גרסת טקסט של הדף: מקור ותרגום
בבא מציעא 85b — התלמוד בעברית
דבר זה אמרו חכמים, ולא פירשוהו. חכמים שאלו מדוע נחרבה ארץ ישראל בחורבן בית ראשון [כמו שנאמר "מי האיש החכם"]. אמרו נביאים, ולא פירשוהו. גם הנביאים שאלו כן [כמו שנאמר "אשר דבר פי ה' אליו"]. עד שפירשו…
הטקסט המקורי — בבא מציעא 85b
דבר זה
אמרו חכמים, ולא פירשוהו.
חכמים שאלו מדוע נחרבה ארץ ישראל בחורבן בית ראשון [כמו שנאמר "מי האיש החכם"].
אמרו נביאים, ולא פירשוהו.
גם הנביאים שאלו כן [כמו שנאמר "אשר דבר פי ה' אליו"].
עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו
את סיבת החורבן.
שנאמר
[שם יב] "
ויאמר ה': על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם
".
אמר רב יהודה אמר רב: שלא ברכו בתורה תחילה.
העונש בא על כך שלא ברכו ברכת התורה לפני הלימוד, שגילו דעתם בכך, שהתורה אינה מתנה חשובה להם עד שיודו להשם עליה.
אמר רב חמא: מאי דכתיב
בספר משלי [יד לג] "
בלב נבון תנוח חכמה ובקרב כסילים תודע
".
"
בלב נבון תנוח חכמה
" -
זה תלמיד חכם בן תלמיד חכם.
שהחכמה שוכנת בלבו בנחת, ואינו מודיע אותה למי שאינו ראוי לה.
"
ובקרב כסילים תודע
" -
זה תלמיד חכם בן עם הארץ.
שהוא ממשפחת כסילים, ומודיע לכל ומתפאר בכתרה של תורה.
אמר עולא: היינו דאמרי אינשי: אסתירא בלגינא קיש קיש קריא.
כשיש רק סלע אחד בתוך הכד, הוא מתקשקש ומשמיע קול, ואם היה מלא סלעים לא היה משמיע קול. כך אותו תלמיד חכם, שהוא יחיד ממשפחתו שהוא תלמיד חכם, הרי הוא משמיע לכולם את חכמתו.
אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא: מאי דכתיב
בספר איוב [ג יח] "
קטן וגדול שם הוא
[ששם בעולם הבא ניכר מי חשוב ומי שפל],
ועבד חפשי מאדוניו
".
ותקשי,
אטו לא ידעינן,
וכי איננו יודעים
דקטן וגדול שם הוא?
אלא, כל המקטין עצמו על דברי תורה בעולם הזה, נעשה גדול לעולם הבא
.
וכל המשים עצמו כעבד על דברי תורה בעולם הזה, נעשה חפשי לעולם הבא
.
ריש לקיש הוה מציין מערתא דרבנן,
היה נוהג לסמן את מערות הקבורה של החכמים כדי שלא יכשלו הכהנים לעבור עליהם ולהיטמאות, ונמצא שאירעה תקלה על ידי צדיקים.
כי מטא למערתיה דרבי חייא,
כשהגיע לסביבות המערה של רבי חייא,
איעלמא מיניה,
נעלמה ממנו ולא היה יכול למצוא את מקומה.
חלש דעתיה
חלשה דעתו של ריש לקיש.
אמר: רבונו של עולם!
וכי
לא פלפלתי תורה כמותו
עד שאינני ראוי למצוא את מקום קבורתו?
יצתה בת קול ואמרה לו: תורה כמותו אמנם פלפלת!
אולם
תורה כמותו לא ריבצת
לא לימדת לאחרים. ולכן אינך ראוי למצוא את מקום קבורתו.
כי הוו מינצו רבי חנינא ורבי חייא,
כשהיו מתווכחים ביניהם,
אמר ליה רבי חנינא לרבי
חייא: בהדי דידי קא מינצית,
וכי אתי אתה מתווכח? והלא
חס ושלום, אי משתכחא,
אם תשתכח
תורה מישראל, מהדרנא לה מפילפולי,
אני יכול להחזיר אותה על ידי פלפול שלי!
אמר ליה רבי חייא לרבי חנינא: בהדי דידי קא מינצית?
דעבדי לתורה דלא תשתכח מישראל.
אני עושה שהתורה לא תשתכח מישראל!
מאי עבידנא?
כיצד אני עושה שלא תשתכח התורה מישראל?
