בבא קמא 79b — התלמוד בעברית

אילימא

שכירות דמטלטלין?

כך הרי אי אפשר לומר, שהרי: וכי אטו

מטלטלי בני שטרא נינהו

[וכי בני שטר הם]!? כלומר: הניחא כסף, אף שתיקנו חכמים שאין הוא קונה אלא משיכה בלבד, מכל מקום קונה הוא לענין קבלת "מי שפרע", אבל שטר הרי אינו קונה במטלטלים, ולמה תיקנה השכירות בשטר.

אלא

אמר

פירש

רב חסדא

: הברייתא עוסקת ב

שכירות דקרקע

, ומלמדת אותנו שהיא נקנית בכסף שטר וחזקה, כשם שהיא נקנית בכסף שטר וחזקה.

אמר רבי אלעזר

:

אם

ראוהו

לגנב

שהטמין בחורשין

[יער] , כלומר: אם ראו אדם שהוא נטמן ביער כדי לגנוב בהמות הרועות שם,

וטבח

אדם זה

ומכר

את הבהמות שגנב, הרי זה

משלם תשלומי ארבעה וחמשה

.

קא סלקא דעתין, שהלך זה בחשאי וטבח את הבהמה במקום שהיא, ולפיכך מקשינן:

אמאי, והא לא משך!?

ואין גנב חייב אם לא עשה מעשה קנין.

אמר

תירץ

רב חסדא

: כגון

שהכישה במקל

וקנאה במשיכה.

אמרי

בני הישיבה להקשות קושיא אחרת:

וכיון דראוהו

שהטמין, וראה הוא אותם ואינו חושש מהם, הרי אינו גנב אלא

גזלן הוא

, וגזלן אינו חייב בארבעה וחמשה.

ומשנינן:

כיון דקא מטמר מינייהו

[היות ונחבא הוא מהם], שהרי נטמן בחורשין,

גנב הוא

.

ואלא

לדבריך -

גזלן היכי דמי

, באיזה אופן חשוב הוא גזלן!?

אמר רבי אבהו: כגון בניהו בן יהוידע, שנאמר

בו: "

ויגזול את החנית מיד המצרי, ויהרגהו בחניתו

".

רבי יוחנן אמר: כגון בעלי שכם, שנאמר

בהם: "

וישימו לו בעלי שכם מארבים על ראשי ההרים, ויגזלו את כל אשר יעבור עליהם בדרך

".

ומקשינן:

ורבי אבהו

שלמד מבניהו בן יהוידע -

מאי טעמא לא אמר מהאי

דבעלי שכם!?

אמר לך

רבי אבהו:

כיון דמטמרי איטמורי

[כיון שנחבאו במארבים],

לא גזלני נינהו

לענין תשלומי ארבעה וחמשה.

ורבי יוחנן

שהביא מבעלי שכם אמר לך:

הא דקא מטמרי

, אינו אלא כדי

דלא ניחזינהו אינשי וניערקו מינייהו

, [לא נחבאו מפחד האנשים, אלא כדי שלא יראו אותם האנשים ויברחו מהם].

שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי

:

מפני מה החמירה תורה בגנב

שהוא משלם כפל וארבעה וחמשה,

יותר מבגזלן

שאינו משלם את כל אלו, אלא קרן?

אמר להן

רבי יוחנן:

זה

הגזלן -

השוה כבוד עבד

[בני אדם]

לכבוד קונו

, שאינו ירא מבני אדם כשם שאינו ירא מהקב"ה.

וזה

הגנב -

לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו

, שהוא מפחד מהם יותר מאשר מהקב"ה, ו

כביכול עשה עין של מטה

[לשון סגי נהור, והכוונה לעין של מעלה]

כאילו אינה רואה, ואוזן של מטה כאילו אינה שומעת

.

שנאמר

: "

הוי המעמיקים מה

'

לסתיר עצה

, [כלומר: יועצים הם במסתרים לגנוב ולהרע],

והיה במחשך מעשיהם

".

וכתיב

: "אלמנה וגר יהרוגו ויתומים ירצחו.

ויאמרו לא יראה יה, ולא יבין אלהי יעקב

".

וכתיב

: "

כי אמרו עזב ה

'

את הארץ, ואין ה

'

רואה

".

אמר רבי מאיר: משלו משל משום רבן גמליאל

: חילוק התורה בין גנב וגזלן

למה הדבר דומה

:

לשני בני אדם שהיו בעיר, ועשו

כל אחד

משתה

, ה

אחד זימן את בני העיר, ולא זימן את בני המלך; ו

ה

אחד לא זימן את בני העיר, ולא זימן את בני המלך

, הרי

איזה מהן עונשו מרובה!?

הוי אומר: זה שזימן את בני העיר, ולא זימן את בני המלך

.

אף הגנב, שמפחד מבני אדם כאילו זימנם למשתהו, ואילו את הקב"ה לא זימן שהרי אינו מפחד ממנו; ואילו אצל הגזלן, בני אדם והקב"ה שוין בעיניו, ואינו מפחד משניהם, וכאילו לא זימנם למשתהו.

אמר רבי מאיר: בוא וראה כמה גדול כח של מלאכה!

