בבא קמא 96a — התלמוד בעברית

הא,

זה שהוא גובה אפילו שבח המגיע לכתפים, מדובר באופן

דמסיק ביה כשיעור ארעא ושבחא,

שגובה את הקרקע עבור חוב ששוויו כשיעור הקרקע עם השבח, שאז אינו צריך להחזיר לו את השבח.

הא,

זה שצריך להחזיר לקונה שבח המגיע לכתפים, מדובר באופן

דלא מסיק ביה אלא כשיעור ארעא,

שאין לו חוב אלא בשיעור הקרקע בלא השבח. ואז צריך לשלם לקונה עבור השבח. ואינו צריך לתת לקונה את השבח מן הקרקע אלא יכול לסלקו בדמים, כמו שאמר שמואל לעיל.

אמר ליה

רבינא:

הניחא למאן דאמר

הסובר ש

אי אית ליה זוזי ללוקח לא מצי מסלק ליה לבעל חוב

בזוזי אלא יש לבעל החוב זכות לקחת את גוף הקרקע המשועבדת לו -

שפיר

מובנים דברי שמואל שהבעל החוב אינו צריך לתת תשלום לקונה עבור השבח שהשביח בקרקע - מן הקרקע, אלא יכול לשלם לו בכסף.

אלא למאן דאמר

הסובר ש

אי אית ליה זוזי ללוקח מצי מסלק ליה לבעל חוב,

ואין לבעל חוב זכות על הקונה לגבות דווקא מן הקרקע המשועבדת לו.

אם כן

לימא ליה

יאמר לו הקונה:

אי הוו לי זוזי הוה מסלקינא לך מכוליה ארעא,

אם היו לי זוזים הייתי יכול לסלק אותך מכל הקרקע, ולתת לך את הזוזים עבור החוב במקום הקרקע,

השתא הב לי גריוא דארעא שיעור שבחאי.

עכשיו תן לי לפחות חלקת אדמה כשיעור השבח שלי.

אמר ליה

רב אשי:

הכא במאי עסקינן,

כאן במה מדובר -

כגון דשויה ניהליה

שעשה לו הלווה את השדה הזו

אפותיקי,

כלומר

דאמר ליה

הלווה למלוה:

לא יהא לך פרעון אלא מזה,

ובאופן זה השדה משועבדת באופן מוחלט לבעל חוב, ולדברי הכל - הקונה אינו יכול לסלקו בדמים, אלא גובה את הקרקע, ולכן גם את השבח שהשביח הקונה, בעל החוב אינו צריך לשלם לו מהקרקע אלא משלם לו בדמים.

אמר רבא

: אם

גזל

דבר,

והשביח

את הגזילה

ומכר

אותה לאחר עם השבח.

ו

כן אם

גזל

דבר

והשביח

את הגזילה ומת

והוריש

את הגזילה לבנו -

מה שהשביח

הגזלן, ויש לו זכות בשבח [למחצה שליש ורביע כמו שראינו לעיל לדעת רבי שמעון, או שיש לו זכות בכל השבח למשנתינו מפני תקנת השבים], זכות זו

מכר

הגזלן לקונה, וכן הדין ביורש,

מה שהשביח

הגזלן

הוריש,

ולכן כשגובה הנגזל את הגזילה, צריך לשלם לקונה וליורש עבור השבח.

בעי רבא

: אם

השביח לוקח

או יורש,

מהו

האם יש לקונה וליורש זכות בשבח לקבל ממנו למחצה לשליש ולרביע כמו הגזלן [לדעת רבי שמעון] או לא?

בתר דבעיא הדר פשטה

אחרי ששאל את השאלה חזר ופשט אותה:

מה מכר ראשון לשני

בחפץ שמכר לו?

כל זכות שתבא לידו

בחפץ הוא מכר, וכיון שלגזלן היה זכות לקבל בשבח הגזילה למחצה שליש ורביע [לדעת רבי שמעון], אף הקונה והיורש קיבלו מהגזלן זכות זו.

בעי רבא

: אם

השביח עובד כוכבים

חפץ שגזל

מהו

האם יש לו זכות בשבח שהשביח בגזילה או לא?

אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא

: וכי

תקנתא לעובד כוכבים ניקו ונעבוד

וכי נעמוד ונעשה תקנה לגוי לזכות בשבח שהשביח בגזילה?

אמר ליה: לא צריכא,

לא הוצרכו להסתפק אלא באופן

כגון דזבניה

שמכרו הגוי הגזלן

לישראל,

והספק, האם יש לישראל שקנה מהגוי זכות בשבח שמשביח בגזילה.

