בבא מציעא 51b — התלמוד בעברית

אבל הכא, מי ידע

הלוקח שיש במקח אונאה,

דמחיל?!,

ולכן תנאו בטל .

ושמואל אמר, אנא דאמרי

"אין לו עליו אונאה",

אפילו ל

דעת

רבי מאיר,

שהמתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון תנאו בטל, כאן יודה לדברי, שתנאו קיים.

ד

עד כאן לא קאמר רבי מאיר התם,

תנאו בטל,

אלא

משום

דודאי קא עקר.

[ודאי עבר על מה שכתוב בתורה].

אבל הכא,

שהתנה "על מנת שאין לך עלי אונאה",

מי יימר דקא עקר מידי

[שמא תמצא בו אונאה, ונמצא שלא נעקר דין התורה]? .

אמר רב ענן: לדידי מפרשא לי מיניה דמר

שמואל,

[שמואל מסר לי פירוש לדבריו]:

האומר לחבירו "על מנת שאין לך עלי אונאה", אין לו עליו אונאה.

כמבואר לעיל - שהמתנה על מה שכתוב בתורה בכהאי גוונא, תנאו קיים, ד"מי יימר דעקר".

ברם, אם יאמר לו

"על מנת שאין בו אונאה",

ונמצאה בו אונאה,

הרי יש בו או נאה.

כיון שאין במשמעות לשון זו שמחל לו על תביעת האונאה, אלא שבמציאות אין כאן אונאה, והרי נמצאה בו אונאה .

הגמרא חוזרת לדון בדברי רב ושמואל, האם מחלוקתם תלויה במחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה: ומקשינן:

מיתיבי,

שנינו בתוספתא:

הנושא והנותן באמנה,

[דהיינו, אמר לחברו, מכור לי חפץ זה בכמה שתמצא, ותן לי דמיו לזמן פלוני. והנני סומך עליך, ונתן לו שכר טירחתו ],

ו

כן

האומר לחבירו "על מנת שאין לך עלי אונאה

אמכור לך חפץ זה",

אין לו עליו

דין

אונאה.

עד כאן התוספתא .

והנה,

ל

דעת

רב דאמר

לעיל -

"אנא דאמרי

יש לו עליו אונאה,

אפילו לרבי יהודה", הא מני

[כדעת מי סברה התוספתא הנ"ל]?

הלא לפי דבריו, לית מאן דפליג שאם אמר "על מנת שאין לך עלי אונאה", תנאו בטל?

אמר אביי: מחוורתא

[מוכח מכח קושיא זו], ד

רב

ש

אמר

תנאו בטל, סבר

כרבי מאיר, ושמואל דאמר

תנאו קיים סבר

כרבי יהודה

.

ורב יעמיד את התוספתא הנ"ל כדעת רבי יהודה.

רבא אמר: לא קשיא. כאן בסתם.

כלומר - אמר לו "על מנת שאין לך עלי אונאה", ולא אמר בפירוש שיש בחפץ זה אונאה, ובכהאי גוונא, לדעת רב אף רבי יהודה מודה שתנאו בטל. כיון ש"לא ידע דמחיל".

כאן

[בתוספתא מדובר]

במפרש.

כלומר - אמר לו "חפץ זה יש בו אונאה, והריני מוכרו לך על מנת שאין לך אונאה" .

ובכהאי גונא סבר רבי יהודה - תנאו קיים. כמו ב"על מנת שאין לך עלי שאר וכסות".

וכמו

דתניא

בברייתא:

במה דברים אמורים

שיש להם אונאה זה על זה, אם מכר לו

בסתם, אבל במפרש מוכר,

כגון

שאמר ללוקח

-

"חפץ זה שאני מוכר לך במאתים, יודע אני בו שאינו שוה אלא מנה

, והריני מוכרו לך

על מנת שאין לך עלי אונאה", אין לו עליו אונאה

.

וכן לוקח שאמר למוכר, "חפץ זה שאני לוקח ממך במנה, יודע אני בו ששוה מאתים,

והריני לוקחו

על מנת שאין לך עלי אונאה", אין לו עליו אונאה.

אגב שהזכרנו לעיל דין "נושא ונותן באמנה", הובא כאן דין נוסף בענין זה:

תנו רבנן: הנושא והנותן באמנה, הרי זה לא יחשב את הרע באמנה, ואת היפה בשוה.

כגון - מי שהיה לו שני סוגי יינות, האחד - יין משובח שיש עליו קופצים, והשני - יין רע שאינו נמכר אלא בחנות אט אט.

ובא לתת לאחד את היין הרע שימכרהו באמנה, כדלעיל, ואמר לו - הרי לך יין יפה בשוויו, על מנת שתמכור לי את היין הרע בחנות כפי שתוכל. ולכשימכר, תן לי מעות שניהם.

וזה יהיה שכרך בעד עמלך - שתשאיר בידך דמי היין היפה עד שתמכור את היין הרע. דהיינו - שכר המתנת מעות. והוי כריבית ואסור .

אלא, או

יתן לו

זה וזה באמנה, או זה וזה בשוה.

ו

אם נתן לו באמנה, כשיבואו לחשב את שכרו

נותן לו שכר כתף,

[סבל המוליכו מביתו לחנות], ואם היה צריך גמל, נותן לו גם

שכר גמל,

ו

שכר פונדק.

אך

שכר עצמו אינו נוטל, שכבר נתן לו שכרו משלם.

ומקשינן:

שכרו משלם מהיכא קא יהיב ליה

[היכן נתן לו]?

אמר רב פפא בצדרויי,

[מוכר בגדי קנבוס] ששכרם קבוע -

דיהבי

להם בשכר טרחת מכירתם

ארבע

פרוטות

למאה.

מתניתין:

כשם שיש דין אונאה במחיר הסחורה, כך יש דין אונאה אף במטבעות . שכן מטבע היוצא בשוק נשחק מחמת השימוש בו, ונחסר ממשקלו. משנתנו באה ללמד מהו שיעור האונאה במטבעות.

כמה תהא הסלע חסירה

ממשקלה,

ולא יהא בה

דין

אונאה?

רבי מאיר אומר

: אם חסרים בה

ארבע איסרות

לסלע,

איסר לדינר.

דהיינו - 1/24. שהסלע, ארבעה דינרים, והדינר 24 איסרים .

ורבי יהודה אומר: ארבע פונדיונות

לסלע,

פונדיון לדינר.

דהיינו - 1/12. שהדינר שוה שש מעות כסף, והמעה - שני פונדיונים.