אזלינא ושדינא כיתנא
אני זורע כותנה,
וגדילנא נשבי
וקולע מהכותנה רשתות,
וציידנא טבי
וצד צבאים
ומאכילנא בשרייהו ליתמי,
ומאכיל את בשרם ליתומים,
ואריכנא מגילתא
ומהעור אני מכין קלף,
וכתבנא
ואני כותב על הקלף
חמשה חומשי
תורה, חומש אחד על כל קלף.
וסליקנא למתא
ואני הולך למקום שאין שם מלמדי תינוקות,
ומקרינא חמשה ינוקי
ומלמד חמשה תינוקות
בחמשה חומשי,
לכל תינוק חומש אחר,
ומתנינא שיתא ינוקי
ומלמד בעל פה לששה תינוקות
שיתא
ששה
סדרי
משנה, לכל תינוק סדר אחר.
ואמרנא להו,
ואני אומר להם:
עד דהדרנא ואתינא
עד שאשוב אליכם
אקרו אהדדי
בינתיים לימדו זה את זה כל אחד את חומשו
ואתנו אהדדי
לימדו זה את זה כל אחד את סדר המשנה שלו.
ועבדי לה
וכך אני עושה
לתורה דלא תדתכח מישראל!
היינו דאמר רבי: כמה גדולי מעשי חייא!
אמר ליה רבי ישמעאל ברבי יוסי
לרבי: וכי מעשיו של רבי חייא גדולים
אפילו מ
מעשי
מר,
מהמעשים שלך?
אמר ליה
רבי: אין!
שוב שאלו:
אפילו
ממעשי
אבא
רבי יוסי?
אמר ליה
רבי:
חס ושלום! לא תהא כזאת בישראל!
לא יאמר דבר כזה בישראל, כלומר שלא אומר דבר כזה לעולם [שמעשי רבי חייא גדולים ממעשי אביך.
אמר רבי זירא: אמש נראה לי
בחלום
רבי יוסי ברבי חנינא
.
אמרתי לו: אצל מי אתה תקוע
עם מי אתה יושב בישיבה של מעלה?
אמר לי: אצל רבי יוחנן
.
אמרתי לו:
ורבי יוחנן, אצל מי
תקוע?
אמר לי:
אצל רבי ינאי
אמרתי לו:
ורבי ינאי אצל מי?
אמר לי:
אצל רבי חנינא
.
אמרתי לו:
ורבי חנינא אצל מי?
אמר לי:
אצל רבי חייא
.
אמרתי לו: ורבי יוחנן אצל רבי חייא לא
וכי רבי יוחנן איננו ראוי לשבת עם רבי חייא?
אמר לי:
באתר דזקוקין דנורא ובעורין דאשא,
במקום של זקוקין ולפידין של אש,
מאן מעייל בר נפחא לתמן!?
כיצד יכול רבי יוחנן שנקרא "בר נפחא", ליכנס לשם?
אמר רב חביבא: אישתעי
סיפר
לי רב חביבא בר סורמקי: חזי לי ההוא מרבנן,
ראיתי תלמיד חכם אחד
דהוה שכיח אליה גביה,
שאליהו הנביא היה מצוי אצלו,
דלצפרא הוו שפירן עיניה,
בבקר היו עיניו יפות,
ולאורתא דמיין כדמיקלין בנורא,
ולערב היו עיניו דומות כאילו נשרפו באש.
אמרי ליה,
שאלתי אותו:
מאי האי,
מדוע עיניך נראות כך?
ואמר לי: דאמרי ליה
משום שאמרתי
לאליהו: אחוי
הראה
לי
את
רבנן כי סלקי למתיבתא דרקיע
כשהם נכנסים לישיבה של מעלה.
אמר לי
אליהו:
בכולהו מצית לאסתכולי בהו
תוכל להסתכל על כל החכמים שם
לבר מגוהרקי
מלבד בקתדרא
דרבי חייא, דלא תסתכל ביה
שאין לך רשות להסתכל עליו.
מאי סימניהו
ומה הסימן של הקתדרא של רבי חייא?
בכולהו אזלי מלאכי כי סלקי ונחתי.
כל החכמים מלווים אותם מלאכים בכניסתם וביציאתם לישיבה של מעלה,
לבר מגוהרקא דרבי חייא, דמנפשיה סליק ונחית.
מלבד רבי חייא, שהוא נכנס ויוצא לבד לישיבה של מעלה.
והמשיך אותו תלמיד חכם וסיפר לרב חביבא בר סורמקי:
לא מצאי לאוקמא אנפשאי
לא יכולתי להתאפק
אסתכלי בה
והסתכלתי על רבי חייא.
