בבא מציעא 82a — התלמוד בעברית

ופרכינן:

והא אידי ואידי,

המשנה והברייתא, בשתיהן,

"הלווהו על המשכון", קתני

, ומשמע שבשתיהן מדובר באופן שנטל את המשכון בשעת הלואתו!?

ומתרצינן:

אלא לא קשיא

, אכן המשנה והברייתא, שתיהן לדברי רבי אליעזר הן.

כאן,

בברייתא, שאמר רבי אליעזר שומר חינם הוא, מדובר בכגון

שהלוהו מעות

, ולא נהנה המלוה מהלואתו, שהרי יכול היה להותירם בידו.

כאן,

במשנתנו, שומר שכר הוא, כגון

שהלוהו פירות,

ונהנה המלוה בהלואתו, שאם היה מותירם ברשותו, הם היו נרקבים ונפסדים, ולכן שומר שכר הוא על המשכון שנטל על הלואת הפירות.

ומקשה הגמרא:

והא מדקתני סיפא

דמשנתנו,

"רבי יהודה ואמר הלוהו מעות שומר חינם, הלוהו פירות שומר שכר", מכלל

זה אתה למד,

דלתנא קמא, לא שני ליה

בין הלוהו פירות להלוהו מעות, ובשניהם סבר הוא ששומר שכר הוא על המשכון??

ומפרשינן: משנתנו

כולה,

לדברי

רבי יהודה היא, וחיסורא מחסרא

בה,

והכי קתני

במשנתנו:

הלוהו על המשכון, שומר שכר.

במה דברים אמורים, שהלוהו פירות. אבל הלוהו מעות,

הרי הוא

שומר חינם.

לפי

שרבי יהודה אומר: הלוהו מעות, שומר חינם. הלוהו פירות, שומר שכר

.

ולפי זה, כל משנתנו לדברי רבי יהודה היא, המחלק בין הלוהו מעות שאין המלוה נהנה מהלואתו, להלוהו פירות שלטובתו הוא מלוה, כדי שלא ירקבו הפירות בביתו.

ואף רבי אליעזר יסבור כמותו, וכמו שנתבאר.

ופרכינן:

אי הכי

, שמשנתנו "הלוהו על המשכון, שומר שכר", היא דוקא אם הלוהו פירות, אם כן,

קמה לה מתניתין דלא כרבי עקיבא

דברייתא, הסובר "אבד המשכון אבדו מעותיו", משום שנטלו לגוביינא, ואינו כשומר חינם הפטור באבידה.

ודבר זה לא יתכן! שהרי סתם משנה רבי מאיר היא, ורבי מאיר היה שונה אותן אליבא דרבי עקיבא, שהיה רבו של רבי מאיר!

אלא מחוורתא,

שמשנתנו האומרת הלווהו על המשכון שומר שכר, היא

דלא כרבי אליעזר.

והוינן בה:

לימא

רבי אליעזר ורבי עקיבא, החולקים בדין המלוה חבירו על המשכון ואבד, דנים

בדלא שוי משכון שיעור זוזי

שהלוה לו, אלא שווה המשכון פחות מדמי ההלוואה

, ובדשמואל קמיפלגי

[רבי אליעזר ורבי עקיבא].

דאמר שמואל, האי מאן דאוזפיה,

הלוה

אלפא

אלף

זוזי לחבריה, ואנח ליה קתא דמגלא עילוויהו

, כלומר הניח לו כמשכון חפץ פחות ערך כמו "קת המגל", הרי אם

אבד קתא דמגלא, אבדו אלפא זוזי!

כלומר, אינו חייב לשלם לו מעות שהלווהו, כי סבר שמואל, שכל משכון שניתן לגוביינא, הרי זה כאילו מתרצה המלוה לקבל חפץ זה תמורת מעותיו.

ולכן אם לא יחזיר המלוה ללווה את המשכון, נחשב הדבר כאילו פרע לו את חובו במשכון.

וסברה הגמרא שבזה נחלקו. רבי עקיבא סבר כשמואל, ורבי אליעזר חולק, וסובר שאין משכון זה אלא לזכרון דברים.

ופרכינן: לא

! אי

מדובר

בדלא שוי

משכון

שיעור זוזי

שהלווהו,

דכולי עלמא

בין רבי עקיבא ובין רבי אליעזר,

לית להו דשמואל

, כ היות שאין המשכון שווה ערך לדמי ההלוואה, ודאי לא נתכוון לקחתו לגוביינא, אלא רק לזכרון דברים, ואם אבד המשכון לא אבדו מעותיו של המלוה.

והכא,

מדובר

בדשוי

המשכון

שיעור זוזי.

וקא מיפלגי

רבי עקיבא ורבי אליעזר

בדרבי י צחק.

דאמר רבי יצחק, מנין לבעל חוב ש"קונה" משכון?

שנאמר

"השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש, ושכב בשלמתו וברכך,

ולך תהיה צדקה

לפני ה' אלהיך".

ואם אינו קונה

המלוה את

המשכון, "צדקה" מנא ליה!?

הרי כדין הוא משיב לו, שהרי את שלו הוא משיב!?

אלא מכאן לבעל חוב שקונה משכון.

כלומר, ודאי אין כוונתו של רבי יצחק שנקנה המשכון לגמרי למלוה, אלא נקנה לענין שחייב באונסין, וסברה הגמרא, שדעת רבי עקיבא "אבד המשכון אבדו מעותיו", היא כרבי יצחק, ואילו רבי אליעזר לא סבר כרבי יצחק. ופרכינן:

ותסברא

וכי סבור אתה לומר, שבדברי רבי יצחק נחלקו? והרי

אימור דאמר רבי יצחק

בעל חוב קונה משכון, דוקא

במשכנו שלא בשעת הלואתו,

שהרי הפסוק "ולך תהיה צדקה" מדבר במקרה זה [כמבואר לקמן קיג].

אבל משכנו בשעת הלואתו, מי אמר?

ואין לדמות ביניהם, ולומר, שגם במשכנו בשעת הלואתו קונה המלוה את המשכון, כי הסברא נותנת שאם משכנו שלא בשעת הלואתו, ודאי נתנו לגוביינא, כאשר תבעו לדין, ולא היו לו מעות לשלם. אבל משכנו בשעת הלוואתו, ייתכן שנתנו לו אז רק לזכרון דברים, ולא לגוביינא.

אלא, אם משכנו שלא בשעת הלואתו, כולי עלמא אית להו דרבי יצחק

, ואם אבד המשכון אבדו מעותיו.

והכא,

מדובר

במשכנו בשעת הלואתו,

וב"שומר אבידה" קמיפלגי

רבי אליעזר ורבי עקיבא.

דאיתמר, שומר אבידה,

המוצא אבידה והכניסה לתוך ביתו, וממתין עד שימצא בעליה, מה דינו?

רבה אמר,

נחשב המוצא

כשומר חינם

, וחייב רק אם פשע בשמירתה, שהרי אינו מקבל שכר על שמירתו.

רב יוסף אמר, כשומר שכר

, שהרי מקיים מצות השבת אבידה. וקיום מצוה הוא שכר.

ועוד, שאם יבא עני בזמן שמטפל באבידה פטור מלתת לו צדקה, שהעוסק במצוה פטור מן המצוה.

אם כן,

לימא דרב יוסף,

מחלוקת תנאים היא? כאשר, רבי אליעזר סובר כרבה, ורבי עקיבא כרב יוסף, שהרי אף המלוה מקיים מצוה בהלואתו.

ומפרשינן:

לא! בשומר אבידה דכולי עלמא אית להו דרב יוסף.