בבא קמא 80b — התלמוד בעברית

ו

שמואל לא עייל קמיה דרב אסי

[לא היה נכנס לפני רב אסי, כי הוא היה גדול ממנו], ו

רב אסי לא עייל קמיה דרב

, שהיה רבו.

ולפיכך

אמרי: מאן נתרח

[מי יתאחר בחוץ] למשך זמן, ויבואו השנים האחרים תחילה, ואחר כך יכנס הוא יחידי?

והחליטו,

נתרח שמואל

[שמואל יתאחר]

וניתי רב ורב אסי

, כלומר: תחילה רב ואחריו רב אסי, שהרי רב היה רבו של רב אסי.

ומקשינן:

ונתרח רב או רב אסי

[למה לא ימתינו רב או רב אסי]!? ומשנינן: רב אסי הרי גדול היה משמואל, ואף רב גדול היה משמואל וכפי שיתבאר, ולכן מן הדין שימתין שמואל בחוץ -

ומה שלא היה נכנס רב לפני שמואל, אין זה משום ששמואל היה גדול ממנו, אלא

רב מילתא בעלמא הוא דעבד ליה לשמואל

[מנהג של כבוד בעלמא היה נוהג בו], ד

משום ההוא מעשה דלטייה, אדבריה רב עליה

[משום שקיללו רב לשמואל כמבואר בשבת קח א, הטעינו רב עליו לנהוג בו כבוד].

אדהכי והכי אתא שונרא קטעיה לידא דינוקא

[ביני לביני שהיו מתוכחים, בא חתול וקטע ידו של תינוק] -

נפק רב ודרש

ברבים תקנה שהתקינו חכמים זה מכבר:

חתול

של זה,

מותר

לאחר

להורגו, ואסור

לבעליו

לקיימו, ואין בו משום גזל

,

ואין בו משום השב אבידה לבעלים

.

ומקשינן:

וכיון דאמרת

"

מותר להורגו

",

מאי ניהו תו

"

אסור לקיימו

" [אחר שאמר רב שמותר להורגו, למה היה צריך להוסיף שאסור לקיימו] והרי ממילא מובן הדבר!?

ומשנינן: צריך הוא להוסיף שאסור לקיימו, אף שכבר אמר שמותר להורגו, כי

מהו דתימא: מותר להורגו

, אבל

איסורא

לקיימו

ליכא, קא משמע לן

שאסור לקיימו.

אמרי

בני הישיבה להקשות עוד על דברי רב:

וכיון דאמרת

: "

אין בו משום גזל

",

מאי ניהו תו

"

אין בו משום השב אבידה לבעלים

", והרי ממילא מובן הדבר!?

אמר

תירץ

רבינא

: לכך הוסיף רב שאין בו דין השבת אבידה:

ל

למד שאף את

עורו

אין צריך להשיב לאחר שהרגו.

מיתיבי

לרב שאסר לקיים חתולים, מהא דתניא בברייתא שהובאה לעיל עמוד א:

רבי שמעון בן אלעזר אומר: מגדלין כלבים כופרין, וחתולין, וקופין, וחולדות סנאים, מפני שעשויין לנקר את הבית

מן העכברים; הרי מבואר שמותר לקיים חתולים, ודלא כרב!?

ומשנינן:

לא קשיא: הא

דשנינו בברייתא שמותר לקיימם -

באוכמא

[חתול שחור].

הא

דרב שאסר לקיימם -

בחיורא

[חתול לבן], שהוא מועד להרוג אדם.

ותמהינן:

והא מעשה דרב

שבגינו דרש רב את דינו בחתול -

אוכמא הוה

, ואם כן משמע שאסר רב בחתול שחור, ולא בלבן!?

ומשנינן:

התם

במעשה דרב -

אוכמא בר חיורא הוה

[חתול שחור בן לבן היה], ואסור לגדל חתולים לבנים וזרעם כמותם.

ואכתי תמהינן:

והא מיבעיא בעיא ליה רבינא!?

דבעי רבינא: אוכמא בר חיורא מהו?

[והרי חתול שחור בן לבן נסתפק בו רבינא מה דינו]!?