אתו תרי בוטיטי דנורא
הופיעו שני ניצוצות של אש,
ומחיוהו לההוא גברא
והכו אותי,
וסמינהו לעיניה
וסימאו את עיני.
למחר אזלי אשתטחי אמערתא
למחרת השתטחתי על קברו של רבי חייא
אמינא
ואמרתי:
מתנייתא דמר מתנינא
אני שונה תמיד תוספתא שסידר אדוני [שרבי חייא היה מסדר התוספתא] ובזכות זה אני מתפלל שארפא בעיני.
ואתסאי
ונתקבלה תפילתי ונרפאתי.
אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי
אליהו הנביא היה רגיל לבא לישיבתו של רבי.
יומא חד ריש ירחא הוה
יום אחד בראש חדש
הוה נגה ליה ולא אתא
איחר אליהו הנביא להגיע לישיבה.
אמר ליה
רבי לאליהו:
מאי טעמא נגה ליה למר
מדוע איחרת היום לבא?
אמר ליה
אליהו:
אדאוקימנא לאברהם
כי הייתי עסוק להקים את אברהם אבינו
ומשינא ידיה ומצלי
ורחצתי את ידיו והוא התפלל
ומגנינא ליה
ולאחר מכן השכבתי אותו בחזרה.
וכן
עשיתי
ליצחק, וכן
עשיתי
ליעקב
, ולכן איחרתי. אמר לו רבי:
ולוקמינהו בהדי הדדי
מדוע הקמת אותם זה אחר זה ולא ביחד?
אמר לו אליהו:
סברי
כי יראתי שמא
תקפי ברחמי
ירבו בתפילה
ומייתי ליה למשיח בלא זמניה
ויביאו את המשיח לפני זמנו. לכן אין לי רשות להעמיד אותם יחד.
אמר ליה רבי:
ו
כי
יש דוגמתן
של האבות
בעולם הזה
שתהא תפילתן נשמעת?
אמר ליה
אליהו:
איכא
אכן ישנם
רבי חייא ובניו
.
גזר רבי תעניתא
פעם אחת גזר רבי תענית על עצירת גשמים
אחתינהו
והוריד לפני התיבה כשליחי ציבור
לרבי חייא ובניו
.
אמר
רבי חייא "
משיב הרוח
" בחזרת הש"ץ בשמונה עשרה
ונשבה זיקא
ומיד נשבה הרוח.
אמר
: "
מוריד הגשם
",
ואתא מיטרא
מיד ירדו גשמים.
כי מטא למימר
כשהגיע לסוף הברכה לומר "
מחיה המתים
"
רגש עלמא
הזדעזע העולם, שעדיין לא הגיע הזמן של תחיית המתים.
אמרי ברקיעא
שאלו בשמים:
מאן גלי רזיא בעלמא
מי גילה את הסוד בעולם שכב גדול כחם של רבי חייא ובניו בתפילה?
אמרי
השיבו:
אליהו!
אתיוהו לאליהו
הביאו את אליהו
מחיוהו שתין פולסי דנורא
הלקוהו ששים חבטות של אש.
אתא
בא אליהו
אידמי להו כדובא דנורא
והתחזה להם כדוב של אש
על בינייהו
ונכנס ביניהם באמצע התפילה
וטרדינהו
ושיבש להם את סדר התפילה.
שמואל ירחינאה
הוא שמואל חבירו של רב שהיה בקי בסוד העיבור של החדשים
אסייה דרבי הוה
היה רופא של רבי.
חלש רבי בעיניה
חלה רבי בעיניו.
אמר ליה
שמואל לרבי:
אימלי לך סמא
האם אשים לך רפואה בתוך נעין?
אמר ליה
רבי:
לא יכילנא
אינני יכול מחמת הכאב.
אמר ליה שמואל:
אשטר לך משטר
אולי אשים לך משחה על גבי העין?
אמר ליה
רבי:
לא יכילנא
גם זה אינני יכול.
הוה מותיב לה בגובתא דסמני חותי בי סדיה
הכניס שנואל את סם הרפואה בתוך קנה חלול ושם אותו מתחת הכר של רבי כדי שיבקע כח הסם את עצם הגולגולת והמוח ויגיע עד העינים.
ואיתסי
התרפא רבי.
הוה קא מצטער רבי לסמכיה
טרח רבי והשתדל להסמיך את שמואל בסמיכת חכמים שיקראוהו "רבי" משום שהיה חכם גדול
ולא הוה מסתייעא מילתא
ולא הצליח בכך שתמיד היו עיכובים שונים או שהחכמים לא התאספו.