ותמהינן:

סוף סוף

כל זכות

הבא מחמת עובד כוכבים הרי הוא

דינו

כעובד כוכבים,

והרי כל הזכות בשבח הגזילה הוא מחמת הגזלן, וכיון שהגזלן הוא גוי ואין לו זכות בשבח הגזילה, גם הקונה הישראל שבא מחמתו אין לו זכות בשבח יותר מן הגוי.

ומתרצינן:

לא צריכא,

לא הוצרכו להסתפק אלא באופן

כגון דגזל ישראל וזבנה ניהליה

ומכרה הגזלן הישראל לגוי,

והשביחה עובד כוכבים, והדר

וחזר

עובד כוכבים וזבנה

ומכרה

לישראל, מאי,

האם יש ללוקח הישראל זכות בשבח שהשביח הגוי בגזילה לקבל עבורו למחצה שליש ורביע?

וצדדי הספק:

מי אמרינן

האם אנו אומרים:

כיון דמעיקרא

שמתחילה גזלה

ישראל והדר

ואחר כך שוב הגיע לידי

ישראל

לכן יש צד לומר כי

עבדי רבנן תקנתא

עשו חכמים תקנה, ויש לו זכות בשבח הגזילה לקבל עבורו תשלום מהנגזל.

או דלמא

שמא

כיון דאיכא עובד כוכבים באמצע

והוא זה שהשביח את הגזילה -

לא עבדו ליה רבנן תקנתא.

לא עשו לו חכמים תקנה שיהיה לו זכות בשבח הגזילה?

לגמרא אין ישוב לשאלה זו, אלא

תיקו

תשאר שאלה זו במקומה עד שיבוא אליהו התשבי ויישבה.

הגמרא דנה כעת איזה שינויים בחפץ נחשבים שינוי שקונה בו הגזלן את החפץ.

אמר רב פפא: האי מאן דגזל דיקלא מחבריה

מי שגזל דקל מחבירו

וקטליה

וקצץ אותו,

אף על גב דשדיא מארעא לארעא דידיה

אף על פי שהשליכו מהקרקע של הנגזל לקרקע שלו -

לא קני

הגזלן את הדקל לעצמו בשינוי זה.

מאי טעמא?

מעיקרא דיקלא מיקרי והשתא נמי דיקלא

מיקרי

מתחילה היה נקרא דקל ועכשיו גם כן נקרא דקל, ולא נעשה בו שינוי השם מחמת מעשה הקציצה, לכן מעשה זה אינו קונה לגזלן , אלא צריך להשיב את הדקל עצמו לנגזל.

ואפילו אם גזל

דיקלא ועביד גובי

ועשה ממנו גזרי עץ -

לא קני.

כי

השתא מיהת גובי דדיקלא מיקרי

כי עכשיו על כל פנים גזרי דקל הם נקראים, ועדיין שם דקל עליהם, לפיכך המעשה אינו נחשב שינוי שקונה.

אבל אם גזל

גובי

גזרי עץ

ועבדינהו כשורי

ועשה מהם קורות -

קני,

כי נשתנה שמם על ידי המעשה.

ואם גזל

כשורי רברבי

קורות גדולות

ועבדינהו כשורי זוטרי

ועשה מהם קורות קטנות -

לא קני,

כי עדיין שם קורות עליהם.

ואם

עבדינהו

עשה מן הקורות

קצוצייתא

קרשים -

קני,

כי נשתנה שמם.

אמר רבא: האי מאן דגזל

מי שגזל

לוליבא

לולב

ועבדינהו הוצי

ועשה ממנו עלים, שתלש את כל העלים מן השדרה -

קני

במעשה זה את הלולב,

דמעיקרא לוליבא מיקרי והשתא הוצי

כי מתחילה היה נקרא "לולב" ועכשיו הם "עלים".

וכן אם גזל

הוצי

עלים

ועבדינהו חופיא

ועשה מהם רצועות של מטאטא, שפיצל כל עלה לשנים [שהוא מעשה שאי אפשר לבטלו] -

קני

במעשה זה את הרצועות, כי

מעיקרא הוצי והשתא חופיא

מתחילה היו נקראים "עלים" ועכשיו הם רצועות של מטאטא.

ואם גזל

חופיא

רצועות של מטאטא

ועבדיה שרשורא

ועשה מהם חבל -

לא קני, מאי טעמא?

כי הוא מעשה שאפשר לבטלו,

דהדר סתר ליה והוי חופיא

שהוא יכול לחזור ולפרום את החבל והם נעשים שוב רצועות של מטאטא.

בעי רב פפא

: אם

נחלקה התיומת

[העלה האמצעי של הלולב] בידי הגזלן

מהו,

כיצד מחשיבים מעשה זה לענין שינוי?

תא שמע

:

דאמר רבי מתון אמר רבי יהושע בן לוי

: אם

ניטלה התיומת

-

פסול

הלולב למצוותו.