שור שביטלו

הגנב

ממלאכתו

של בעל הבית על ידי גניבתו, משלם עליו

חמשה

כשטבחו או מכרו.

ואילו

שה שלא בטלו ממלאכתו

של בעל הבית, שאין הוא עומד למלאכה, אינו משלם הגנב אלא

ארבעה

.

אמר רבן יוחנן בן זכאי: בוא וראה, כמה גדול כבוד הבריות!

שור שהלך ברגליו

כשגנבו הגנב, ולא הוצרך הגנב לזלזל עצמו ולשאתו על כתיפו, חייבתו תורה לשלם עליו

חמשה

כשטבחו או מכרו. ואילו

שה שהרכיבו

הגנב

על כתפיו

וזלזל עצמו, הקילה עליו התורה שלא ישלם אלא

ארבעה

, כשטבחו או מכרו.

מתניתין:

א.

אין

מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל

משום ישוב ארץ ישראל, שהבהמות מזיקות את השדות, וכל שדות ארץ ישראל סתמן של ישראל.

אבל מגדלין בסוריא

[ארם צובה], שכיבשה דוד לצורכו, וסובר תנא זה "כיבוש יחיד לא שמיה כיבוש", ולכן אין דינה כארץ ישראל.

ו

כן מגדלין בהמה דקה

במדברות של ארץ

ישראל

, שאין שם שדות להזיקם.

ב.

אין מגדלין תרנגולין בירושלים

שהוא מקום אכילת קדשים,

מפני הקדשים

שלא יטמאום, כי דרך תרנגולים לנקר באשפה, ושמא יביאו עצם כעדשה מן השרץ ויטמאו את הקדשים.

ולא כהנים

מגדלים תרנגולים

ב

כל

ארץ ישראל, מפני הטהרות

שהם אוכלים, שהרי אוכלי תרומה הם וצריכים להזהר בטהרתם ובטהרת התרומה.

ג.

אין מגדלין חזירין בכל מקום

ואפילו בחוצה לארץ, וכפי שיבואר הטעם בגמרא.

ד.

לא יגדל אדם את הכלב

שהוא נושך ונובח, ומפלת אשה מיראתו,

אלא אם כן היה קשור בשלשלת

.

ה.

אין פורסין נישובים

[פחים, מצודות]

ליונים

, ומשום שיש לחוש שמא יפלו בהם יוני בני הישוב,

אלא אם כן היה רחוק מן הישוב שלשים ריס

[שהם ארבע מילין, והמיל אלפיים אמה הוא].

גמרא:

תנו רבנן: אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל, אבל מגדלין בחורשין

[יערות]

שבארץ ישראל

.

ובסוריא

ש"כיבוש יחיד" היא, ולאו שמיה כבוש - מגדלים אותן

אפילו בישוב, ואין צריך לומר

שמגדלין בהמה דקה

בחוצה לארץ

.

תניא אידך

:

אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל, אבל מגדלין במדבר שביהודה, ובמדבר שבספר

[סמ"ך בשו"א, והפ"א קמוצה]

עכו

, וכמו ששנינו במשנתנו: "אבל מגדלין ... ובמדברות של ארץ ישראל".

ואף על פי שאמרו

חכמים:

אין מגדלין בהמה דקה

בארץ ישראל,

אבל מגדלין

בה

בהמה גסה

, ואף שאלו מזיקות כמו אלו, והטעם:

לפי שאין גוזרין גזירה על הציבור, אלא אם כן רוב ציבור יכולין לעמוד בה

-

ולכן לא גזרו אלא על בהמה דקה שהציבור יכול לעמוד בה, משום ש

בהמה דקה

שאין רוב צרכה אלא לאכילה -

אפשר להביא מחוץ לארץ

, אבל

בהמה גסה

שצריכים לה בישוב למשא ולחרישה -

אי אפשר להביא מחוץ לארץ

, כלומר: לא יועיל מה שיביא מחוצה לארץ, שהרי צריך הוא לגדלה אצלו, מה שאין כן בהמה דקה יכול להביא ולשחוט.

ואף על פי שאמרו

חכמים:

אין מגדלין בהמה דקה, אבל משהה הוא

בהמה דקה ברשותו,

קודם לרגל

שמרבין בה בסעודות -

שלשים יום, ו

כן משהה הוא אותה

קודם

ל

משתה בנו שלשים יום

.

ובלבד שלא ישהא את האחרונה

שלקח סמוך לרגל

שלשים יום

, וכדמפרש ואזיל.

וכוונת התנא בדבריו להשמיענו,

דסלקא דעתין אמינא: דאי נפק ליה רגל, ומכי זבנה עד השתא

-

אכתי לא מלו ליה תלתין יומין

[אם כבר עבר הרגל, ועדיין לא עברו שלשים יום מעת קנייתה], ד

לא

נימא: תלתין מישרא שרי ליה לשהויי

[ומשמיענו התנא שלא נאמר: שלשים יום התירו חכמים להשהותה, ועל כן אשהנה עד שיעברו שלשים יום], ואין הדין כן,

אלא: כיון דנפק

ליה רגל לא מיבעי ליה לשהויי

[כיון שעבר הרגל שוב אין לו להשהותה].