ומשנינן:

כי קמיבעיא ליה לרבינא: באוכמא בר חיורא בר אוכמא

[ספיקו של רבינא הוא בבנו של חתול לבן שהוא עצמו בנו של שחור], ואילו

מעשה דרב באוכמא בר חיורא בר חיורא הוה

, [ומעשה דרב היה בחתול שחור בנו של לבן בן לבן].

חב

"

ד בי

"

ח בח

"

ן

[

סימן

הוא לשמות האמוראים: א

ח

א, א

ב

א, א

ד

א, א

ב

א, ח

י

יא, א

ח

א, א

ב

א, א

ח

א, ח

נ

ינא].

אמר רבי אחא בר פפא, משום רבי אבא בר פפא, משום רבי אדא בר פפא

-

ו

אמרי לה

[יש האומרים שמועה זו, כך]:

אמר רבי אבא בר פפא, משום רבי חייא בר פפא, משום רבי אחא בר פפא

-

ואמרי לה: אמר רבי אבא בר פפא, משום רבי אחא בר פפא, משום רבי חנינא בר פפא

:

מתריעין

בתחינה בשופרות וחצוצרות, ועושים כן בציבור -

על החיכוך

[מכת שחין, שהאדם מתחכך ממנה] אפילו

בשבת

.

ודלת הננעלת לא במהרה תפתח

, מפרש לה ואזיל.

והלוקח בית

מן הגוי

בארץ ישראל, כותבין עליו אונו

[שטר מכירה]

אפילו בשבת

, ומפרש לה ואזיל.

מיתיבי

על מה שאמרו: "מתריעין על החיכוך בשבת", מהא דתניא:

ושאר פורעניות המתרגשות ובאות על הצבור, כגון: חיכוך, חגב, זבוב, צירעה ויתוש, ושילוח נחשים ועקרבים, לא היו מתריעין, אלא צועקים

ביחיד!?

לא קשיא

:

כאן

ששנינו: צועקים ולא מתריעים -

ב

שחין

לח

.

כאן

שאמרו: מתריעים -

ב

שחין

יבש

, שהוא קשה מן הלח.

דאמר רבי יהושע בן לוי: שחין שהביא הקב

"

ה על המצרים: לח מבחוץ ויבש מבפנים

היה,

שנאמר

: "

ויהי שחין אבעבועות פורח באדם ובבהמה

", כלומר: בפריחתו היה מבעבע, דהיינו שמבחוץ היה לח, ומשמע: שבפנים היה יבש.

"

ודלת הננעלת לא במהרה תפתח

",

מאי היא?

מר זוטרא אמר

, פירש:

סמיכה

, כלומר: אם ננעלה הדלת על האדם מלקבל סמיכת חכמים, לא במהרה תיפתח הדלת לכך, וצריך הוא להרבות בתפלה ותחנונים שתיפתח.

רב אשי אמר

, פירש:

כל המריעין לו, לא במהרה מטיבין לו

.

רב אחא מדיפתי אמר: לעולם אין מטיבין לו

.

ולא היא

כמו שאמר רב אחא מדיפתי, כי

רב אחא מדיפתי מילתא דנפשיה הוא דאמר

, מתוך מה שנעשה עמו אמר כן, שמתחילה חשבוהו למנות ראש ישיבה, ונתבטל הדבר ושוב לא המליכוהו.

אמר מר: "

והלוקח בית בארץ ישראל כותבין עליו אונו אפילו בשבת

":

ותמהינן: וכי

בשבת סלקא דעתך

שיכתוב יהודי שטר ויעבור על איסור דאורייתא!?

אלא כדאמר רבא התם

[כדפירש רבא גבי ענין אחר]:

אומר לנכרי ועושה, הכי נמי: אומר לנכרי ועושה, ו

קא משמע לן, ד

אף על גב דאמירה לנכרי

לעשות מלאכה בשבת "

שבות

" [איסורים דרבנן בשבת קרויים "שבות"]

היא, משום ישוב ארץ ישראל לא גזרו ביה רבנן

.

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן

:

הלוקח עיר בארץ ישראל, כופין אותו ליקח לה דרך מארבע רוחותיה

,

משום ישוב ארץ ישראל

.

תנו רבנן: עשרה תנאין התנה יהושע

עם ישראל: