בבא מציעא 60a — התלמוד בעברית

ואין צריך לומר

שאין לערב פירות

חדשים בישנים,

לפי שיש שרוצים דווקא את הישנים , אבל ישנים בחדשים מותר .

באמת אמרו

חכמים,

ב

מוכר

יין

רך לחבירו

התירו

לו

לערב

יין

קשה ברך, מפני שהוא משביחו.

הקשה משביח את הרך, אבל אם קנה יין קשה, לא יערב עמו רך .

אין מערבין שמרי יין

של חבית זו

ביין

של חבית אחרת,

אבל

הקונה יין

נותן לו

המוכר

את שמריו

של אותו יין בתוך היין.

מי שנתערב מים ביינו, לא ימכרנו בחנות, אלא אם כן הודיעו

ללוקח שהיין מזוג במים,

ולא

ימכור את היין שנתערב בו מים

לתגר

המוכר בשוק,

אף על פי שהודיעו

, מפני שאינו

שאינו

רוצה לקחת את היין המזוג

אלא

כדי

לרמות בו

אחרים.

אבל

מקום שנהגו

כולם

להטיל מים ביין, יטילו

, ואין צריך להודיע ללוקח וכן מותר למוכרו לתגר.

התגר,

מוכר בחנות,

נוטל

תבואה

מחמש גרנות

שמכרו לו בעלי התבואה,

ונותן

את הכל

לתוך מגורה אחת

, ואף על פי שמערב תבואה מכמה מקומות, מותר לפי שבחזקת כן לוקחים ממנו.

אבל בעל התבואה, אסור לו לערב בתבואתו תבואה ממקומות אחרים, לפי שהלקוחות סומכים על כך שקונים את תבואתו בלבד.

וכן התגר נוטל יין

מחמש גתות

שונים,

ונותן

את הכל

לתוך פיטום

גיגית

אחד, ובלבד שלא יהא מתכוין

לקנות את רוב התבואה ממקום משובח כדי שיצא קול שהתבואה משובחת, ואחר כך מוסיף

לערב

בה תבואה פחות משובחת, ומטעה את הלקוחות הסבורים שכל התבואה נלקחה מהמקום המשובח.

גמרא:

שנינו במשנה: אין מערבין פירות בפירות.

תנו רבנן: אין צריך לומר חדשות מארבע

סאין בסלע

וישנות משלש

סאין בסלע

דאין מערבין

,

אלא אפילו חדשות משלש

סאין בסלע

וישנות מארבע

סאין בסלע גם כן

אין מערבין, מפני שאדם רוצה לישנן

שנינו במשנה:

באמת אמרו ביין התירו לערב קשה ברך מפני שהוא משביחו

(וכו')

:

אמר רבי אלעזר: עדא אמרה,

זאת אומרת,

כל "באמת אמרו", הלכה היא

.

אמר רב נחמן: ו

הא שהתירו לערב יין קשה ברך, דווקא בזמן שהיין נמצא בשלב שהוא

בין הגיתות,

שעדיין הוא תוסס, וכשמערבו עם יינות אחרים הרי הם תוססים ביחד ונעשים טעם אחד, ובו

שנו

שמותר לערבן, אבל אם כבר תסס היין אין תועלת במזיגתו עם יין אחר והוא נפגם.

והאידנא, דקא מערבי

יינות אפילו

שלא בין הגיתות

לאחר שנגמרה התסיסה, מדוע אין חוששין לאונאה,

אמר רב פפא

: משום

ד

הקונים

ידעי וקא מחלי

.

רב אחא בריה דרב איקא אמר: הא

דמצינו שנוהגים לערב יין אפילו לאחר התסיסה,

מני רבי אחא היא

,

דתניא, רבי אחא מתיר

לערב

בדבר הנטעם.

וכל הטועם יין המזוג ביין אחר מכיר בכך שהיין מעורב משום כך אין חוששין לאונאה, שהרי הלוקח טועם ממנו קודם שהוא לוקחו.

