי עלמא אמרינן מקצת היום ככולו.

והכא, במחוסר זמן,

קודם יום השמיני ללידה, שאינו ראוי להקרבה, כדכתיב "ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה'", האם הוא

נכנס לדיר להתעשר, קמיפלגי

:

תנא קמא סבר

: מחוסר זמן

אינו נכנס לדיר להתע שר

.

ורבי שמעון סבר

: מחוסר זמן

נכנס לדיר להתעשר

.

ולכן אמר רבי שמעון שמתעשרים בתוך שנתן, והיינו, שאפשר לעשרן בתוך שנתן שנולדו, ביום לידתן עצמו, כשנולדו לפני סוף היום. אבל לתנא הן מתעשרין לשנה הבאה.