שנינו במשנה:

ואין מערבין שמרי יין ביין אבל נותן לו את שמריו

(וכו')

:

ומקשינן: כיצד נותן לו את שמריו,

והא אמרת רישא אין מערבין כלל

שמרי יין ביין,,

וכי תימא, מאי נותן לו את שמריו, דקא מודע ליה

ללוקח שבתוך היין נתן את שמריו,

הא מדקתני סיפא

מי שנתערב לו מים ביינו

לא ימכרנו בחנות אלא אם כן מודיעו

ללוקח שיש לו מים בתוך היין,

ולא

ימכרנו

לתגר אף על פי שמודיעו

מפני שמתכווין לרמות בו אחרים,

מכלל, ד

דווקא שם התירו כשמודיע ללוקח. אבל ב

רישא,

שמערב את השמרים ביין, התירו

אף על גב דלא מודע ליה

,

אמר רב יהודה: הכי קאמר, אין מערבין שמרים של

יין שנעשה

אמש ב

יין

של יום, ולא

יין

של יום בשל

יין

אמש

, משום ששמרי יין זה מקלקלין את יין זה, והוא הדין שאין נותנין שמרי יין זה ביין זה גם אם נעשו באותו זמן ,

אבל נותן לו את שמריו

של אותו יין שאין שמריו מקלקלין אותו.

תניא נמי הכי: רבי יהודה אומר: השופה,

מערה בנחת

יין לחבירו, הרי זה לא יערב

יין

של אמש בשל יום ולא של יום בשל אמש. אבל מערב של אמש בשל אמש ושל יום בשל יום.

אלמא אין איסור לערב שמרים ויין של אותו יין:

שנינו במשנה:

מי שנתערב מים ביינו הרי זה לא ימכרנו בחנות אלא אם כן מודיעו וכו'

:

רבא אייתו ליה חמרא מחנותא,

הביאו לו יין מהחנות,

מזגיה,

הוסיף בו מים כדרכו, ו

טעמיה. לא הוה בסים,

טעמו, ולא היה מבוסם וטוב,

שדריה,

שלחו חזרה

לחנותא

,

אמר ליה אביי: והא אנן תנן

מי שנתערב לו מים ביין לא ימכרנו וכו'

ולא לתגר אף על פי שהודיעו

, ואיך החזרת את היין המזוג במים לתגר? הרי הוא יבא למוכרו לאחרים, נמצאת עובר בלפני עוור!

אמר ליה

רבא:

מזגא דידי מידע ידיע,

לפי שאני מוסיף הרבה מים עד שנראה לכל שהיין מזוג ואין חשש שיבא התגר להונות בו אחרים,

וכי תימא

יש לחשוש

דטפי ומחייליה,

שיוסיף התגר יין לאותו יין שמזגו רבא בהרבה מים עד שלא תראה המזיגה לכל אדם,

ומזבין ליה

לאחרים,

אם כן, אין לדבר סוף,

ואף מים יהא אסור למוכרם לחנווני שמא יערבם ביין, אלא על כרחך לא אסרו למכור לתגר אלא דברים שיכול לרמות בהם עצמם את לקוחותיו, כגון למכור לו יין מזוג. אבל יותר מכך אין חוששין:

מקום שנהגו להטיל מים ביין יטילו וכו'

:

תנא

, הכל כמנהג המדינה,

למחצה לשליש ולרביע

,

אמר רב: ו

לא התירו לערב סתם, אלא

בין הגיתות שנו,

כשהיין עוד תוסס, שיש אז מעלה בעירוב היינות, אבל לאחר התסיסה אסור:

מתניתין:

רבי יהודה אומר: לא יחלק החנוני קליות ואגוזין לתינוקות, מפני שהוא מרגילן לבא אצלו

, ונמצא מקפח את פרנסת שאר החנוונים.

וחכמים מתירין

.

ו

כן

לא יפחות

החנווני

את השער

למכור בזול,

וחכמים אומרים

מותר, ואדרבה המוזיל את המחיר

זכור לטוב

.

וכן

לא יבור את הגריסין

מהפסולת המצויה בתוכם, שמתוך כך הוא מרבה במחירם יותר מדי,

דברי אבא שאול, וחכמים מתירין

.

ומודים

חכמים

שלא יבור

את הפסולת רק

מעל פי מגורה

המקום שבו שומר את הפירות, ואילו בפנים השאיר את הפסולת,

שאינו אלא כגונב את העין

שהלקוחות סבורים שברר את הפסולת מתוך המגורה .

אין מפרכסין

מייפים

לא את האדם ולא את הבהמה ולא את הכלים

:

גמרא:

מאי טעמייהו דרבנן

המתירים לחנווני לחלק קליות ואגוזים לתינוקות,

משום

דאמר ליה

לשאר החנוונים

אנא מפליגנא אמגוזי,

אני אחלק אגוזים,

ואת פליג שיסקי,

אתם תחלקו שזיפים [רש"י יומא פא א]: שנינו במשנה:

ולא יפחות את השער וחכמים אומרים זכור לטוב וכו'

:

והוינן בה:

מאי טעמא דרבנן

שבירכו את המוזיל את המחיר?